הפילוג הליטאי קורם בשנה האחרונה עור וגידים כאשר בפועל נוצרת הפרדה בין המחנות ובעיקר לאחר שעסקני 'הפלג הירושלמי' החלו בפתיחת מוסדות לימוד נפרדים לבנים ובנות.
בימים אלו של חודש אלול משגר "הועד למען כבוד רבותינו", המזוהה עם הממסד הליטאי ומי שעומד בראשו הרב אברהם פרויליך נחשב למוביל הקו הלא רשמי של דגל התורה שגרם לדחיקת רגליהם של אנשי הפלג הירושלמי ממוסדות החינוך, קונטרס מיוחד לתומכים במטרה להסביר את המציאות החדשה שנוצרה.
וכך כותב הוועד לתומכים: "כבר כשלוש שנים, שהמציאות הקשה והכואבת, הכריחה את רוב כלל עולם התורה, לפעול להיפרד ולהתנתק מקבוצה שפרשה לדרך אחרת. הפרדה הכרחית על דעת מרנן ורבנן שראו בעיני הבדולח את הסכנה שבדעות ההם, ונוכחו בזעקת הורים שאבדו את ילדיהם לקבוצה מסוכנת, וראו את המצב שעלול להיגרם, בתוככי עולם התורה, הישיבות, הכוללים בתי המדרש ובתי החינוך לבנות.
"ההשפעה המסוכנת שפשטה בשוליים לא הותירה כל ברירה ונעשו פעולות בשיקול דעת ובבדיקות וחקירות יסודיות, ללא התלהמות, וללא רגשות אלא בבקשת התועלת המעשית בלבד.
"ראוי ליידע כי כמות הפעולות שנמנענו מלעשות ולפעול גדולה משמעותית מכמות הפעולות שנעשו, רק כדי שלא לעשות עוול ח''ו, וכדי שלא יפגעו אנשים ללא צורך. ה'שב ואל תעשה' היה גדול מה'קום ועשה'. ובחסד ה' אכן ההפרדה זכתה לסייעתא דשמיא באופן לא טבעי, וזכינו כיום ומלאכתנו נעשית כיום על ידי אחרים, ברוב המקומות.
"אמנם, כדרכם של דברים, נעשית אצל בני אדם תערובת רגשות לא רצויים, ויש המלבים אש מיותרת, כביכול יש רדיפות ושאר דברים לא נכונים, ומטרתם להרבות מחלוקת. יחד עם השמצות ושמועות שווא על מוסדות עולם התורה. ונוצר צורך למנוע התפתחות עוינות וטינה אצל צעירים, הנתקלים בהשמצות ודברי סרה בגדולי ישראל ומוסדות הקודש".
אנשי הוועד מציינים כי הקונטרס נכתב בהכוונתו של אחד מגדולי ישראל וכותבים: "לכן נחלצו אנשי מעשה, לערוך ולהביא תמצית מדברי אחד מגדולי הדור שליט''א, משנה ערוכה המסבירה את ההכרח לא יגונה, ואדרבא משובח במצב הזה, ואת החלק הפסול והמיותר שצריך לרחוק ממנו ביחס לנפרדים, והיחס הנכון אליהם.
"ואם נזכה ויכנסו הדברים ללבבות, ותרבה התועלת והיה זה שכרנו. ואם ילמדו מהדברים, במקומות שלא הצליחו להיפרד עד עתה, איך הדרך הנכונה והישרה להיפרד לשלום, מה טוב הדבר".
בהמשך נכתב בקונטרס כי המאמרים הם דברים ממה ששמענו מראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין. "בהזדמנות זאת נעורר כי אמנם קשה ליתן בזה כללים מיהו 'אדם רע' ומיהו 'חבר רע', [וביותר הדבר קשה למסור החלטה כזו לבחורים צעירים] אך עיני העדה רבותינו הגדולים שליט"א הורונו על אלו שמחזיקים וקוראים את עיתונם רח"ל, כי לא ימלט שלא יהפך ל'אדם רע' וחזקתו שהוא בכלל 'חבר רע' שראוי להתרחק ולהינצל ממנו".
במאמר של אחד הרבנים הכותב בעילום שם נכתב: "באמת מה שדיברנו, זה לא סתירה לכל מה שצריכים להתרחק מן הרשעים, כי בוודאי צריכים להתרחק כדי שלא לקבל השפעה מהם, וכפי שאנו מבקשים בכל יום בברכות השחר "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע", אבל צריך גם שתהא אהבה בלב כלפיהם, מפני שהם תינוקות שנשבו".
בהמשך נכתב כי "'אהבה' היא אהבת הבריות בדרגה פשוטה. 'אחווה' היא דרגה יותר גדולה של אהבה כמו אהבת אחים. 'שלום' היינו שגם אין מחלוקת ומריבות ביניהם. ו'רעות' היינו שיש גם קשר חברתי, כי יתכן שיש אהבה עם כל המדרגות הנ"ל אבל אין קשר חברתי ביניהם, וזהו הנקרא 'רעות', כמו שני חברים שיש קשר חברתי ביניהם.
"וההנהגה עם הרשעים בזמנינו צריכה להיות מתוך אהבה ואחווה ושלום, אבל שלום באופן של "וייפרדו איש מעל אחיו" וצריכים לאהוב אותם ולרחם עליהם, אך לא להיות איתם בקשר של רעות וידידות, וכמו שכתוב (דה"י ב כ, לז) "כהתחברך עם אחזיהו פרץ השם את מעשיך", והיינו שנענש על מה שהתחבר עם אחזיהו הרשע, וצריכים להשפיע עליהם מרחוק, אבל בלי רעות וידידות איתם, כי ההתחברות וההתקרבות לרשעים היא מסוכנת, ועלולים לקבל השפעה מהם".
במאמר נוסף נכתב כי יש לרחם עליהם אך לא לצערם. לדברי הרב: "המפריעים, הם שוגגים, יש להם דין שוגג ואומר מותר, וביותר שהרי צריכים לרחם גם על רשעים מזידים, מבקשים בתפילה 'השיבנו' על הרשעים שיחזרו בתשובה, ולכן באמת צריכים לרחם עליהם,ואפילו אסור שיהא שום כעס, ומדת הכעס היא מדה מגונה, רק צריכים לרחם על נשמות יהודיות שיעשו תשובה. אסור לכעוס עליהם, הם שוגגים או אנוסים או מפותים, על כל פנים הם לא ידים, מצוה לרחם עליהם! מצוה לרחם! מצוה לרחם! אמנם בדרך הטבע יש כעס, אבל זה לא מוצדק, זה נגד הצדק והיושר, צריכים רק לרחם, כשאומרים השיבנו אבינו לתורתך צריכים לכוון על אלה שצריכים השיבנו, מתפללים אפילו על רשעים שישובו בתשובה".
