עם חלוף הזמן, הולכות ומתקהות האמיתות המתקשרות לרב. יותר ויותר פרסומים, בכתב ובעל פה, שאינם מדויקים. נאמרים בשמו דברים שלא נאמרו. אנשים מייחסים לעצמם קרבה אליו, שלא הייתה ולא נבראה, ובקושי משל הייתה. זה טבע הדברים.
זו הסיבה ששקלתי בדעתי לכתוב הפעם את האמת שהייתי עד לה, למען תיוודע לאשורה. אתאר קודם כל, את סדר יומו של הרב בכל האמור לקשריו עם אנשים, ואת משמעותו.
סביב הרב היו מעגלים מעגלים של התייחסות. היה מעגל התפילה בבוקר, שכלל שאלות בהלכה לפני התפילה, ומיד לאחריה. לאחר התפילה, הרב היה מקפל את תפיליו באדן החלון שב'תפארת בחורים', והייתה קביעות לשאול אותו מספר שאלות בהלכה. כעשר דקות.
גם השאלות שהרב היה נשאל בדרך הלוך לתפילה, אם זה במכונית שהסיעה אותו, או במכונית בדרך חזרה מהתפילה לביתו, היו על בסיס קביעויות. כך גם בהליכתו של הרב מאדן החלון למכונית. אפילו במדרגות בעליה לבית, היו קביעויות. הייתה תקופה, שהייתה לי קביעות לשאול במדרגות בעלייה לביתו. הספקתי בכל פעם שאלה אחת. הדקות האלה של הקביעויות, הצטברו במשך השנים הרבות לעשרות אלפי, ויותר מכך, של פסקי הלכה.
מעגל התייחסות נוסף, היה בתפילת מנחה. גם בתקופה בה התפלל בבית הכנסת של בעלי מלאכה, וגם מאוחר יותר כשהתפלל בביתו, הייתה קביעות לשאול אותו לפני התפילה, ובדרך חזרה במכונית. כשהתפלל בביתו, בשנותיו האחרונות, היה נשאל רק אחרי התפילה.
היו קביעויות נוספות לשאול את הרב. כמו לדוגמא, בשבתות, בין גברא לגברא בקריאת התורה (שאלות הנצרכות). כשהרב יצא מהתפילה בשבת, מרגע קומו מהסטנדר ועד יציאתו מפתח הקראוון. בתעניות, בין מנחה למעריב. בסוכות, בזמן שהציבור נטל את הלולב של הרב. בבריתות, בנסיעתו לברית ובחזרתו, או כשחיכו שייגמרו הסידורים עם התינוק, ובמעלית לאחר חזרתו מהברית. וכן בחופות, בזמן שנערכו הסידורים השונים, ובדרך הלוך וחזור. בראש השנה, בין הקידוש לתקיעות. בעת כניסתו לכרכרה מידי בוקר, ובעוד מקרים נוספים.
מעגל הייחוס העיקרי סביב הרב, היה השיעור היומי שניתן מידי ערב. בשיעור זה, בהשתתפות כשבעים איש בתפארת בחורים, וכמאה וחמישים איש בקרוואן, בעשר שנותיו האחרונות. הרב החשיב את המעגל הזה יותר מאת שאר המעגלים, והכיר טובה למשתתפים בו, בפרט למסורים שביניהם.
נדיר: יום הולדת למרן (ארכיון)
הרב היה לומד על הדף במסכת הנלמדת, קורא את הגמרא ורש"י, ומוסיף פירושי ראשונים ואחרונים וחידושים משלו. היו פרסומים כאילו בשיעור השתתפו בעיקר דיינים ותלמידי חכמים חשובים, וזה לא אמת. היו שם אברכים חשובים, חלקם תלמידי חכמים. אך רוב המשתתפים כלל אברכים רגילים ובעלי בתים טובים ומסורים. לא יותר מזה. וזה היה יפה.
השיעורים ניתנו באידיש, גם בשבתות. בימים טובים הרב לא נתן שיעור. שאלתי אותו פעם על כך, ואמר לי שביום טוב יש דין שמחת יום טוב ולכן לא נותן שיעור. השיעורים נמשכו כארבעים דקות. לאחר השיעור, הרב היה נשאל שאלות על השיעור, או שאלות שונות בהלכה. כל זה היה נמשך דקות ספורות. היו אנשים שהיו קבועים רק ליום מסוים בשיעור.
הייתה לרב גם שעת קבלת קהל מידי יום, למעט יום שישי ושבת. היו גם מעגלים נוספים. בכל אחד מהמעגלים, היו אנשים שונים. לדוגמא, חלק מאלו שהיו בתפילה בבוקר עם הרב, לא היו בכלל בשיעור, ולא הכירו אחד את השני. כך גם לתפילת מנחה, הגיעו לא הרבה אנשים, ולא כולם היו מאלה של הבוקר או של השיעור. יכול היה להיות מצב שהיו בעלי קביעויות שונות במשך שנים רבות אצל הרב, והם לא ממש הכירו אחד את השני.
