ראשי מוסדות של הקהילה היהודית בארה"ב כמו גם מנהלים של בתי ספר ומרכזים קהילתיים מתמודדים לאחרונה עם השאלה המהותית - האם בעקבות איומים שמגיעים בשיחת טלפון הרי שעליהם לפנות את המקום כדי לא להסתכן או לסמוך על העובדה שעד כה התבררו כל האיומים כאיומי סרק ולהימנע מפינוי.
התמונות הקשות בהן נראו מטפלות מוציאות ילדים בעגלות מגנים ובתי ספר העלו שוב את ההתחבטות כיצד יש לנהוג בסוגיה.
עשרות שיחות איום כאלה כבר התקבלו במוסדות יהודיים בחודשיים האחרונים, והפינויים החוזרים ונשנים מותחים את עצביה הרופפים של הקהילה. כאמור בארה"ב חלוקות הדעות כיצד יש לנהוג זאת מאחר ובמרבית המקרים אם לא בכולם התבררו האיומים כאיומי סרק.
לדברי גורמים בקהילה, במרבית האירועים עד עתה קיבלו המוסדות היהודיים הוראה לפנות מתוכם את כל האנשים, וחזרתם התאפשרה רק לאחר ששוטרים בדקו את המקום ווידאו שאין בו שום פצצה.
סכונות AP מדווחת כי מומחים לרשויות אכיפת החוק טוענים בעקבות כך כי ההחלטה לפנות את יושבי המוסדות הינה תגובה מוגזמת, במיוחד בהתחשב בכך שניסיון העבר מלמד שמחבלים אינם נוהגים להזהיר את קורבנותיהם לפני שהם יוצאים לפעולה.
"בכל פעם שאנחנו מפנים בית עסק או סוגרים אותו אנחנו נותנים לאנשים האלה להרגיש שהם יכולים לשבש את הכול בשיחת טלפון פשוטה", אומר ל-AP סטיב אלברכט, קצין משטרה לשעבר ומומחה להערכת סיכונים מקולורדו. "כך האנשים שמוסרים את האיומים האלה באים לידי סיפוק, ואני רוצה לעצור את זה".
גרביר גרוול, התובע של מחוז ברגן בניו ג'רזי, התמודד עם כמה וכמה שיחות איום שהגיעו למרכז של הקהילה היהודית. לדבריו את ההחלטה אם לפנות את המוסדות או לא – מקבלים המוסדות עצמם טוב מכל אחד אחר.
"כשמעורבים בזה ילדים או בתי תפילה ומקומות קדושים אנחנו מעדיפים באופן טבעי לנקוט משנה זהירות מאשר להסתכן ברשלנות", הוא מסביר ל-AP. "זה מצער כי זה יוצר היסטריה בבתי ספר ובבתי תפילה, מקומות שאנחנו מניחים שהאנשים בטוחים בהם, וזה מה שמדאיג".
מליסה פלוטקין, בכירה במרכז של הקהילה היהודית ביורק שבפנסילבניה, אומרת כי ההחלטה לפנות את כל יושבי המרכז שלשום אחרי שהתקבלה בו שיחת איום הייתה חלק מתוכנית הנהלים של המרכז. לדבריה המרכז אינו רוצה להיכנע לפחד, אבל ביטחון אנשיו, ילדיו וחבריו נמצאים מבחינתו בראש סדר העדיפויות.
"הדבר החשוב ביותר הוא שהילדים יהיו בטוחים ויקבלו אוכל כמו שצריך, שנדע איפה נמצא כל אחד מהם ושהם לא יראו שום הבדל בהתרחשות. חשוב שהם יגידו לעצמם רק 'אוקיי, עשינו טיול היום'. האם השגרה שלהם השתנה מעט? כן, אבל כשחזרנו ביום שלישי בבוקר חזרנו יש ללימודים ולשיגרה באופן מיידי", היא אומרת.