במגזין המהודר שיצא לאור לקראת החג מפרסם 'משפחה' ראיון נדיר וחגיגי עם הרב אברהם ישעיהו קניבסקי, בנו הגדול ואיש סודו של מרן הגר"ח קניבסקי.
בראיון מותח הבן ביקורת על הקמפיינים של ועדות הצדקה, מרחיב על היחסים עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מדבר על החיים לאחר פטירת האמא ע"ה וחושף סודות מביתו של שר התורה.
> 'כיכר השבת' מפרסם מספר קטעים נבחרים מתוך הראיון הנרחב <
• • •
הרב קניבסקי, האם הצגת ענק התורה ושקדן הדור במודעות רחוב כ'באבא' שמחלק ישועות וקמיעות - אין בה משום זילות של כבוד התורה?
לראשונה מאז תחילת השיחה הגלויה שנמשכה שעות ארוכות, עד סמוך לאור הבוקר, הגאון רבי אברהם ישעיהו קניבסקי נטל נשימה ארוכה. הוא שאף אוויר לריאותיו, הסיר את המכסה מעל לכוס המים המונחת על שולחנו, לגם לגימה מועטה, והחל בורר את מילותיו.
"בקרב ציבור בני התורה שיודעים שכל מהותו של אבא היא תורה בלבד - הקמפיינים הללו תופסים פחות, מטבע הדברים. זה נכון שתמיד שיחרו לפתחו מבקשי ברכה. החסידים קוראים לו קדוש מרחם; סבי, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אמר לא אחת שבדור הזה, כח הברכה ניתן משמים לאבי מורי. אנשים באים לביתו ומשחרים לפתחו, והוא מברך את כולם. מעולם לא דחה אדם. אמרת חז"ל 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם וירפאנו' - אינה המצאה של היום. אבל הניסיון למתג אותו כבאבא נעשה מתוך מחשבה פוליטית".
"אבי מורי מקבל כל אדם, ומעניק ברכה לכל מי שמידפק על דלתו. בליל ראש השנה הוא ישב עד עשר בלילה וקיבל זרם של רבבות אנשים שבאו להתברך מפיו לקראת שנה החדשה. אבל אסור לשכוח שחלוקת ברכות היא לא מרכז חייו. יש הגזמה בנושא הזה, והגיע הזמן לחזור לפרופורציות", אומר הגאון רבי אברהם ישעיהו קניבסקי.
מיסטיקה: 'אבא לא מתייחס'
האם תעשיית המיסטיקה שהתפתחה סביב אביכם באמת צורמת לכם? מה הבעיה בזה?
הגרא"י קניבסקי: "מאוד מאוד צורמת. כי בראש ובראשונה יש בכך השכחה של מהות חייו האמיתית של אבי - וזוהי השקידה שלו בתורה שאין לה אח ורע, שבאה לידי ביטוי בעשרות ספרים פרי עטו, ובמאות אלפי שעות תורה שלו. התעשייה הזו גם חוטאת לאמת במקרים רבים ויש בה משום אחיזת עיניים למחצה או לשליש. לדוגמה, בשנים האחרונות עשו קופות הצדקה קמפיין גדול על תפילה מסוימת שאבי יאמר עבור התורמים. צריך לדעת שאבי מעולם לא אמר את התפילה הזו. ואם אמר - הוא אמר זאת כתפילה על הילדים שלו. מעולם הוא לא הכיר את האפשרות לומר את התפילה עבור ילדים אחרים. אז רוצים לחדש דברים שלא היו? בסדר, אבל רצוי לא לשכוח את האמת.
האם הרב עובר על כל שם בנפרד?
"ברור שזה לא שייך במציאות. הוא מברך את התורמים באופן כללי. אבל מדובר בעניין של צדקה. אם זה מעודד נתינת צדקה, אין ספק שדי בכך כדי להמשיך ישועה עבור התורמים. אבל אנחנו עדים ליציאה מפרופורציות. זה מפריע במיוחד ככל שזה דוחק הצידה את העניין של לימוד התורה שצריך לעמוד הרבה לפני כל תעשיית הישועות הלזו.
"פעם נודע לאבי שקופה מסוימת לקחה את המטבע שהעניק בתור מתנות לאביונים ומכרו אותה כסגולה. הוא התרעם ממש, באומרו: אולי בגלל זה לא יצאתי ידי חובת מתנות לאביונים".
הוא מודע להילה המיסטית שהתגבשה סביבו?
"הוא לא מתייחס לזה".
