שנים רבות עת היה אדם מוגדר כימני היה זה בדרך כלל עקב דעותיו המדיניות, בעוד שדעותיו הכלכליות יכלו בפועל לשכון שמאלה וצפונה. לעומת זאת בעת האחרונה - ככל הנראה עקב פעילות ארגונים שונים בעלי השקפת עולם ימנית כלכלית, כמו גם דמויות ימניות צעירות ורעננות המדגישות גם פן זה בהשקפת עולמם הימנית - החל להתפשט יותר ויותר שיח ימני כלכלי במחוזותינו.
וכאן, בנקודה זו מתרחשת תופעה מעניינת: כל עוד השיח מתנהל בנושאים כלכליים או חברתיים ללא מאפיין דתי ניתן לראות עקביות. הימניים יעלו על נס את עקרון השוק החופשי וחירות הפרט ויוקיעו את עודף הפיקוח הממשלתי, בעוד שהשמאלנים יצדדו בהגברת המעורבות הממשלתית ופיקוח ממשלתי בכל תחומי החיים תוך פגיעה בחירות הפרט.
אולם, בו ברגע שהנושא הנידון נושא השלכה דתית, אין זה נדיר לראות היפוך יוצרות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא הדיון בעצם קיומה של הרבנות הראשית, גוף ממשלתי אשר פוגע בחירות הפרט ברמה כזו או אחרת.
לכאורה, אדם בעל השקפת עולם ימנית היה צריך לזעוק חמס על ההתערבות הבוטה בחיי הפרט. אזרח ישראלי אינו יכול לשאת אישה כרצונו ולגרשה כרצונו, אין הוא יכול לייבא מוצרי מזון שאינם כשרים בחותמת הרבנות, ועליו לממן במיסיו רבנים ודיינים בהם אין הוא מוצא כל חפץ.
מה יש בה ברבנות הממלכתית אשר אנשים מוכנים להחריג אותה מהשקפת עולמם, ולהחיל עליה תפיסות שונות? רבים תופסים את הרבנות כגורם המונע התבוללות ומונע ניתוק של העם מן היהדות. מטרה חשובה אשר אנשים דתיים וחרדים במצדדים בחירות הפרט, מוכנים לשנות את סדר העדיפויות שלהם כדי לאפשר למטרה זו להתממש. וכאן הבן שואל – האומנם?
לכאורה, הרבנות קוצרת הצלחה.
מערכת הנישואין והגירושין, כמו גם מערך הכשרות – בידיה. שני מנגונני כח רבי עצמה המאפשרים לה לכוף את היהדות המסורתית על ההמון. אולם לאמיתו של דבר מדובר בבחירה. כיום הזה יכול זוג פסול חיתון להינשא אזרחית בחו"ל או לא להינשא ולהישאר במעמד "ידועים בציבור". כשרות? הבה לא ניתמם, האמנם רק מאכלים כשרים מוצעים למכירה בארץ הזו? לאמור, כאשר בני זוג כן בוחרים להינשא כדת משה וישראל הדבר נובע מרצונם להינשא בדרך זו. כאשר אדם בוחר לאכול כשר, זוהי בחירתו. אין כאן באמת כפייה הרמטית. כל הישגה של הרבנות הוא בהערמת קשיים. אין כאן הצלחה ברורה בביצוע מטרתה המוצהרת של הרבנות.
אולם, אל נא נקל ראש בהערמת קשיים זו – היא הגורם להשנאתה של היהדות על הציבור. כאשר באים לאדם שיתכן ופיקד על גדוד צבא, הקים משפחה ועסק וקובעים לו כיצד לנהל את אורח חייו – התוצאה המתבקשת היא שנאה יוקדת לכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, ולא בכדי.
יתרה מזו, מי היא הרבנות הראשית דהיום? ובכן, מדובר בגוף בעל גוון חרדי לחלוטין. גוף שמטרתו לטפל ולאכוף שירותי דת עבור הציבור החילוני שבחלקו מואס בו מיאוס גמור או עבור הציבור הדתי לאומי שאידיאולוגית זהו אמנם מוסד שהוקם על ידו אך השפעתו עליו שואפת לאפס. מה עם הציבור החרדי גופו תשאלו? ובכן – אדישות מוחלטת, אחת היא לו ליהודי חרדי האם קיימת רבנות ראשית אם לאו, אין הוא סומך על כשרות הרבנות, הוא מנהל רישום נישואין וגירושין בבתי דין משלו ועוד.
