ההספד המלא: כך נפרד חכם שלום מרעייתו ע"ה

עיקרי ההספד:

"אברהם אבינו רצה לראות את מעלתה הגדולה של אישתו, הוא רצה לראות כמה היא גדולה, בא לראות, מה אני? שהתנסיתי בניסיון הגדול של עקדתו של בני? היא גדולה ממני!

"כשהציעו לי אותה לאישה, ההצעה באה מצד אמא שלה. אמרתי - אומנם את אבותיהם, הייתי תלמיד שלהם, אני מכיר - גדולי עולם, אבל בעוונותינו - גם גדולי עולם, הבנות שלהם לא רצו להתחתן עם תלמיד חכם. היה קשה מאוד.

"עשיתי פגישה ראשונה, אמרתי לה, 'את מוכנה לחיות חיי תורה כמו ההורים שלך?', אמרה לי 'כן', למחרת דיברתי דבר שהיה נשמע עוד פעם, אמרה לי 'דיי, גמרנו, כן', אחר כך עשינו ווארט. אז היו עושים ווארטף היום עושים ספורט, עוד ועוד, לא יודעים כבר על מה לדבר.

"היא גדולה, היא גדולה באמת, גם לפי הדור שהיא חיה אתו, ולפי הדור היום על אחת כמה וכמה, היא יותר גדולה ממני, אני אומר לכם, היא גדולה ממני. לא הפריעה לי בחיים, אף פעם, היה צריך לקחת את הילדים לתלמוד תורה, לא היה לנו רכב בעיר העתיקה, הייתה הולכת עד שער יפו בכדי לשים אותם בתלמוד תורה, יום יום, גם הבנות.

"אפילו הבן הקטן, הייתה צריכה לקחת אותו כדי שילמד בישיבה. איזו מסירות נפש. לא היה לנו טלפון, לא היה מכבסה, הכל בידיים, מעולם לא התלוננה, לא דרשה, לא הפריעה לי, כמה שאני יכול לשבת על הסדר - תשב.

"אף אחד לא יודע מה זו מסירות נפש של אישה, המסירות הזו שווה פי כמה מהבעלים, בזכות האישה קיבלנו את התורה.

"דיברו הבנים, אלו שמכירים אותה, על המידות שלה. לא היה לה אינטרס אישי בכלל. ה' זיכה אותי. כתוב 'אם זכה - עזר, לא זכה - כנגדו', אני ב"ה זכיתי גם לעזר וגם לכנגדו, הכנגדו היה לי לעזר. הייתה חכמה בלי שום אינטרס. כשאדם נקי מאינטרס אין דבר גדול מזה. הנקיות...

"מעולם לא אמרה לי, אני במוצאי שבת נותן שיעור בישיבה, אחר כך עוד שיעור לבעלי בתים, שעתיים שיעור, מעולם לא אמרה לי 'מתי אני יעשה הבדלה', הייתה מחכה בשקט. בשבילה היה זכות הרבים משהו למעלה מהכל. לקחת את הילדים לטייל? היא הולכת לבד. 'אתה תשב תלמד'.

"אפסיות של האדם, לא דורש כלום. מעולם לא בקשה יותר ממה שיש לי. קשה לי להאריך. יהי רצון שמה שזכיתי כל החיים, כל הזכויות שלי - זה שלך. אני מקווה שתמשיכי להתפלל עלי ותמשיכי להיות לי...".