הוא קורא את הפרסומים הפומפוזיים והמופרזים של קופות הצדקה?
"מדי פעם".
ומה תגובתו?
"הוא לא מתייחס לזה. הוא אפילו אינו יודע כיצד הוא נראה. עד היום הוא לא מזהה את עצמו בתמונות. כשמראים לו את התמונה שלו, הוא שואל מי זה... לפעמים הוא רואה את הנהג שלו יושב לצדו בתמונה, ואומר: 'הנה, רואים אותך. צילמו אותך... אבל את עצמו הוא לא יזהה. כשאומרים לו שהוא האיש שרואים בתמונה, הוא מגיב לפעמים: 'אני באמת נראה כל כך זקן?'..."
אמרתם שהתעשייה הזו נולדה מתוך מחשבה פוליטית. מחשבה פוליטית מצד מי?
"שאלה טובה שאלת", מקדים הגרא"י קניבסקי. "הגיע הזמן לומר זאת גלויות: היו אנשים שהתאמצו ליצור סביב אבי-מורי דימוי של 'באבא' שיושב ברחוב רשב"ם ומחלק ברכות. זה נעשה באופן שיטתי, מתוך תכנית עבודה מסודרת, עם מטרות ויעדים ברורים, שלשמחתנו לא צלחו. אחר כך הגיעו הקופות והסתייעו בדימוי הזה שלא מדעת, לצרכי גיוס צדקה. אני לא מאשים אותם, אבל בלי לשים לב הם עזרו למגמה האמורה שביקשה להסיט את תשומת הלב הציבורית מדעת התורה של אבי מורי. צריך לשמוח שהתכנית הכוללת שעמדה בבסיס הפעולה הזו - לא צלחה".
אובדן: 'אבי הפנים שהכל נגמר'
לפני ארבע שנים בדיוק, בשבת של חול המועד סוכות תשע"ב, התרגשה יתמות פתאומית על בית הגאון רבי חיים קניבסקי. מחברתו לחיים, הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי, אותה אשת חבר שלאורך שישים שנים ניהלה לצד אישהּ השקדן את ביתם המשותף וקיבלה מדי יום זרם בן אלפי פריטים אנושיים - נפטרה בפתאומיות מדום לב. בהִדום לִבה הותירה את בעלה בודד בעולמו, הוא ותורתו, שנותרה נחמתו היחידה בעוניו. מאז, הרבה דברים כבר אינם כפי שהיו עד להתאלמנות הפתאומית.
מה היה מקומה של הרבנית בחיי הרב?
רבי אברהם ישעיהו קניבסקי מתעטף ארשת עגומה. "למעשה, אמי היתה הכל עבור אבא. בשישים שנותיהם המשותפות, אמי עשתה עבורו כמעט כל דבר בעולם. היא היתה ה'היכי תמצי' היחידה שלו לצלוח את המטלות החומריות הרובצות על כל אדם ובעל משפחה, ואלמלא היא, אני לא יודע כיצד היה אבי מסתדר. כל הקשר שלו לעולם התנהל דרכה. עול הגידול החומרי של הילדים, ניהול כלכלת הבית, הכל היתה הרבנית. במשך שבעים שנה לא היתה לאבי שום דאגה. בזכותה, שום דבר בעולם לא העסיק אותו מלבד לימוד התורה.
"כשאבי יצא מהבית בפעם הראשונה מאז ה'שבעה', בדרך לתפילת ערבית בבית הכנסת לדרמן, נחשפנו למחזה קורע לב: בעומק שנות השמונים לחייו יוצא אבי מהבית ומתחיל להסתגל לסיטואציה שלא הורגל בה במשך שבעים שנה. מעתה הוא אלמן. זו היתה תחושה מעיקה.
"בכניסה לבית", הוא מספר, "היו ספה ושולחן, שלצידו היתה הרבנית יושבת ומקבלת את אלפי המשחרים לפתחה. כשאבי יצא מהבית ככלות ה'שבעה', השולחן לא היה מסודר משום שאחרי שהרבנית נפטרה - פשוט לא היה מי שיסדר את השולחן. ולפי שאבי מאוד מסודר מטבעו, ניכר היה שחוסר הסדר הציק לו. הוא הביט על העזובה בעיניים עגומות. תחילה לא ירדנו לסוף דעתו: מה קרה? מדוע אבי נעצר להתבונן? אחר כך הבנו שאבי דואג: מי יסדר את זה? מי ינהל את הבית? מי יחזיר את המצב לקדמותו? מי ידאג לצרכים השוטפים? פתאום נפל עליו עול שמימיו לא הורגל בו.