במילים מעט פחות יפות: מבחינת החרדים, מדובר בניצול אופורטוניסטי ציני של מוסד ממשלתי זה.
השילוב הזה של כפייה חסרת תועלת ואופורטוניזם ציני מתבטא בסופו של דבר בפגיעה עמוקה מאד בקשר בין יהודי ליהדותו והיא היא הנקודה הכואבת באמת.
אך באחרונה נזדמן לי - כיהודה ועוד לקרא – לקרוא פוסט מנומק של קומיקאי ישראלי בו הוא מסביר מדוע הוא אינו מתכוון למול את בניו. האמת ניתנת להיאמר שדבריו מנקודת מבט חילונית דבריו הגיוניים לחלוטין עם כל הצער והכאב, אולם הם מדגישים שוב את אוזלת ידה של הרבנות הראשית בשמירה על הקשר בין היהודי ליהדותו – איך יתכן שיהודי שאבותיו מסרו נפשם על מילת בניהם, דווקא בארץ ישראל ובמדינת ישראל הריבונית יחוש הוא ניתוק שכזה? איך יתכן שעבורו ברית המילה היא לא יותר מניתוח אלילי של תינוקו הרך בן שמונת הימים והמילים המקודשות "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" לא מעבירות כל רטט בבשרו? כל זאת עוד לפני העובדה הפשוטה שאין בידיה של הרבנות לכופו למול את בניו...
אין לנו אלא להגיע לכלל מסקנה מצערת שמודל הרבנות – גם מנקודת מבט של תועלת מתוך כפיה – לא משיג את מטרתו. ההיפך.
יהודי שחשובה לו היהדות, אמור לכאוב את הדבר, אמור הוא לישב ולשבור ראשו כיצד לקיים מודל שמאהיב שם שמיים ולא ההיפך.
למען האמת, מודל שכזה קיים זה עידן ועידנים.
יתרה מכך – בהתבוננו בו ניתן לראות עד כמה מודל זה מקיים את עיקרון השוק החופשי כמעט לגמרי.
בחודש זה חל יום הולדתו של אחד המנהיגים האורתודוקסיים החשובים ביותר שקמו לעם היהודי במאה העשרים - הלא הוא הרב מנחם מנדל שניאורסאון, הוא הרבי מליובאוויטש.
מפעל השלוחים יוצא הדופן אותו יסד מראה כיצד ניתן להאהיב שם שמיים ללא טיפת כפייה. היהדות על סמליה המסורתיים מובאת לכל יהודי עד לביתו, מתוך נעימות ומאור פנים.
מבשרי אחזה: יש מחברי שהנם שלוחים כאלה בעצמם, ומהתמונות אותם הם משתפים ברשת ניתן לראות צעירים ישראלים רבים התורמים מאונם - מרצונם הטוב והחופשי - לעזרה בבית חב"ד בו הם נמצאים בעצם ימים אלו ובו ישהו בליל הסדר ובשבוע המועד. איש לא מדבר על כפייה דתית, איש לא יאכל פירור מצה שלא ברצונו - והשלוחים לא הולכים לחטט אחר אורחם ורבעם של אורחיהם מה הם יטעמו כשהם מחוץ לבית חב"ד...
האם יש דיסוננס כלשהו בין עקרונות השוק החופשי וחירות הפרט לבין הרצון להנחיל יהדות? בעיני התשובה ברורה: לחלוטין לא. נהפוך הוא, שניהם עולים יחדיו בקנה אחד ומעצימים זה את זה.
מפעל השלוחים של הרבי אך מוכיח את יתרונות השוק החופשי גם בתחום הדתי. כאשר מאפשרים לאנשים מקסימום חירות, הם נוטים לבחור גם בדרך היהודית, ועושים זאת מתוך רצון, מתוך בחירה.
ניתן אפוא בהחלט להיות קוהרנטיים לאורך כל הדרך.
חג חירות שמח!