'היכן סכנת השמד האמיתית'
לתקוף בקנאות את חוק הגיוס מבלי להצביע על פתרונות חלופיים זו חכמה קטנה מאוד ולוקסוס ששום מנהיג אחראי לא יכול להרשות לעצמו.
לתקוף את חוק הגיוס ולהציע במקומו מרד 'ומסירות נפש' לא ראלי לא אחראי. אמנם אי אפשר להכניס רבים לכלא אך בקלות יכולה הממשלה להביא עשרות אלפי אברכים לעוני וחרפת רעב אם רק יגדירו כל מי שאינו מתגייס כ'עריק'.
כל מי שמכיר קצת היסטוריה יודע שמצב של עוני מגזרי, ופרנסה סבירה בחוץ, עלול להוציא רבים ל'שמד'. כך היה בירושלים שלפני כמאה שנה וכך קרה רח"ל גם במקומות רבים באירופה.
סכנת השמד שאינה קיימת בחוק הגיוס, קיימת גם קיימת בהחרפת העוני לחרדים.
אין בעל הנס מכיר בניסו.
נושא ה'שוויון בנטל' הוא העצב הרגיש ביותר בציבוריות הישראלית הלא חרדית, הוא מכעיס ומקומם את האזרחים פי כמה מבעיית יוקר המחיה. תחושת אי צדק חריפה של אפליה בין אזרח לאזרח, היא הקשה שבתחושות.
אם חלילה מפלס הזעם יעלה, די אם תצא הפגנה אחת של עשרות אלפי מילואימניקים שיאיימו להחזיר את פנקסי המילואים, אין ממשלה שתוכל לעמוד אל מול נחשול הכעס, תהא הקואליציה אשר תהיה, ועולם התורה עלול לקרוס כלכלית.
ברור איפה שהמשך קיום הישיבות והכוללים, מותנה בהורדת מפלס הזעם הציבורי.
מפלס זעם נמוך והכלת חוסר השוויון [לפי תפיסתם] תתכן רק כאשר ירגישו בציבור הכללי שהחרדים רואים בכל אזרחי המדינה כשייכים לאותו עם כשעל כולם, כולל החרדים, מוטלת החובה לשאת בעול קיום המדינה. רק אז רוב האזרחים יסכימו לקבל את האמונה שלנו שגם לימוד תורה מתוך עמל ומסירות נפש היא נשיאה בנטל קיום העם.
האמירות הצעקניות והמגדפות של חברי כנסת חרדים והתקשורת החרדית, המקפידים שלא לומר ולו מילה אחת של הכרת הטוב לחיילים המסכנים נפשם, הטחות המחשידות את כל מי שתובע שוויון בנטל כסתם אנטישמי שרוצה לחלן את החרדים, נותנות תחושה חריפה לאזרחי המדינה שאומרים לעצמם: החרדים מתייחסים אלינו כעם אחר שרק עליו מוטלת עול הקיום של מדינת ישראל, ובו זמנית גם הם נהנים מכל הטוב הזה.
וכאמור תחושות עלבון וזעם שכאלה מסכנים את עולם התורה.
המתגייסים החרדים הצילו את עולם התורה!!
'חוק טל' שהעניק עשר שנות פריחה לעולם התורה ואישורו בבג"ץ התאפשר אך ורק מחמת העובדה ששנתיים קודם הוקם גדוד 'נצח יהודה' וכן נוסדה מכללה ללימודי פרנסה לחרדים. כך מפורש בהקדמה ובהסבר לחוק וכך גם ציינו השופטים בבג"ץ.
המחוקקים כמו שופטי בג"ץ ראו בעובדות אלו תחילתו של תהליך שיש לתת לו זמן. ובעיקר כאמירה חרדית: גם אנחנו מכירים בחובתנו להיות שותפים בנטל קיום עם ישראל , הלומדים בלימודם, ואלו שאינם לומדים בצבא ובכלכלה. רק בגין זה הסכימו לחוק שרחוק מאוד מלהביא מה שהם קוראים 'שוויון בנטל'
גם בהקדמה לחוק הגיוס הנוכחי שוב ושוב חוזרים המחוקקים ומגוננים על אי השוויון שבחוק, באותם אמירות.
הדבר בלט במיוחד לאורך כל שעות הדיונים בכנסת בחוק הגיוס החדש. חברי הכנסת שאינם חרדים החברים בקואליציה, עד האחרון שבהם, השתמשו בעובדה שבשנים האחרונות אלפי חרדים התגייסו למסגרות המיוחדות לחרדים בצה"ל והצטרפו למעגל העבודה, כתריס להגן על עצמם מזעם בוחריהם על שהסכימו לחוק שלא מביא לשוויון בנטל. הם טרחו שוב ושוב להסביר שיש כאן תהליך המוכיח שגם החרדים מכירים בחובתם לשאת בעול ולכן נכון וראוי לאפשר לבני התורה האמיתיים להמשיך לשאת בעול המדינה בתורתם.
הדגישו זאת שרת המשפטים 'איילת שקד' ויו"ר ועדת חוץ ובטחון 'צחי הנגבי' כשציינו את חתימת החרדים על חוק זה כהוכחה לתהליך של הכרת החרדים בנטל השותפות עם העם כולו.
