השבוע סערה הארץ כאשר הרב יגאל וינשטיין, רב מכינה קדם צבאית בעלי, התבטא בחריפות נגד גיוס בנות לצה"ל. הגינויים מצד התקשורת והרשויות הביאו אותו להתנצלות בראיון טליויזיוני על הדברים וסגנונם, אם כי לא חזר בו מתפיסתו.
הצורך של רב בישראל להתנצל בפני התקשורת חושף בעיה עמוקה בקיום הדתי במדינת ישראל. מדינה בה לרב בישראל יש פחות "חופש אקדמי" מאשר למרצה לאמנות אשורית במכללת שקר-כלשהו לא יכולה להתקרא בשם יהודית (אני כמובן מדבר על המימד העקרוני שכן אני בכלל לא יושב על האסכולה של הרב לווינשטיין). אנשי אקדמיה שונים דיברו בגלוי נגד המדינה ונגד הצבא לא פעם אחת, ולמרות שדבריהם אינם מקובלים בציבור, חופש הביטוי שלהם מעוגן חזק יותר מאשר רבנים.
מתי-שהוא, יפול האסימון - הגורם שמממן אותך, שנותן לך כסף, קנה אותך, את מהותך, את ישותך, ואת דעותיך, ומי שרוצה להשתחרר מכבלי הלשון והשפה, להיות חופשי באמת בדעותיו, וחופשי להביע אותן חייב להשתחרר מכבלי המדינה.
כל נושא משרה רבנית בתפקיד ממלכתי, או סמי-ממלכתי הוא רב מטעם, הוא פקיד של השלטון, והדעות שהוא משמיע בהקשר הציבורי שוות כחספא בעלמא, שכן את נועדו לרצות את מממניו, או לכל הפחות לא להכעיסם. מעמד הרבנים במדינה מעיד אף הוא כי לא מדובר במדינה יהודית באופן סובסטנטיבי, אלא מבחינה דקלרטיבית. הרבנים אשר מקבלים את משכורתם מהמדינה, מחוייבים להכפיף עצמם לפקידים הממונים עליהם. אין להם חופש אמיתי להביע את מה שהם תופסים כ'דעת התורה'.
ע"ע הרב קרים אשר בהליך מינויו "הסביר מחדש" את הדעות שהשמיע בעבר. אגב, נסו בעצמכם, ושלחו לרב קרים שאלה - האם השידור הציבורי של רדיו גלי צה"ל בשבת עונה על פקודת מטכ"ל הקובעת שיש לחלל שבת במקרה של פיקוח נפש בלבד. אם לא, מדוע הוא לא פועל בעניין?
אני מניח שהוא יסתכל עליכם במבט נוגה כאומר "אני כפוף לרמטכ"ל, והמעמד שלי הוא יותר נמוך מיועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. אגב, למה אתה לא שולח את הבן החרדי שלך להתגייס?"
אגב, די בפרשות אלה כדי להסביר את העמדה החרדית בנושא הגיוס לצבא. ככל שהצבא מבקש להכפיף את עולם התורה ואת הרבנים תחת פקודותיו, אל לו לצפות כי החרדים יסכימו לכך. לכן, אולי אפשר להבין את היחס הקריר לו זוכה הרבנות הממלכתית בציבור החרדי, אחרי ככלות הכל גם היא כפופה לדל"ת אמותיו של החוק החילוני המעגן את סמכויותיה.