הגיע הזמן לצעוק שַׁאבֶּע'ס! // שלמה קוק

כל-כך רציתי לשתף את רבבות קוראיי בתובנות שחלפו במוחי במהלך שיט בוונציה הקסומה למחרת הפסח, אבל אז בא הבג"צ האומלל על השבת – שלא לומר, שר הפנים – וקלקל לנו את החגיגה.

בימים אלה חוגגת מדינת ישראל 69 שנים לכינונה. זה הזמן לעדכן את מי שאינו יודע: זכות הקיום של המדינה שלנו הם הערכים היהודיים, ומעל כולם שבת קודש, "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". בלעדיהם, אין לישראל כל יתרון על איטליה ואוגנדה. גם זכות הקיום של המפלגות החרדיות, הם ערכי היהדות הבסיסיים, הרבה קודם לערכים חברתיים-סוציאליים.

לטובת הנופשים בוונציה, להלן תקציר: שופטי בג"צ קיבלו ביום רביעי שעבר עוד החלטה אומללה. הם אישרו את התיקון של עיריית תל אביב לחוק העזר העירוני שיאפשר ל-164 מרכולים לפעול בשבת כבימות החול ובגיבוי החוק. בכוחו של שר הפנים למנוע את חילול השבת ההמוני על-ידי התנגדות לשינוי חוקי העזר, אך שר הפנים שהוא לא במקרה גם יו"ר ש"ס, בחר להמתין עם הבעת ההתנגדות. כך הוצג ציבור שומרי השבת כולו באור שלילי. שר הפנים החרדי טען בתגובה להחלטת בג"צ על צירוף מקרים של ממש. לדבריו, בדיוק השבוע – כ-70 שבועות לאחר שהתמנה לתפקידו – קיבל החלטה לפסול את התיקון, והוא בדיוק התכוון לבשר על כך לציבור בימים אלו, אבל אופס, בג"צ הקדים אותו בכמה רגעים והכריע בלעדיו. הוא גם חתם באיום: "נפעל בכל האמצעים לבטל את הכרעת הבג"צ". תנחשו מה, אף אחד לא לקח את האיום הזה ברצינות, עולם כמנהגו נוהג, בתקווה לשערורייה הבאה שתשכיח את הקודמת.

כל ילד זוכר את פרישתה המהדהדת ב-1999 של 'יהדות התורה' מממשלת ברק, ב'בום' אחד, שגרם לבסוף לנפילת הממשלה. לא היו שם 164 עסקים שנפתחים מדי שבת בשבתו. הייתה שם בסך-הכל העברת משחנים בודדים אי שם בכבישי הארץ שגרמו לחילולן של שבתות בודדות – והממשלה הופלה. 23 שנים קודם לכן, בערב שבת אחד של ממשלת רבין, התקיים טקס חגיגי אי שם בשדה תעופה לרגל התעצמותו של צה"ל במטוסי קרב חדישים. המטוסים נחתו סמוך לזמן כניסת השבת, הח"כים הדתיים מחו על חילול השבת בעקיפין, והממשלה נפלה. אבל היום, עם 164 חילולי שבת קבועים וישירים בחוצות העיר העברית הראשונה, פיהם של הפוליטיקאים – החרדים – מלא תירוצים מגומגמים כחול הים.

מה היה עליו לעשות? פשוט מאד. לחתום "א. מ. דרעי" על מכתב בו הוא מבהיר בקצרה כי הוא מתנגד לתיקון בחוק העזר העירוני של עיריית תל אביב. אבל במשך 15 חודשים הוא לא מצא דף ועט. כלום זה אותו בולדוזר המוקף בצוות פעילים ו'תנזים' שיודע להביא לתוצאה הרצויה? כלום זהו אותו אריה שואג שאך ימים ספורים קודם לכן הפך כל אבן כדי לוודא שלא נותר כיסא פנוי באצטדיון טדי; שלא ראה בעיניים אף מפריע, לא עתירה לבג"צ ואפילו לא איתני טבע שאיימו – על-פי החזאים – בגשמי זלעפות? איך אנחנו נראים בעיני אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות? איך אנחנו נראים בעיני עצמנו? איך אנו נראים בעיני השבת שכבודה נרמס בראש חוצות?

בגיליון ערב החג, פרסמנו ראיון חגיגי משותף עם שלושת קודקודי הפוליטיקה החרדית. זמנם של השלושה יקר, אך בסיום הראיון כאשר שלישיית דג"ל (דרעי, גפני, ליצמן), נעמדו לתפילת מנחה – ניסיתי 'להשחיל' עוד שאלה. יש איזו תחושה שנושא השבת כבר פחות חשוב לכם. המבוכה גרמה להם להשיב בקצרה. "זה ממש לא נכון", אמרו במקהלה. הם לא הסכימו להרחיב, ובעל-התפילה, אחד מהשרים, הכריז 'אשרי יושבי ביתך'. בגלל השעה המאוחרת והעיתוי החגיגי, ויתרתי להם, אך התחושה שלי הייתה חמוצה. זה היה לפני שערוריית המרכולים.