"כשחזר מההלוויה, אבי פנה אבי לאחת מאחיותיי, ושאל אותה: 'את תעשי פה אוכל?' היא השיבה בחיוב. לאחר הרבה זמן, באחד הימים, שאל אבי: 'מי עושה פה אוכל? מי מבשל?' הוא הורגל שהרבנית עושה הכל, ואילו עליו מוטל רק ללמוד. ופתאום מתחיל סדר חדש".
אברך שיקרא את הסיפורים הללו, עלול מחר לקום ולומר: אם רבי חיים נוהג כך, גם לי מותר לא ליטול שום חלק בניהול הבית. כיצד מסבירים לו את ההבדל?
"ההבדל הוא שזה היה לבקשתה של אמי. אם יש אשה בעולם שמוכנה לוותר על כל סוג של עזרה ובלבד שבעלה ילמד תורה כל היום - בוודאי שזה חשוב. אבל מדובר בתופעה נדירה ובעצם בלתי קיימת".
כיצד באה אצלו לידי ביטוי הוראת חז"ל 'מכבדה יותר מגופו'?
"לפני חמש עשרה שנים יצא אבי לנפוש בצפת בתקופת בין הזמנים. זה לא היה מובן מאליו. הוא אינו זקוק לחופש, משום שזה משבש את סדרי לימודו. הוא אמר שהוא נוסע בגללה. סדר היום שלה היה בלתי אפשרי. בכל יום היו צובאות על דלתות הבית מאות נשים כבר לפנות בוקר. היא עבדה ברצף עד אמצע הלילה, אז היתה מתמוטטת ונרדמת. אבי הבין שלמענה עליהם לצאת לנופש. הנוהג הזה נמשך מספר שנים, עד שבאחת השנים הפסיק אבי לנסוע. שאלתי אותו מדוע הפסיק, והוא הסביר כי הבחין שאמי נהנית מסדר היום שלה. היא חשה סיפוק מכך שהיא מרעיפה חיזוק על נשים אחרות, זה ממש מחיה אותה, ולכן, למענה, עדיף להישאר בבית".
הפטירה השפיעה על מצב רוחו?
"השנה הראשונה היתה קשה ביותר".
הוא מזכיר אותה לעתים קרובות?
"לפעמים. למעשה כמעט שלא. בכלל, הוא לא מדבר הרבה. אחרי הפטירה של הרבנית, אבי טיפס למעלה והתנתק עוד יותר מכל ענייני העולם".
ילדוּת: עם אבא בגן החיות
במובנים רבים, הגאון רבי אברהם ישעיהו קניבסקי הוא תבנית נוף מולדתו. תכונות הסטייפלר וצורת רבי חיים מזוגות בו, מדריכות את חושיו ומאפיינות את הליכותיו. שמועות סבו שגורות על לשונו ותורת אביו אינה משה ממנו ולו לרגע.
אני מבקש להפליג עם אי"ש שיחי חמישים שנים אחורה, אל ימי הילדות בצל ענק התורה.
כיצד נראית ילדות בצל אבא שכל עתותיו מוקדשות ללימוד תורה בלבד?
"למרות שהוא הקדיש כל רגע ללימוד התורה - אבא מצא זמן לנהוג כלפינו באבהיות גדולה. בניגוד למה שניתן אולי לצפות - אבי התעניין והיה מעורה במה שקורה איתנו בתלמוד התורה. גם במצבן של הבנות התעניין. מאז ומעולם הוא היה איש משפחתי, אהב את הילדים ועקב אחריהם. עד היום, בגילו המופלג לאורך ימים ושנים, הוא צריך את הילדים סביבו. קשה לו מאוד כשהוא לא רואה את ילדיו בקרבתו".
"כשהייתי ילד", מספר הרב קניבסקי, "היה קורה לפעמים שהיינו חולים ולא הלכנו לחיידר, או שאבא היה חולה ושוכב במיטה. במקרים כאלה הוא היה קורא לי ואומר: 'בוא נשחק'. שאלתי: מה נשחק?' ואבי אמר: לך ותביא את הספר 'מכלול המאמרים והפתגמים' (ספר שכולל רבבות מאמרי חז"ל - א"א), אתה תקריא לי מאמר, ואני אגיד לך איפה זה כתוב. הייתי פותח, מקריא פתגם, והוא היה מציין מיד את המיקום המדויק של כל מאמר וציטוט. כך היינו יושבים שעות. זה היה משחק מעניין.
