למה שוויון?!
דווקא עכשיו, כשהחרב קצת הורחקה מצווארו של אדם ותיקון חוק הגיוס הועבר בקריאה ראשונה אתמול, חשבתי שזה זמן טוב להתבונן רגע במאבק הזה שהתרגש לפתחנו על שירותם הצבאי של בני הישיבות.
יש כל מיני צמדי מילים שנזרקו לחלל האוויר בשיח הציבורי סביב הדיון הזה: צבא-העם, שוויון-בנטל, כור-היתוך, תורתו-אומנתו, נקראים-אל-הדגל (טוב אלו כבר 3 מילים אבל באו לא נתפס לקטנות).
מילים גדולות וחשובות אין ספק, כאלו שהרגילו את החברה הישראלית בניפוח חזה קל, וחשיבות עצמית רבה.
לקחתי את המושג הזה המרכזי "שוויון בנטל" והחלטתי להתבונן בו.
ניסיתי לעצום עיניים רגע ולדמיין מצב בו צוות קרקע של חיל האוויר היה יוצא במחאה חריפה על האפליה הנוראית בה דווקא הוא נדפק ומשרת בקרקע ולא זוכה לעלות לאוויר אפילו פעם אחת, או שחיל רגלים היה מתרעם על עובדת היותו רוב הזמן על אדמה בוצית/חרוכה שלא כמו חיל הים שרוב הזמן משקיף אל החוף מן הים הגדול הכחול.
ניסיתי לדמיין את כל אלפי הצנחנים שובתים רעב מול משרדי הבקו"ם מוחים על העובדה שרק הם צריכים לחוות את הפחד הנוראי בשניות הללו עד שהמצנח נפתח ואת כל יחידת הסייבר צובאים על מטבחי הבסיסים במחאה על כך שרק הם נושאים בנטל הישיבה מול מחשב מרובע בלי לטעום כלום ממה שיאכלו בצהריים.
כשדמיינתי את התסריט הזה גם השחלתי לתוכו מדי פעם מילים גבוהות כמו שוויון-בנטל וכור-היתוך ותאמינו לי זה לא הפך אותו ליותר רציני או פחות משעשע, כי זה היה ברור לי, כמו גם לכם, שצבא טוב מורכב מחיילות רבים, מנותני שרותים רבים, ומהתאמה מקסימלית שעוברת דרך מיונים וסדנאות ומבחנים בין החייל לבין השירות אותו הוא עומד לבצע.
זה הזמן להזכיר אגב שכל תלמיד י"ב ולפעמים עוד קודם מקבל את הזכות לברר עם עצמו היכן הוא חושב שיוכל לשרת בצורה הטובה ביותר, ובדרך שתפיק ממנו את מירב הפוטנציאל הגלום בו, עתודות, גדנעות ומכינות למיניהן שולחות את מרכולתן אל המיילים ותיבות הדואר כדי לאפשר לחייל העתידי מירב ומיטב האופציות, כי זה ברור גם להם, איפה שאתה טוב אתה תתן לנו את הטוב ביותר.
והנה, הפלא ופלא, מה שנכון וברור לצבא הקטן האיכותי והטוב ביותר בעולם, לפתע פתאום לא עובד כשמדובר בעם הקטן האיכותי והטוב ביותר בעולם - עם ישראל.
משום מה לאף אחד לא ברור שתורה היא חיל ושלימוד הוא סוג של הגנה. שבחור ישיבה הוא חיל בצבא וש"תורתו אומנתו" זו לא מליצה או גוזמה אלא כפשוטו.
פתאום כולם רוצים שוויון, (מזכיר קצת את הזעקה הפמיניסטית המגוחכת הבאה לומר נשים וגברים זה אותו דבר, תוך התעלמות בוטה מן העובדה שהן ממש לעולם לא היו ולא יהיו אותו דבר, ואיזה מזל שכך?!) עם כל היותה של המילה שוויון נאורה כל-כך ומתקדמת כל-כך, מדי פעם מה לעשות יש לה קונוטציות קומוניסטיות פאשיסטיות שמתעלמות מן הכתובת הפשוטה שמרוססת על וול מולדתנו.
