לפני קרוב ל-80 שנה, הגיעו למדינות דרום אמריקה, כמו ארגנטינה, אורגוואי, צ'ילה, פנמה, מקסיקו ועוד (שאני, אגב, מגיע משם), קבוצות גדולות של יהודים מסוריה, עם החכמים שלהם.
היו שתי קבוצות עיקריות, אחת מהן של היהודים הידועים כיום, של ה'חלאבים', והקבוצה השנייה של ה'שאמים'. השאמים הם אלה שהגיעו מדמשק והיו אלו שנחשבו לבעלי ממון, והחלאבים הם אלו שבאו מעיירות הפיתוח בסוריה (בדיוק הפוך מההגדרה שלהם כיום, כאנשי ממון).
לדרום אמריקה הם הגיעו, אחרי שהם חשו שהם נרדפים בסוריה. המדינות בדרום אמריקה הסכימו לקבלם, ולשם הם עברו והקימו קהילות חדשות, בסיסיות מאד אמנם מבחינת יהדות, ממש 'פרווה שבפרווה'.
לאחר מכן, לאחר מלחמת העולם השניה, התחילו להגיע מאירופה לאותן מדינות הרבה מאד יהודים מאירופה, ואז נוצר מצב שפתאום התחילה בעיה קשה מאד: היהודים שזה עתה באו התחילו להתערבב עם הגויים, והתחיל פולמוס בנושא הגיור, האם לגייר גויים או לא.
חכמים החלאבים והשאמים, קלטו את הסכנה כבר אז, לפני 60 שנה, והחליטו לעשות חרם שלא יקום ולא יהיה גיור במדינות אלה, ושלא יקבלו בקהילות המדינות הללו גרים. כלומר, אם מישהו התגייר והתחתן עם מישהו מהקהילה, בני הזוג פשוט מחוץ לקהילה. לא מכניסים אותם למוסדות ולא קוברים אותם בבית הקברות של הקהילה. מבחינתם, אדם כזה כאילו נהיה גוי. וזו תקנה שתקפה במדינות הללו עד היום. וגם בזמנו היתה הרבה ביקורת, איך יתכן שהם עוקרים מצוה מהתורה של 'וקירבת את הגר'? זה היה הטיעון המרכזי של המתנגדים, לעומת הטיעון הנגדי של התומכים, שמבחינתם זה היה עניין של פיקוח נפש רוחני, תקנה חשובה שנועדה להציל נפשות.
מי שמכיר מעט את ההיסטוריה, רואה שבתוך ארבעים-חמישים שנה, מכל היהודים האירופאים שהגיעו לדרום אמריקה - לא נשאר אפילו שני אחוז יהודים. 98 אחוז מהם התפרקו והתבוללו לחלוטין. ואילו מי שיבדוק את הציבור החלאבי שהגיע לשם, יגלה נתון מדהים: 99% מהם נשארו יהודים, ואולי אחוז אחד בלבד יצא מהקהילה בגלל התקנה.
לפני כ-15 שנה קמו כל מיני ארגונים למיניהם - זה התחיל בארה"ב - והתחילו להפעיל לובי במדינות דרום אמריקה כדי לבטל את התקנה הזאת, בטיעון שכיום יש מוסדות תורה ובתי דין בכל מקום והתקופה היא אחרת. הם באו ועשו לובי אצל כל הרבנים, כדי לבטל את התקנה הזאת.
בארגנטינה ובמקסיקו, כידוע, מכיוון שהקהילות שם חתומות על התקנה - אין מושג של גיור. מי שרוצה להתגייר צריך לצאת למקום אחר, וכשהוא חוזר לשם - עד היום לא מקבלים אותו בקהילה. אז אותם לוביסטים כינסו הרבה מאד רבנים כדי לומר שהיום כבר כן ניתן לעשות שם גיור כהלכה ולא צריך לשלול זאת.