אפילו בתפילות השונות בשבת, היו אנשים שונים. היו כאלה שהיו קבועים רק בליל שבת. היו שהיו קבועים רק בתפילת שחרית של שבת. והיו שהיו קבועים רק בתפילת מנחה בשבת, לפני השיעור, וכן במעריב במוצאי שבתות בביתו ובהבדלה. היה לדוגמא אחד שהייתה לו קביעות לשאול אחרי ההבדלה בכל מוצאי שבת, ויותר מכך לא היה לו כמעט קשר עם הרב.
כך גם בימים הטובים השונים. לדוגמא: הייתי יכול לדעת שתקופת הסליחות הגיעה, רק מתוך כך שהיו מספר אנשים קבועים שהגיעו רק לתקופת הסליחות. במשך כל השנה לא הגיעו, והגיעו רק לסליחות. ככה זה היה.
היו כאלה שהגיעו לרב רק לתפילות בימים נוראים. ואפילו בימי ראש השנה, היו אנשים שונים ביום הראשון וביום השני. והיו שבאו רק לתקוע בשופר לרב, ויותר לא ראו אותם. והיו שבאו רק ביום כיפור. והיו שבאו רק לתשעה באב. והיו שבאו מחוץ לארץ, רק למספר ימים במשך השנה. אחד לא הכיר את השני, כי כל אחד היה במעגל אחר.
זכיתי להיות ברוב המכריע של המעגלים, במשך שנים. לכן, אקווה שנקודת השיפוט שלי ראויה. במובן העמוק של המושג, לרב לא היו תלמידים. כי כדי שיקרא תלמיד, צריך איזה שהוא יחס בין התלמיד לרב בגדלות. רבי עקיבא היה תלמיד של רבי אליעזר ורבי יהושע. אביי היה תלמיד של רבה. הרמב"ם ראה את עצמו כתלמידו של הר"י מגאש. החתם סופר היה תלמיד של רבי נתן אדלר. המהר"ם שיק היה תלמיד של החתם סופר. הרב מבריסק היה תלמיד של אביו, רבי חיים מבריסק.
אצל הרב אלישיב, לא היה מי שבכלל יתקרב לגדלותו. לא היה מישהו כלפיו בשום יחס. בשום יחס. הרב גם לא למד עם אף אחד. לכן, קשה מאוד לדבר על תלמידים בקשר לרב. אבל במובן המדובר, היו לו ששה כאלה.
השניים הראשונים במעלה, היו הרבנים יוסף אפרתי ודוד מורגנשטרן. הרב אפרתי שימש את הרב במסירות גדולה מזו של בן. אך גם שימש אותו בהלכה, בפרט בתחום מצוות התלויות בארץ. הרב גם שלח אותו להיות נציגו בכנסים שונים, ובמפגשים שונים. הרב אפרתי לא היה כמעט במעגלים לעיל, אך היו לו קביעויות אצל הרב במשך היום.
הרב מורגנשטרן, היה איש ההלכה שליד הרב. במשך שנים רבות שימש את הרב בכל תחומי ההלכה. הרב העריך את מסירותו העצומה ואת כישרונותיו ואף שלח אליו מידי פעם לענות תשובות בהלכה. כדי להמחיש את נושא המעגלים, הרב מורגנשטרן לא היה ממשתתפי בשיעורים והנלווה לכך, אבל היה השואל המרכזי בעיקר במעגלי ההלכה שבתפילות שחרית ומנחה. וכן שאל בהזדמנויות שונות, כמו חופות, בריתות, או בביתו של הרב.
היו ארבעה נוספים שניתן להגדירם כתלמידי הרב.
הרב יצחק דרזי, שימש את הרב בתחום ההלכה, עיקר הקביעות שלו הייתה במעגל של תפילת שחרית. חיבר סדרת ספרים. נחשב מבעלי הקביעות המרכזיים סביב הרב. הרב זעליג קוסובסקי, שבמשך שנים שימש את הרב במסירות. הוא גם השתתף במעגל השיעורים, וגם נמנה על שומעי כל מעגלי הלכה שסביב הרב. לרב קוסובסקי יש את מספר השאלות הגדול ביותר בעולם בתחום ההלכה מהרב. הרב בן ציון קוק, שכל יומו הוקדש לרב. הכין במסירות את השיעורים וחזר עליהם. השתתף גם בחלק מהמעגלים בתחומי ההלכה. היה השואל המרכזי והחשוב בשיעורים. הרב יוסף שרגא שיינברגר, שהשתתף במסירות בשיעוריו של הרב, ובהיותו טיפוס ירושלמי, איש מעלה, היה מקורב לרב גם באופן אישי ובן בקתתו, עד כמה שבכלל ניתן לדבר על כך.