חזקה על הנציגים שנשמעים לדעת רבותיהם, אך אין הם יכולים לברוח מאשמה. בסופו של יום, הם מחליטים על איזה נושא לשים את הדגש. שמא זהו שיכרון הכוח והעושר הקואליציוני; השותפות הצמודה מדי עם הפוליטיקאים החילונים והניסיון למצוא חן בעיני הקהל החילוני, להיות 'שרים של כולם'; התחושה שהם שם, במסדרונות השלטון, 'לכתחילה' ולא 'בדיעבד'; אבל השבת מה יהא עליה? מישהו פה שכח לשם מה נשלח לבית המחוקקים.

2.

מסבירנים חרדים נקראים מפעם לפעם להסביר את החרדיוּת באולפניהם של עמי-ארצות. תת-הנושא משתנה מדיון לדיון – מהעבודות בכבישים בשבת ועד ההפרדה בכותל – אך כותרת הדיון לעולם עומדת: כפייה דתית. בדרך-כלל, התֶּקֶן שלנו באולפן מוגדר מראש. אנחנו יושבים מול נציג חילוני. הוא בעד הפלורליזם, ואנחנו בעד השבת, בעד היהדות. המגיש, כמובן, בצד שלהם. יאללה בלאגן.

בימים האחרונים נחשפתי לקול חרדי שניסה לדבר אל הצופים החילונים באמצעות הערך החברתי-הסוציאלי הטמון במנוחת העובד ביום השביעי. הוא אפילו העלה מן האוב את הציטוט המפורסם של אחד העם: "יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה עליהם". אף אחד לא השתכנע בעמדת השני.

זה 'התחבר' לי מיד להתייפייפות של הנציגים החרדים. ריקודי 'מה יפית' בנושאים עקרוניים, אינם מובילים אותנו לשום מקום. מסתבר כי גם אוזניים חילוניות בשלות לשמוע את האמת, שהרי גם הן היו ושמעו בהר סיני את עשרת הדברות. ובכן, אסור לנו להתבייש. הגיע הזמן לצעוק בקול רם ובטוח: שבת! כלומר, שאבע'ס!

בשבתות הקיץ הארוכות נהגו ישראל ללמוד מסכת אבות, המהווה ספר יסוד לחיים יהודיים איכותיים. יש מי שתוהה: מדוע לא מופיעה מסכת זו כהקדמה לששת סדרי המשנה? כיצד היא קשורה ל'ריתחא דאורייתא' האופף את סדר נזיקין? ועוד: מפני מה דווקא מסכת זו נפתחת ב"משה קיבל תורה מסיני"? התשובה, מסורה לנו מרבותינו הראשונים: אם היא הייתה נפרדת מהלימוד, היה מי שיטעה לחשוב כי זהו עוד ספר הדרכה בדומה לספרים אחרים שכתבו חכמי אומות העולם ובהם שיעורים חשובים לערכים חברתיים ומוסריים. מיקומה של מסכת אבות בין המסכתות הלמדניות, מבקש לחדד לנו את ההבנה כי זהו חלק מאותה תורת ה' שניתנה בסיני מפי הגבורה בקולות וברקים. ובכן, שבת היא הרבה יותר מאשר ערך חברתי. שבת היא שאבע'ס.

והיו גם קולות טכניים שניסו השבוע להסביר מה הוביל לתקלה החמורה. "הוא לא שר הפנים הראשון שגורר רגליים עם קבלת ההחלטה, הוא השלישי", אמר פרשן חרדי. אכן, הוא השלישי, אבל הוא החרדי הראשון – ובשביל מה הוא שם, אם לא למען השבת? ובכלל, כאשר אנחנו נגררים לפרטים טכניים קטנים, אנחנו מאבדים את הנקודה היהודית. לעולם לא תמצא פוליטיקאי בלי תירוץ, אבל השבת לא מקבלת תירוצים. כך גם 'חוק הכותל', הממתין לקידומו על-ידי המפלגות החרדיות דווקא כאשר הן השותפות העיקריות לממשלה.

אנחנו נמתין בכסיסת ציפורניים לראות כיצד יפעלו הנציגים החרדיים מול 'חוק המרכולים', שעלול להוות תקדים מסוכן לעתיד השבת בכל רחבי הארץ. אם הלחץ הציבורי והתקשורתי הוא שיגרום להם להתעורר מתרדמתם, אנחנו נהיה הראשונים להצדיע להם.

יפה שעה אחת קודם, ואם לא עכשיו, אימתי?

• הטור פורסם בעיתון 'בקהילה'