הי! אנחנו לא באמת אותו דבר! אנחנו, פרטים שיוצרים שלם, אנחנו עם שמורכב מגחלים עוממות בגדלים שונים, ובצורות שונות, וחלקנו בוערים ככה וחלקנו אחרת וזה כל היופי, ואחד מאיתנו יהיה טבח מעולה ואחד טייס מעולה ואחד למדן מעולה כי ככה זה, תפסיקו לפרוס אותנו אחיד כאילו היינו לחם, אנחנו לא.
למה נטל?!
אחרי שהמילה שוויון ירדה מעט מגדולתה תוך כדי התבוננותי, עברתי לטפל במילה "נטל".
"נטל" זו מילה מבאסת לכולי עלמא. נתחיל מזה שהיא כבדה נורא, ומזכירה לי נטול קופאין, ונטול בכלל שזה בדרך כלל בלי. והיא באמת בלי, המילה נטל היא העדר חיות היא העדר שמחה וחדווה.
היא נטולת כל סיכוי גם להשמע כזו אי פעם, היא "נטל" נו?
עכשיו תסבירו לי איך לשירות צבאי שלפני רגע הצטרף לפאתוס וחשיבות עצמית של דגל, צבא העם וכור-היתוך וכו', הצטרפה מילה כמו "נטל" וגם לקחה כזו עמדת מפתח. אה?!
הדרך היחידה בה דבר כזה יכול לקרות היא הדרך בה שירות צבאי הוא גם לעיתים עד לעיתים קרובות מאוד מה לעשות גם נ-ט-ל-!
לא תמיד כיף וזה...
אז תקשיבו טוב הנה עוד חידוש, גם ללמוד תורה לפעמים זה כנראה נטל, ואיך אני יודעת?
אני יודעת כי הבעש"ט הקדוש לימד אותנו שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא הוראה בעבודת ה', שכל בריזה שנושבת על עלה ירוק נכתבה כבר מששת ימי בראשית, ובטח ובטח שכל גזירת "שוויון בנטל" שנופלת על ציבור שלם של יראי ה' היא לא במקרה כי ליאיר התחשק להדליק איזה לפיד.
המממ... בואו נחשוב על זה רגע. פתאום קם בבוקר שר ומצליח להעביר גזירה שמסכנת את מיטב בחורנו ואת לימוד תורתם ובכך גם את כל עם ישראל...
איפה טעינו? מה לא עשינו?
יש מצב שבתוך בתי הכנסיות ואולמות הלימוד בחורינו קצת התחיל לזייף? יש מצב שהבירור הולך ומחריף והמשגר האוטומטי שמיירט כל בחור שמתחתן ישר לכולל כבר לא מתאים יותר?
יש מצב שגם ב"כור ההיתוך" שלנו צריך לספק עתודות, גדנעות ומכינות, כדי להכין את בחורינו ל"שירות" שהם אמורים לתת? יתכן וכל המיצר הזה נחת עלינו כי אם לא נהיה מורעלים על ה"קרבי" הזה אז עדיף שלא נהיה בו?!
ואז נזכרתי במשוואה הפשוטה: "כל המקבל עליו עול (נטל) תורה מסירים ממנו עול (נטל) מלכות ועול (נטל) דרך ארץ".
אין לנו עסק בלשנות את העולם, גם לא את המדינה, הלוואי את עצמנו. ולשנות גישה בוודאי שיסלק כל גזירות קשות מעלינו, ויכבה את כל הלפידים הבוערים לקראתנו.
קיבלנו הזדמנות נוספת. להסתכל בעצמנו על לימוד התורה כשירות צבאי לכל דבר. כזה שדורש מאיתנו את מיטב המיומנויות, ההקרבה, ומסירות הנפש.
וכל הירא ורך הלבב? אין בעיה. מותר. שילך להיות הייטקיסט.