תוצאות דירוג שביעות הרצון של הציבור החרדי מנציגיו בכנסת ובממשלה, לפיהם - יעקב ליצמן הכי אהוד ואחריו משה גפני ואריה דרעי, מעוררים דיון ציבורי רחב. כתבי "כיכר השבת", ישי כהן וישראל כהן, בטור פרשנות משותף ומיוחד, מנתחים את תוצאות הדירוג ומסבירים את פשר שביעות הרצון של כל אחד מהנציגים החרדים.
קראו גם:
- הנתונים המלאים: זה מה שהציבור החרדי חושב על הח"כים
- ליצמן, גפני ודרעי מרוצים: התגובות לסקר שביעות הרצון
יעקב ליצמן
גם אלו שלא אהבו את תוצאות הסקר יסכימו כי יעקב ליצמן הוא השר שמביא את הגאווה הגדולה לציבור החרדי. ליצמן מצטייר כחרדי שדואג לציבור הישראלי כולו. זה החל בטיפולי שניים חינם לילדים ונמשך בימים אלו עם תרופות מצילות ומאריכות חיים שלא נכללות בסל התרופות.
אך צריך להדגיש, לצערו של ליצמן ושל יהדות התורה כולה, האהדה שלו בציבור הישראלי לא מוסיפה קולות למפלגה החרדית שנשארת בסקרים עם אותו מספר מנדטים. עם זאת, הסקר הנוכחי מוכיח שגם בקרב הציבור החרדי עצמו - ליצמן זוכה לאהדה הגדולה ביותר, ולא רק בציבור הכללי המתעניין במשרד הבריאות וחדרי המיון.
אין ספק שהשר ליצמן עבר מהפך של ממש. איננו יודעים למי לתת את הציון המעולה האם לשר הביצועיסט ואיש העשייה או ליועציו שסייעו במיתוג מחדש, אבל מה שבטוח זה שמגיע לכל הצוות שאפו. מהאיש השנוא והכוחני שעד לפני מספר שנים היה לא אהוד בלשון המעטה בקרב כלל היהדות החרדית (להוציא את תומכי הסיעה המרכזית) הפך ליצמן לאיש האהוד ביותר גם בציבור הכללי אך לא פחות חשוב ואולי יותר מפתיע בציבור החרדי.
מי שינסה להיזכר במעמדו הציבורי של ליצמן לאחר הבחירות לעיריית ירושלים בהן התמודד מאיר פרוש ונכשל, לא יאמין איזה שינוי התחולל במעמדו הציבורי של האיש שאז היה מוקצה וכעת הפך למלך הכיתה או יותר נכון ל"מאמי הלאומית".
ליצמן לא השתנה. הוא נשאר כוחני וביצועיסט אולם הוא למד לתעל זאת (או לפחות להוכיח זאת לציבור) למען הכלל. במקום להיות שקוע רק בקרבות סכינים מרים ואכזריים הוא בחר לנהל את מערכת הבריאות ביד רמה. להציב גבולות. לייצר סדר יום ולחולל מהפיכה של ממש. הוא לא נרתע מאיש בדיוק כמו בעבר אולם הפעם את כל התכונות הללו רתם למען ציבור שולחיו ולמען כלל אזרחי ישראל.
העמידה הנחושה והאסרטיבית על המשמר בכל התחומים, הן של משרד הבריאות והן האינטרסים של כלל היהדות החרדית, הביאה לשינוי בעמדת הציבור. ליצמן מבטיח, ליצמן מקיים - נוכחו כולם לדעת.
בהמשך גם עשה ליצמן סידרת מהלכים פוליטיים מתוחכמים וסגר בריתות פוליטיות ארוכות טווח מה שהועיל לקידום האג'נדה הציבורית והאישית. אם פעם ליצמן נלחם עם כל העולם, היום הוא נלחם לצד החזקים אולם למען החלשים.
מהלימון החמוץ של איבוד ועדת הכספים הלך ליצמן למשרד הבריאות כשר והפך אותו ללימונדה ועל הכל בהכשר תקדימי של מועצת גדולי התורה.
