"ראש הישיבה לקח טופי - בשביל הרבנית"

אלפים רבים בראשות גדולי ראשי הישיבות ליוו בצהריים (שלישי) למנוחות את ראש ישיבת מיר הגאון רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל שנפטר לאחר מחלת ניוון שרירים קשה והוא בן 78.

התלמיד מספר כי "היו רואים אותו בבית מדרש בישיבה לומד עם חברותא בחול, שבת, וליל שבועות. וכן היו רואים אור בחדרו שישב ולמד בביתו מאוחר בלילה".

"בתחילת מחלתו כשקיבל טיפול בבית חולים באתי לבקרו וראיתי שתוך כדי הטיפול היה יושב עם דפים ואוזניות ועובר על השיעור", מספר התלמיד ומוסיף כי פעם אחת ראש הישיבה בא למסור שיעור במסירות וממש לא היה לו כח, לאחר שעלה את המדרגות נח בחדר בפנימייה וכשהתחיל לדבר בכה.

מידות

"כשהתארסתי", מספר התלמיד הקרוב, "הבאתי לו טופי, הוא לקח ואמר לי: 'זה בשביל הרבנית'".

כשאחד הבחורים ביטל שידוך והתבייש לספר לו, בא אליו ראש הישיבה לעודדו וסיפר על רב גדול שגם ביטל שידוך ולא קרה לו כלום.

באחד המקרים, בחור בא לספר לו לשון הרע, הוא צעק עליו ואחר כך התקשר שיבוא וביקש סליחה כי ראה שזה לתועלת.

התלמיד מספר כי "עזרתי בטיפול בבית חולים שיגיע אליו הפרופ' הראשי ומיד לאחר צאת הרופא תוך כדי טיפול התקשר להודות".

ענווה

רבי רפאל שמואלביץ לא הסכים שישירו לו "ימים...", כפי שנהוג לשיר לראשי ישיבות, בנוסף היה נוהג להתקשר בעצמו כשרצה לעדכן משהו ובפרט אם יש מנחה ואם לא וכו'.

רבי רפאל סיפר על האדמו"ר מגור שרצה לקחת ספר וניגש בעצמו לקחת ואמרו לו 'למה לא ביקש מבנו, מדין כיבוד אב?', והשיב: "כדי ללמד את בני שדבר שאפשר לעשות לבד לא צריך לבקש מאף אחד וזה מצות חינוך". ולכן לא הסכים כמעט שיעזרו לו.

כששמע צרות של אחרים היה בוכה. באחד הוועדים שמסר אמר "שהתרגלנו למצב הבריאות של ראש הישיבה ר' נתן צבי אבל הוא חולה וצריך להתפלל עליו כל יום בשבילו, ומהכרת הטוב בשבילנו".

"הייתי עם הרב בחופה והיה טעות בכתובה, ביקש ממני הרב בענווה גדולה שאני יכתוב את הכתובה כי אין לו כתב יפה", מספר התלמיד, "סירבתי, ולא הסכים".

"בפעם הראשונה שלקחתי אותו לסדר קידושין", מוסיף התלמיד, "לא רצה שאארגן לו נסיעה פרטית לבני ברק ונסע באוטובוס. ואחרי שראיתי ככה הייתי מוצא תירוץ למה יש רכב שלוקח אותו הלוך חזור".

בזמן מחלתו כשהיה בכוחו, התאמץ להגיע לשמחות ולסיומי מסכת בישיבה, והיה מסתדר כצורת גדלות האדם.

היה מגיע לשיעור כללי חמש דקות אחרי הזמן והסביר לאחד התלמידים שעושה זאת כדי לא לפגוע באלה שיצאו מהשיעור והיה עולה מהמדרגות האחוריות.

הומור

"פעם נהנה שבאתי לעזור לו ואמר שיש לי רוח הקודש שבדיוק באתי, אמרתי לו שיש לי רק חצי רוח הקודש, שזה רק רוח, וצחק מאוד", מספר התלמיד.

התלמיד מוסיף ומספר כי "כשהיה חלש ולא רצה ללכת ברגל רק בכסא, סיפרתי לו סיפור על הגרב"צ אבא שאול זצ"ל והסכים ללכת ובאמצע הדרך אמר לי: 'יהושע תודה', אמרתי לו: 'הראש ישיבה זה בשבילנו שהרב ילך', אמר לי בצחוק: 'אז תגיד לי אתה, תודה'".

"כשאמרתי לו שהרב נראה טוב", מספר התלמיד המקורב, "אמר לי זה לא מספיק שאתה אומר אני צריך להיות תוכו כבורו, זאת אומרת אני צריך להרגיש כך".

אחד התלמידים סיפר לראש הישיבה את הבדיחה הידועה - "מה הקשר בין פרשת תרומה לשבת חתן? שגם שני קרשים אפשר לחבר בטבעת", והוסיף ש"זו בדיחת קרש". רבי רפאל נהנה מאוד ואמר: "רואים מכאן שרק על ידי שמתחברים בטבעת נהיה משכן".

רה"י לא היה מדבר באירועים בדרך כלל, שבע ברכות אחד לחצו אותו שידבר, אמר: כשהייתי בחור לא היו מדריכים לפני החתונה אבל אני בקשתי הדרכה ואמרו לי שלפעמים כשהאשה עצובה צריך להביא לה מתנה עם מכתב..., אמר רה"י: "אני הייתי מתמיד ואני יכול לומר על עצמי, כי אין פה אף אחד שהכיר אותי בתור בחור, והיה חבל לי על הזמן לקנות מתנות, קניתי מלא מתנות שמתי בארון וקראתי לאשתי ואמרתי לה כל פעם שתהיי עצובה וכו' תיקחי מתנה מהארון!!!".

"מה בא ללמדנו? שחתן מקבל המון הדרכות וצריך לדעת איך להשתמש בזה ושלא לכל אחד מתאים כל עצה וכו'", הוסיף ראש הישיבה.

התלמיד הקרוב מספר כי "ראש הישיבה היה ליד ביתי וראה שיש מדרגות לא בטיחותיות אמר לי זה מסוכן, זו הייתה האכפתיות שלו לכל אחד".

"ערב אחד שאלני: 'איפה כל הבחורים?', אמרתי לו: 'מסתובבים'. 'איפה?', הוסיף ושאל. אמרתי לו: 'נס שיש הרבה בניינים מסביב לישיבה, אחרת היו רואים את כולם מסתובבים מסביב עצמם', וצחק", מספר התלמיד.