באה אז משלחת רבנים מדרום אמריקה למורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כדי לטעון לפניו את שני הצדדים: מצד אחד חוששים לבטל תקנה שגדולי ישראל דאז תיקנו, ומצד שני אולי באמת הגיע הזמן.
הגרי"ש שמע, וציווה עליהם לחדש מחדש את התקנה הזאת עם חתימות של גדו"י דהיום, כי זו תקנה של הצלת נפשות של ממש, והוא היה הראשון שחתם, ולאחר מכן גם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל חתם. וכך חידשו את התקנה מחדש, ואכן עד היום קיים שם המושג הזה של מי שמתגייר לא מתקבל בקהילות האלה. וכאמור, הנתונים מוכיחים את עצמם, שבקהילות הספרדיות בדרום אמריקה כמעט ואין מושג של התבוללות.
(אגב, בסוף התגלה מה עומד מאחורי פעולותיו של מי שעמד בראש אותו ארגון למען הגיור באותן מדינות, שכביכול פעל לשם שמים, ואכמ"ל).
*
למה אני נזכר בכל זה? כי השבוע התפרסם מה שאמר חבר מועצת החכמים הגר"ד יוסף שליט"א בשיעורו השבועי, ואני מצטט: "הרפורמים לא יהודים. הם עובדי עבודה זרה". ודווקא הוא יכול להגיד משפט כזה, כאחד שמסתובב בשנים האחרונות בקהילות בדרום אמריקה, (ועושה שם פעילות נהדרת לחיזוק היהדות המקומית), הוא זה שיכול לראות את ההצלה שנבעה מהתקנה הזאת ואת הסכנה של אותם רפורמים שמנסים בדרך לא דרך להיכנס במחננו.
לכן גם כאב לי מאד לשמוע השבוע את ידידי אריה דרעי מתראיין ואומר על הרפורמים ש"הם יהודים כמו שה'נטורי קרתא' יהודים".
הציבור הספרדי מאותן מדינות, הוא הראשון שמאוים מהבלבול הזה. רק בשבוע שעבר שהיתי באחת המדינות בדרום אמריקה, ונוכחתי בבלבול ששורר שם כעת. ניגש אליי יהודי ואמר שהוא שמח, כי מעתה יוכל להתפלל עם אשתו לידו בעזרה המיוחדת בכותל. אמרתי לו: אתה משוגע? זה של הרפורמים. והוא אמר לי בתגובה: אבל אתם עצמכם אומרים שזה לא של ה"רפורמים", אז למה אני, שאני לא כזה דתי חזק, לא אתפלל שם? מבחינתי אפשר להתפלל בלי מחיצות.
צריך להבין, יהודי חו"ל מסתכלים על מה שקורה כאן ומסיקים את המסקנה מזה שממשלת ישראל החליטה להקצות את 'הכותל הרפורמי'. עבור חלקי מבני הקהילות הספרדיות האמורות, אם ממשלת ישראל הכירה ברפורמים אז זה בסדר, זה מותר, ולנסות ללכת להסביר להם שיש ממשלה ויש רבנים, והרבנים לא מסכימים למה שנקבע, זה פשוט בלתי אפשרי.
האמירה הזאת שנשמעה השבוע שהם יהודים, היא ממש הרס. אני לא רוצה להיכנס לנושא של כותל רפורמי, כן או לא, כי זה גדולי ישראל מחליטים מה כן ומה לא, אבל ברור שאמירות מיותרות בעת הזאת רק גורמות לבלבול וממילא לסכנה בקרב יהודים תמימים בחו"ל.
ולסיום, שמעתי השבוע גם את סגן שר הביטחון אלי בן דהן אומר שידם לא היתה בהחלטה של הפשרה של הכותל עם הרפורמים. אז אני רק רוצה להזכיר לו שחבר בממשלה שהוא גם יו"ר התנועה שלו, הצביע בעד, ויו"ר התנועה שלו הוא הראשון שהלך לארה"ב להיפגש איתם, והוא גם זה שקיבל לאחרונה את המשלחת הזאת אצלו בלשכתו.