משה גפני
באשר למשה גפני נראה שהציבור החרדי אוהב את התוקפנות שלו, את שפת הדיבור שלו. גם העיתונאים יודעים - כשגפני מדבר צריכים להפעיל את המצלמות. בנאומיו בוועדות הכנסת ובמליאה הוא עוקץ, צועק, מצחיק ומדבר בשפה שלא מאפיינת נציג דגל התורה טבעי.
אפשר לראות את זה בדיונים על חוק הגיוס בוועדת חוץ וביטחון ובעימותים שלו עם אביגדור ליברמן, ואיך לא עם התשובה ליו"ר יש עתיד - "יאיר לפיד, הפסקנו לקבל מכבודו הוראות".
גפני, שועל פוליטי ועסקן ציבורי ותיק, זכה במשך כל השנים לאהדה במגזר. מצד אחד הוא נלחם בחירוף נפש באויבי היהדות החרדית המנסים להשמיצה בשער בת רבים ובמקביל אינו זונח את הסיוע לכלל ולפרט מתוך אכפתיות אמיתית.
פשטותו וצניעותו של גפני תמיד קסמה לנו. למרות מעמדו הרם וכוח השפעתו, אף פעם לא תתפוס אותו טס במחלקה ראשונה או לן במלונות פאר. הוא יגיע לבדו לרכוש את החלות של ויז'ניץ ויסרב לקיצור תורים לסלב בצורכניית בר כל. הכל בהצנע לכת.
בשנים האחרונות הפך גפני מלבד היותו יקיר המגזר החרדי גם לאהוד בקרב האוכלוסיה הכללית. עוד לפני הבחירות הקודמות במהלך סיור בתל אביב הופתענו לגלות את עוצמות האהדה. זה התבטא בקריאות תמיכה בשוק הכרמל ובלחיצות ידיים מוקירות ומעריכות בוועידות עסקיות. תמיכה חוצת מחנות מקיר לקיר.
הקדנציה הנוכחית הפכה אותו למגה סטאר של ממש. הדאגה לערי הפריפריה ולשכבות החלשות לצד התמיכה לה זכה מראשי ערים מגלה כי גפני כוכב בכל קנה מידה.
אין ספק שקידוש שם שמיים שעושה גפני בציבור הכללי מקנה לו נקודות זכות רבות בקרב המגזר החרדי שרואה בו שליח נאמן הדואג לאינטרסים של היהדות החרדית ללא כל ויתור ומנגד למי שיודע לסייע לכולם ואהוד גם בקרב החילונים. בכך, האהדה שהיתה לו בציבור שלנו מלכתחילה, גברה שבעתיים.
אריה דרעי
יו"ר ש"ס השר אריה דרעי עובד קשה. אף אחד לא יכול לחלוק על זה. אבל במקביל אפשר לראות את התסכול מכך שפעם אחר פעם הוא מקבל בסקרים מקום לא מכובד ושאינו הולם את עשייתו.
אחת הבעיות המרכזיות של דרעי היא העובדה שהציבור לא תמיד מאמין שהוא עושה הכל מתוך דאגה לאזרחים. התקשורת הדביקה לו תווית של "מסדר ג'ובים" והציבור קנה. כשגפני וליצמן ממנים גורם משלהם לתפקיד כזה או אחר - הציבור לא מתייחס לזה כאל "ג'וב", אך לא כך אצל דרעי, תמיד מסתכלים על "הדאגה" כביכול לסדר מקורב, על ה'וב החדש, ולא מעט באשמת התקשורת.
בנוסף, נראה שלתקשורת קל לפרגן לגפני וליצמן יותר מאשר לדרעי. כן, גם בתקשורת החרדית. קחו לדוגמה את מע"מ אפס על תחבורה ציבורית. מהפכה אמיתית שדרעי הוביל וביצע. כמעט כל אזרח מרגיש את החיסכון בכיס האישי שלו, אבל חוסר מזל של דרעי הביא לכך שבבוקר שאחרי התקשורת כמעט ולא התעסקה בנושא, בקושי חצי עמוד פנימי, בגלל אירועי אותו היום. דרעי היה בטוח שיזכה לכותרות ראשיות והתאכזב.