חינוך: שימוש במקל חובלים
אם עולה בדמיונו של מישהו הרושם שלפיו מרן רבי חיים היה מנותק מילדיו - זה הזמן להתעדכן. "כשהייתי ילד קטן", מספר הגאון רבי אברהם ישעיהו, "הייתי בא לפעמים מהחיידר, ואבא היה מרים אותי על הכתפיים ומסתובב איתי כך בבית... גם בהקפות בשמחת תורה היה מעמיס אותי על כתפיו ורוקד. הוא חי עם הילדים. תמיד היה איתנו ואנחנו היינו לידו. היה אכפת לו מכל מה שקורה איתנו, ועד היום אכפת לו".
הוא נהג בכם בתובענות?
"אוּ אַה. ועוד איך".
הוא נהג להשתמש במקל חובלים לצורך חינוך הילדים?
"אם אתה מתכוון לשאול את אבי הכה אותנו לצרכי חינוך - התשובה היא כן. הוא נהג להכות כשצריך. הוא מעולם לא ויתר על כלום. תמיד גער והעמיד אותנו במקום כל אימת שראה לנכון. אבל פעם ערכתי חשבון, והגעתי למסקנה שאבי מעולם לא צעק על אף אחד אם זה לא היה קשור ליידישקייט".
והאמא ע"ה שימשה בתפקיד 'ימין מקרבת'?
רבי אברהם ישעיהו מחייך. "היא היתה רגישה באופן מופלא, והיתה מפנקת אותנו ומקרבת אותנו. גם אבי רגיש מאוד, אבל כשצריך לחנך, הוא לא עשה חשבונות. אני חושב שהוא קיבל את המורכבות הזו שבין רגישות לאחרים לעמידה איתנה על דרכו בצעירותו".
ציבוריות: 'המחלוקות לא העיבו'
מה היה טיב היחסים בין אביכם שליט"א למרן הרב אלישיב?
"היתה הערכה הדדית עצומה, למרות שיצא להם להיפגש לעתים רחוקות ממש. לעתים חלפו מספר שנים מבלי שהם ייפגשו. אחת לכמה שנים היינו נוסעים לביקור חג אצל הסבא בירושלים".
ואמכם לא נהגה לנסוע לביקורים תכופים אצל הוריה?
"אני לא זוכר שנסעה. רק בשנים האחרונות אימצו הוריי מנהג לנסוע לביקור חג מדי חול המועד. תמיד, בכל מפגש, היה הגרי"ש מפגין הערצה אינסופית כלפי אבי. כשהגרי"ש נפטר, אבי קרע קריעה כדת, ואמר שהוא היה מורו ורבו, מחמת שחידש לו כמה דברים".
מה היתה מידת התיאום ביניהם בעניינים ציבוריים?
הגרא"י קניבסקי: "שניהם לא התערבו בענייני ציבור".
הרושם היה שהם מתנהלים בקווים ציבוריים מקבילים.
"זה לא נכון. המחשבה הזו היא פרי פעילותם של עסקנים שבחשו כדי ליצור את הרושם הזה. כאשר היתה מחלוקת ציבורית על הפרק, היה אבי מתבטא שאין לו ספק שגם הגרי"ש סבור בדיוק כמוהו. אבל גם במקרים של חילוקי דעות למראית עין - אבי כיבד עד אין סוף את חמיו וראה בו מורו ורבו. צריך לזכור שהמחלוקות הללו לא מנעו משניהם להעריך זה את זה באופן מופלא, והפרשיות הציבוריות שאליהן הובילו עסקנים שונים לא העיבו כלום על ההערצה ההדדית הזו, שהיתה ללא גבולות. שניהם המשיכו לדבר זה על זה באותה צורה".
רבי אברהם ישעיהו משתתק ארוכות. הוא חושב מעט, חוכך בדעתו האם לגלות מליבא לפומא, אך לבסוף נמלך בו: "אני יכול", אמר, "להפוך את כל הקערה הציבורית על פיה אם אומר דברים שאני יודע מתוך מעורבותי האישית בהם. אבל אני מעדיף להחריש, משום שזה ירגיז הרבה מדי אנשים".
אבל אולי חשוב להשמיע את האמת?
"אני לא חושב", ענה, "שאנשים כיום מחפשים את האמת. אנשים מחפשים להשתייך לקבוצה, ולא משנה מה יאמרו להם. מעטים רוצים לשמוע את האמת. כל השאר רק עוסקים בחיפוש חיזוקים לצד שלהם".
הנחנו לו.