הזעם והשנאה של הציבור הכללי כלפי החרדים נרגע כי הכתבות והתמונות של חיילים חרדים מתגייסים עשו את שלהם, וחמת הציבור שככה.
כל מי שמנתח נכון את המציאות אין לו ספק – המתגייסים החרדים הצילו את עולם התורה!!
ידעו והכירו בכך כל ראשי הישיבות בדור הקודם עד שהגדירו 'כרודף' לעולם התורה כל חרדי שאין תורתו אומנותו שאינו מתגייס. גם הם ידעו שגל זעם גדול מידי ימוטט כלכלית את עולם הישיבות והכוללים ויסכן אותנו בגלי 'שמד' בטווח הארוך.
חכמים היזהרו בדבריכם.
מוסר כפול וכפיות טובה נוהגים חברי הכנסת החרדים במתגייסים ובמבקשי הפרנסה החרדים.
מצד אחד הם משתמשים בהם להראות הנה הנה יש תהליכים, ומצד שני הם מתנכלים להם.
כך הם מנעו הכנסת סעיף לחוק הגיוס, סעיף המתקצב את גדוד 'נצח יהודה' לבקשת ח"כ ממפלגה חילונית, ולא הסכימו להכנסת סעיף אחר שהיה אמור להגן על החיילים החרדים מהפגיעה הפיזית בהם וילחם במודעות החרד"קים ה'שטירמריות'.
אף חבר כנסת חרדי לא ביקר בשום יחידה חרדית בצבא, בטענה: אנחנו נשלחנו רק כדי לדאוג ללומדי התורה. עוד לא תפסתם חברי כנסת יקרים שדווקא הדאגה הרוחנית לחיילים החרדים המתגייסים, היא ורק היא, הערובה להמשך לימוד התורה המתוקצב של בני הישיבות ללא הפרעה?
הנאומים המעליבים והתוקפנים כלפי כל הציבור החילוני ושליחיו בכנסת משכנעת מישהו? היא מורידה את מפלס הזעם ותחושת אי הצדק המכאיבה להם?
כמה עצוב שרק זעם בלתי נשלט וחסר אחריות של ח"כ חרדי גרם לכך שהכותרת הראשית בעיתונות החילונית למחרת קבלת חוק הגיוס הייתה אמירתו של חבר הכנסת מ 'יש עתיד': מעולם לא ראינו את חברי הכנסת החרדים ליד מיטתם של פצועי צה"ל'.
ומעשה שהיה כך היה: לאחר שירד אותו חבר כנסת מדוכן הנואמים [ואגב הוא תקף בנאומו בעיקר את שר הביטחון ולא את החרדים] פתח לעברו חבר כנסת חרדי בסדרת עלבונות צעקניים וקשים, אותו חבר כנסת חזר לדוכן נסער וזועם ואמר, התאפקתי עד עכשיו מלומר לכם את זה עכשיו אני יגיד לכם .... ... וסיים: לו הייתם עושים זאת היה לי קל הרבה יותר להרגיש אתכם סולידריות. !
הצעקות והגידופים הועילו לעולם התורה? ואולי דווקא להיפך? [אגב, צרחות אלה קיבלו כותרות צוהלות בתקשורת החרדית "ח"כ פלוני בנאום חייו"]
מדוע שלא תלמדו 'תקשורת' דווקא מהלוחמים בנו? כאנשי תקשורת הם מקפידים להקדים לכל נאום תוקף: אנחנו לא שונאים חרדים! גם לנו חשוב עולם הישיבות! אנחנו רוצים להרגיש אתכם עם אחד! אין לנו שום עניין לשנות את אורח חייכם! גם אם אלה לדעתכם משפטים שמקורם בצביעות פוליטית, זה עובד, כי כך משתכנע ציבור האזרחים שהדברים החריפים הנשמעים בהמשך הם רק לגופו של עניין.
תלמדו מהם תקשורת! לטובת הישיבות והכוללים תנהגו גם אתם בצביעות פוליטית, וכתכסיס תקשורתי תשדרו שותפות גורל והכרת הטוב גם לעם שהוא בשבילכם עם אחר.
[ואגב, כמה איוולת טמונה במשפט הבא שחוזר עליו ח"כ חרדי פעם אחר פעם בנימה מתנצלת : 'אני פועל לטובת כלכלת המדינה כולה ולאו דווקא לטובת המגזר החרדי. כי תמיד אני אומר כשכלכלת המדינה טובה טוב גם לנו, כשרע למדינה כלכלית רע לנו החרדים שבעתיים' – אתם מבינים מה זה משדר לחילונים?]
אנא הימנעו משזירת עלבונות אישיים ומגזריים בנאומים הפובליציסטיים שלכם, דברו בנחת גם אם אתם נורא נורא כועסים ופגועים. ובעיקר אל תשדרו בכל עת שכרון כח והתנשאות, גם אם תאלצו בשל כך לוותר על מחיאות הכפיים בתקשורת החרדית וטפיחות שכם של החברים.
כי בנפשנו הדבר.
אם לא תנהגו כך ומפלס הזעם החילוני בנושא הגיוס ומעגל העבודה יעלה ונחשול השנאה עלול לחנוק כלכלית את עולם התורה.
אם כך יקרה חלילה אסון זה יהיה רשום על שמכם.