אלה היו המקורבים האמתיים לרב. הרב היה כל הווייתם, גם כשלא שהו במחיצתו. כל אלה, היו במחיצת הרב כמעט מידי יום, במשך למעלה מעשרים שנה ואף שלושים שנה. למעט אחד, כל תלמידים אלה, הם מחברי ספרים הקשורים לרב. אני יכול להעיד על מסירותם ללא קץ לרב במשך שנים רבות. כל אחד לפי מעלתו וערכו.
אספר סיפור שמשקף את האבסורד סביב הרב. יום אחד, בא מישהו לרב קוסובסקי, ואמר לו שיש לו 'המון' פסקים מהרב. הרב קוסובסקי התפלא על כך, כי הוא בכלל לא הכיר את האחד הזה. התברר שאותו אחד היה נכנס לרב, מידי תקופה במעגל קבלת הקהל, ואסף במשך השנים כמאתיים תשובות מהרב. זה לא רע. אבל לקוסובסקי היו מאתיים תשובות מהרב, מידי שבוע.
מבין המשמשים את הרב, ניתן למנות שלושה. בראש וראשונה, את הרב אריה אלישיב. השני אחריו, אחיו, הרב ישראל אלישיב. שניהם בניו של הרב משה אלישיב. בן הרב. שניהם חילקו את יומם במחיצת הרב, למעט שינה בלילות ולמעט שבתות וימים טובים. את מסירותם הגדולה לרב, לא ניתן לתאר כאן, כמו כן גם את אמונו של הרב בהם. השלישי, ר' חיים כהן, עוזרו ונהגו המסור של הרב במשך שנים. שאלתי אותו פעם איך הוא מצליח בכלל לישון בלילה, כשכל בוקר, קיץ חורף, שלג, הייתה לו האחריות להתייצב מוקדם ומדויק בכל בוקר. גם הם היו במחיצת הרב שנים רבות מאוד.
התלבטתי מאוד, אם לכתוב גם את שמותיהם של בני המעגל השני הקרובים אל הרב. הכנתי אפילו רשימה של כעשרים איש. גם ביניהם, המסורים מאוד לרב, הן בשיעורים או במעגלים האחרים. כמו כן, בני משפחה נוספים ששימשו את הרב במסירות גדולה, ביניהם נכדים ונינים.
אחרי התלבטות קשה, כי רב היה חפצי שהם ייזכרו לתפארת בהקשר זה, החלטתי שלא אפרט, כדי שלא לפגוע באנשים המאמינים בכל מאודם, ובטעות, שהם היו שייכים למעגלים אלה. כך גם ביחס לבני משפחה. וכדי שלא להטיל קנאה במעשה בראשית. ברור לי שרבים היו נפגעים. כי סביב הרב הסתובבו כמאה וחמשים אנשים ברמה של קירבה כזו או אחרת. אבל ההבדלים היו גדולים.
מתוך המעגל השני, אציין רק את הרב חיים זייבלד, חתנו של הרב משה אלישיב, בהיותו היוזם והעורך של עשרות ספרי ה'הערות', שיעוריו של הרב, וכן גם קובצי תשובותיו. מסירותו העצומה של הרב זייבלד בהוצאת הספרים, הותירה את המורשת הספרותית החשובה ביותר של הרב, לדורות הבאים.
זה לא אומר שאלה שהיו קרובים לרב, היו מגדולי הדור. היו באמת מגדולי הדור, שהיו מגיעים מדי פעם לשאול את הרב או להתייעץ אתו. אך לא ניתן להגדיר אותם כתלמידיו או מקורביו. היו גם כאלה שהיתה להם קביעות ביום שישי, או אחת לשבועיים, או אחת לחודש, או בימים טובים. חשובים ככל שיהיו, זה לא מספיק להגדירם כתלמידי הרב. רחוק מאוד מכך. לא החשיבות היא המגדירה את הקרבה לרב, או היותו תלמיד.
אני גם יודע שבין אלה שהזכרתי, ואלה שלא, ישנם שיגידו שההוא לא ראוי, וההוא התנהגותו הייתה כזו או אחרת, וההוא לא כל כך תלמיד חכם. גם אם זה היה נכון, כל זה לא משנה. אני כתבתי את העובדות כפי שהן. אלה הם שהיו הכי קרובים אלה, אם מבחינת הזמן שהיו במחיצת הרב, אם מבחינת הקדשתם הטוטלית כלפיו, אם מבחינות אחרות.
במעגל השני של תלמידי הרב, שלא פרטתי, היו תלמידי חכמים, אך היו כאלה, בחזקת בעלי בתים, שפשוט הקדישו חלק מחייהם לרב, אם בהשתתפות במסירות בשיעורים, או בדרך אחרת. הם היו מקורבים לרב במובן האמתי והיפה של המושג.
מעט מאוד כתבנו. וגם מעט זה, למען יידעו הדורות הבאים, שכך נראו פני המעגלים השונים אצל הרב. ושאלו היו באמת תלמידיו ומשמשיו של הרב זצ"ל.