אולי זו הסיבה שדרעי החל להבין - קצת באיחור - את המפה הפוליטית החדשה, שכדי לקבל קרדיט אתה צריך לא רק לעשות אלא גם לדאוג לקבלת הקרדיט המגיע לך, אם לא יבוא גורם פוליטי אחר, כדוגמת ראש הממשלה, ויגנוב לך את הקרדיט.
אי אפשר להתעלם מאריה דרעי של השנתיים האחרונות. האיש נמצא כיום בשיא כוחו הפוליטי ומכאן הוא יכול רק להתקדם. גם אם לא תמיד הדבר מתבטא באחוזי האהדה שאכן מגיעים לו הרי שאין ספק שניצני השינוי נזרעים אט אט וילבלבו כבר בעתיד הקרוב.
תקומתו הפוליטית והציבורית של דרעי הינה נס של ממש. רק לפני כמעט עשרים שנה התגייס הממסד הפוליטי המשפטי והתקשורתי לשבור את הצעיר הכוכב העולה כשהמטרה בעצם היתה לרסק את המהפיכה המזרחית-המהפיכה היהודית ואכן שנים לא פשוטות הוא עבר בכלא רחוק ממשפחתו, רחוק מתומכיו שהלכו והתמעטו. אך מאז שיצא, סלל דרעי באיטיות אך בנחישות את הדרך חזרה לפיסגה.
אם לפני מספר שנים היתה זו שלישיית הנהגה משותפת, כעת דרעי ניצב לבדו, בודד מעל כולם, שולט שליטה מלאה בתנועה והכל יקום או יפול על פי דברו. לא כולם מפרגנים. לא כולם מוכנים לשינוי אבל זה קרה וקורה והציבור לומד להעריך.
דרעי החדש רחוק מאינטרסים קטנוניים ומפילוגים ומבקש לזקוף שוב את הקומה הספרדית. דרעי לאחר הקאמבק רואה דברים בראייה מרחבית, נתפס פחות לקטנות ומבקש לקדם את תפיסת העולם המליאה והשלימה. הוא בא כדי ליצור שוב את המהפיכה אותה ביקשו למנוע ממנו.
הציבור החרדי, גם האשכנזי, אולי קצת חושש מהכוח של האריה החדש ישן, אך לאט לאט לומד לתת אמון ולהעריך. בקדנציה הנוכחית פעל דרעי למען השקופים, למען החלשים, למען החברתיים. נכון, אולי לא מספיק, אולי עדיין לא במלוא העוצמה אבל התהליך מתחולל. בסופו של יום הציבור לומד להעריך את מי שפועל למענו והאהדה שוב קונה שביתה אצל ציבורים גדולים.
מי יזכור שרק לפני מספר שנים הוא היה בשפל המדרגה, אז כעת הוא באחוז כזה או אחר. זה לא משנה. העיקר המגמה ודרעי בדרך למעלה.
לסיכומו של דירוג
יש מקום לאכזבה מהציבור על שנתן ציון כה גבוה של שביעות רצון מהפוליטיקאים. עם כל הכבוד לעשייה החשובה עד כה, האזרח הפשוט, האברך הטרי, מעניין אותו כיצד יוכל לרכוש דירה, וכרגע אין לו יכולת כזו.
עם כל הכבוד לתרופות וחדרי המיון, לוועדת הכספים והצעקנות, למע"מ אפס וחופי הים בחינם: הציבור רוצה את הדבר האמיתי - לרכוש דירה. הציבור רוצה קורת גג בטוחה, ופתרון לכך - לא נראה באופק.
בבעיה האמיתית של המגזר שלנו, הפוליטיקאים החרדים מסרבים לגעת. בתפוח האדמה הלוהט, במצוקה שמעיקה על עשרות אלפי זוגות צעירים, אברכים ובעלי בתים, חתנים וכלות וכאלו שמשיאים את ילדיהם.
אין מי שירים את הכפפה וישאל מדוע אלפים צריכים לגור במחסנים וגגות במחירים מוגזמים. אין מי שיעשה לעוולה האמיתית סוף וחבל.
עם כזו אהדה, עם כאלו נתונים של שביעות, כל שנותר לנציגים שלנו הוא פשוט לעשות. בשילוב ידיים ובאיחוד כוחות, הדרך לפתרון יכולה להיות קצרה מתמיד.