שלום הרשקוביץ, יהודי מבוגר מאד תושב חולון, מחזיק מאחוריו רזומה מעניין במיוחד.
בצעירותו, ערב המלחמה הגדולה, לפני יותר משבעים שנה, היה 'יושב' בשטעטלע בעלז. בחצרות הקודש הבעלזאיים שחסו בצילו של הרבי הנערץ והמקודש, רבי אהרון מבעלז, ונימנה על ה'כלים' המפוארים. אברך מתמיד שאינו מש מאוהלה של תורה שבגיל צעיר כבר קנה בקיאות מרשימה בש"ס.
אבל אז הגיעה המלחמה. שלום הרשקוביץ איבד את כל משפחתו שנרצחו לנגד עיניו, ובלהט החרב המתהפכת איבד, כמו עוד רבים אחרים, גם את האידישקייט שלו. ה'יושב' המפואר הלך לרעות בשדות זרים, וכשוך המלחמה הקים משפחה חדשה ועימה הגיע לארץ ישראל בתש"ט, כאשר הוא כבר חילוני גמור. אם כי, עשה מאמץ להגיע לירושלים, רק כדי לראות פעם אחת את הרבי מבעלז, שקדושתו כנראה הבקיעה גם את מסך החילוניות.
יושבים אחרים שזכרו את שלום המתמיד, ושמעו, בעודו בחו"ל, כי סר מן הדרך הזכירו אותו אצל הרבי מבעלז, אך הרבי לא השיב. כאשר פנו לרבי שלומק'ע מזוועהיל, אמר להם כי הצליח רק לפעול שלא יעזוב את העולם ללא תשובה.
היהודים שעדיין שמרו איתו קשר רופף הבינו כי אין מה לדבר על שיבה. אבל לפני כמה חודשים זה קרה. לאחר פטירת אשתו גילה לראשונה נכונות לשמוע על שיבה למקורות, הוא ביקש תפילין, וגם ביקש גמרא, מסכת בבא בתרא.
"למה דווקא בבא בתרא?" נשאל שלום הרשקוביץ והשיב: "כי בפעם האחרונה שלמדתי גמרא בבית-הכנסת בבעלז סיימתי את בבא מציעא..."
השבוע שוחחנו איתו על בעלז, העיירה המפורסמת בה היה 'יושב' וגם נולד וגדל בה, אולי בניגוד לחלק מה'יושבים' האחרים'. הוא סירב להרחיב את הדיבור אבל בכל זאת סיפר בצלילות על החיים בעיירה בעלז. "היינו שם בין מאה למאתיים 'יושבים', תלוי מתי".
"ה'יושבים' ישבו בבית המדרש ולמדו, גמרא וגם ספרי חסידות. את הרבי הקודם, רבי ישכר דב מבעלז, לא הספיק להכיר, אבל גם עם רבי אהרון מבעלז מעטים זכו לקשר. היו אלה בעיקר זקני ה'יושבים'.
לעומת זאת על מה שעבר בשואה ולאחריה סירב שלום הרשקוביץ להרחיב את הדיבור.
(הסיפור המלא מתפרסם השבוע בשבועון 'שעה טובה')