מותה הטראגי של אסתי וינשטיין, בת 50, אישה חרדית לשעבר ואם ל-7 בנות, שנעלמה מביתה ונמצאה לאחר מספר ימים של חיפושים, כשהיא ללא רוח חיים בתוך רכבה, בסמוך לחוף הקשתות באשדוד, גורמת לסערה גדולה ולטלטלה בציבור.
העובדה שוינשטיין בחרה להאשים את הנתק מבנותיה שלא הכירו בה מאז יצאה בשאלה, בכך שלא יכלה לשאת זאת יותר ולכן החליטה לעשות את מה שעשתה, יצרה שיח ברשתות החברתיות תוך עיסוק בלתי פוסק בשאלה, "מי האשמים" במוות הנוראי הזה, האם בני הציבור החרדי או בני הקהילה של המשפחה אשמים חלילה באסון הנורא - ולכל הפחות באי מניעתו - או שמא דווקא אותם המעודדים את היציאה בשאלה תוך היפרדות בלתי נמנעת מבני המשפחה.
"הכתובת היתה על הקיר", טוענים חלק מהאנשים, "היא אמרה זאת בכל הזדמנות. אסור היה בשום פנים ואופן לנתק את הקשר עימה, חבל מאוד שאצלינו מי שקצת סוטה מהדרך משלם בסוף מחיר כה נורא", הם אומרים. "צריך לדעת לקבל גם את השונה ואת מי שאינו הולך בתלם, לקרב במקום לרחק, לאהוב במקום לשנוא", הם מוסיפים.
מנגד, אחרים טוענים כי אצל יהודים מאמינים ההלכה קודמת לכל. "אשה שעזבה את הדת ויש חשש חלילה שתשפיע לרעה על מי מבני משפחתה, אין שום סיבה להמשיך עימה את הקשר. הסיכון הרוחני שזה עלול לגרום לבנותיה ונכדותיה לא שווה, ולכן אם זה המחיר - הרי שאין מה לעשות".
לדבריהם, הרי שהיא בחרה במודע את הנתק מבנותיה, ברגע שבחרה לצאת בשאלה. "היא ידעה את ההשלכות של צעד שכזה, התקווה שהיתה לה כי תצליח לקחת עמה את בנותיה, לא סותרת את העובדה שידעה כי מירב הסיכויים שהן לא יבואו עמה וינתקו עמה את הקשר".
מצדדי "הניתוק" מזכירים, כי אחת הבנות אף הלכה בדרכה של האם והיה חשש שעוד יעשו זאת בעקבותיה. "נכון שהמחיר של הנתק לפעמים קשה עד מאוד, אבל אין מה לעשות. במקום כזה לא חייבים בכיבוד אב ואם על פי ההלכה".
דעה נוספת הרווחת בציבור הינה, שהמעשה נגרם על רקע הקשיים שחוותה בחיי הנישואין והעובדה שהיתה מחוייבת לאי אלו תקנות, כפי שעולה בספר שכתבה - מה שלטענת מקורבים לה מעיד, כי הכתובת היתה על הקיר.
אחרים שנחשפו אף הם לספר המדובר דווקא אומרים, כי נדמה שאינו מבוסס על האמת המוחלטת - זאת בלשון המעטה. "מדובר באשה שחוותה משברים אישיים ונפשיים עוד בזמן היותה חרדית. הרי כבר אז היא ניסתה לעשות דברים מסוכנים, ולכן חבל לתלות את כל המשברים שלה על העובדה שחיה בעבר כאשה חסידית. לצערינו, זה היה קורה גם אם היתה חילונית או שהיתה דתית. אין לזה כל קשר לדת".
הם מזכירים בנוסף, כי אם יש כאן למי להפנות אצבע מאשימה בסיפור הטראגי והכאוב הזה, הרי שזה דווקא לאותם ארגוני יוצאים בשאלה שכביכול תמכו בה ועודדו אותה לנתק את הקשר עם בני משפחתה, ובעקיפין אחריותם לא פחותה לגבי הסוף הנורא והמר.
"לפעמים, אנשים שעזבו את הדת חושבים שאם ימשיכו להתריס או לנהוג באופן שמורים להם אותם פסיכולוגים ויועצים, הרי שהם יזכו לתמיכה. מתברר שהאמת רחוקה מכך. בסופו של דבר, אין תחליף לעוצמת התמיכה המשפחתית, וכל אותם 'תומכים' כביכול מטעם עצמם שמעודדים להתנהגות שאינה מקרבת, נעלמו בשעת האמת והותירו אותה לבדה מול השבר המשפחתי והקרע שנוצר בעקבות ההתנהגות והיחס, אליו הם גררו אותה".
קרא עוד: