הייתי מעוטף בטליתי בצהרי יום הושענא רבה, יחד עם האלפים הרבים בביהמ"ד הגדול 'תולדות אהרן' בירושלים, כאשר זה עתה סיים הכהן הגדול העומד לשרת את עם ה', כ"ק האדמו"ר שליט"א, את סדר ההלל והנענועים שהיו בהתעוררות רבה ובמעמד מרגש ועילאי ביותר, כאשר אחריהם כולם מתכוננים לסדר הקפת ההושענות עפ"י נוסח דינוב הנהוג בביהמ"ד, כאשר קודם לכך משמיע כ"ק האדמו"ר שליט"א דברי כיבושין המרטיטים את הלב במשך שעה ארוכה, דברי מוסר ומליצה על מצב הדור ומוראותיה, ומתחטא כבן לפני אביו לעורר את נהרות השפע לגולל על עם ישראל ישועות ורפואות, פרנסה ונחת, ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עמנו לפנים משורת הדין.
בביהמ"ד האווירה מחשמלת. המראה משובב נפש, על פני איצטבאות ארוכות עומדים אלפי חסידים ולולביהם בידיהם וטליתותיהם מכסות את מחצית גופם העליונה על שתי צדדיה, מכניעים את ליבם לשמוע דברי מוסר וכיבושין, וכל הלבבות פתוחות להקשיב ולשמוע, לקבל ולהפנים.
והנה, לרגע אני מבחין בדמות מעניינת, שעל פניו נראה מוזר בגלריית האנשים הנמצאים כאן - הלא הוא הרה"ח ר' אברהם יוסף לייזרזון, שגופו הטמיר והספודיק שעל ראשו העפילו אותו גבוה מעל ללולבים המתנענעים, ולרגע חלפה במוחי המחשבה: מה לו לפוליטיקאי, לאיש ששימש בבית המינות, למי שכיהן כסגן לטדי קולק בעיריית ירושלים, לאיש החינוך העצמאי שמהווה רשת חינוך ציונית-חרדית – מה לו במעמד המרטיט לבבות, במעמד הגדול המסכם את כל הימים הנוראים, בבחינת הכל הולך אחר החיתום, מה לו במקום הזה, ברגע המרומם הזה ב'תולדות אהרן'??. זה הלא לא העת לביקורים של פוליטיקאים, של אנשים הרודפים אחרי הפרסום וההבזקים...
אבל כעבור רגע, אמרתי לא! זה כן מתאים להרב לייזרזון, וזה בעצם השוני שלו המבליט את אישיותו מול כל עסקני בני זמננו הפוליטיקאים הנבובים והחלולים; אנשי הרייטינג, ההבזקים והמצלמות – הוא שריד העסקנים של פעם, ומעולם לא התחבר לפוליטיקאי בני זמנינו.
הוא איש עם שאר-רוח, איש של השקפה, איש של עקרונות, איש העומד על כבוד המסורת, על כבוד התורה ועל כבוד ירושלים, והתנסה בהם, נסיונות קשים, ועמד בהם בכבוד ובגאון.
שלא יהיה ספק, הרב לייזרזון הינו עדיין איש אגודאי מהמפלגה, וקשור בטבורו למוסדות המדינה, מה שאינו יכול לקרב אותו למחנה שהנני בו ושם גדלתי בעקרון של 'התבדלות', שאיננה מקבלת את דרך האגודאים אשר הכניסו נציגים בכנסת המינים וברשויות, וסומכים את מוסדותיהם על תקציבי המדינה.
האיש הגיע, עמד היכן שעמד, ושמע את מה ששמע, בתוך ההמונים, בין כולם. וכל מה שאני מדבר כאן הוא להבליט את אישיותו של הרב לייזרזון, איש של השקפה ושל עקרונות [על פי הדרך האגודאית הוותיקה], מול העסקונה של ימינו.
לא הייתי היחיד שאישיותו של הרב לייזרזון הנוכח במעמד הנשגב, עוררה את תשומת לבי, ולא פחות מחמישים איש באו לפני בהמשך היום, ושיתפו אותי בפליאתם: מה מחפש כאן האיש האגודאי??. שיתפתי איתם זיכרונות, ונזכרנו שבעצם זה לא השנה הראשונה שהוא משתתף במעמד ועוצם עיניו לשמוע את דברי כהן ישמרו דעת.
ואמרתי לעצמי, ואחר-כך גם לחבריי, ואני משתף את קוראי במה זו מה שעלה בראשי; שדווקא שעה כזאת מתאימה לנוכחותו של הרב לייזרזון במקום הזה. במדרש תהלים מובאים דברי חז"ל על גדולתו של יום הושענא רבה, כיום המסכם את ימי הדין של חודש הרחמים, ומבליטים את עיצומה כנצחון האור על החושך; נצחון היהודים על תרבות העמים והשפעותיו. וכך נאמר שם: "בראש השנה באין כל באי עולם ועוברים לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרין אנו ניצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי ניצח, אם ישראל נוצחין או אומות העולם - - - כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל, גדולים וקטנים, נוטלין לולביהן בימינם ואתרוגיהן בשמאלם, מיד הכל יודעים שישראל נוצחים בדין, וכיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וס"ת בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח - - - ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם".
הרב לייזרזון ידע מתי לבוא ולאן לבוא. הוא הגיע לשמוע דברי אמונה, פניני טוהר, את "חזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וס"ת בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח", כי יש בו איזה נקודת אמת המשתף אותו עם המקום ושיחו...
הרב לייזרזון אכן ישב בכנסת המינים, אבל חש בליבו כאשר פגעו בתורת ישראל; הרב לייזרזון מעולם לא נהפך לחבר וידיד לעוקרי הדת, לא זלל איתם במסעדות ולא התרועע עימהם בחינגות ומסיבות; הרב לייזרזון התפטר מסגנותו בעיריית ירושלים כאשר פרצו חומות בקדושת השבת וכאשר טדי קולק פער את פיו נגד תושבי מאה-שערים והיהודים החרדים בירושלים; הרב לייזרזון הינו היחידי כיום באגודת ישראל הלוחם בחירוף נפש נגד החדרת 'תוכנית הליבה' ותכנים זרים לבתי הספר של החינוך העצמאי; הוא משמש כיו"ר החינוך העצמאי, וראשיה מקצצים לו בסמכויותיו כי הוא לוחם על עצמאות מסוימת [כפי השקפתו] בתוך מוסדות בתי החינוך לבנים ולבנות ובישיבות קטנות. קשה לי לומר זאת, אבל יש משהו באישיותו של הרב לייזרזון המחברו למעמד הנשגב של שיא תקופת ההתעוררות ביום הושענא רבה ב'תולדות אהרן', בנצחון האור על החושך: "כיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי-נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת וכו' - - - ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם"...
נזכרתי בחודש סיון תשס"ז כאשר השתתפתי בירושלים בהלווייתו של איש ההשקפה מפארי חסידי גור באירופה, ידידי, אבלחט"א, הרה"ח ר' שרגא פייבל דז'יאלובסקי זצ"ל. עמדנו שם מספר אנשים ירושלמים בין המוני חסידי גור, כאשר כולם יודעים את ההקשר שלנו להלוויה. ואז ניגש אלינו הרב לייזרזון ואמר לנו: ''כשאין רבי פייבל, אני אמשיך את דרכו להיות הקנאי בתוך חסידות גער''. והיה בינינו שיחה ארוכה על טוהר ההשקפה שבין מחנה העדה החרדית להאגודאים הוותיקים, אנשי עקרונות ומביני ענין, וכבר אז דאב על העסקנים האגודאים של היום שאבדו כל עקרון, ופועלים לפי קודים אחרים מכפי שראו את תפקידם הרבנים 'שבקושי התירו' את דרך ההתחברות של יהודים חרדים למדינה, וברור שלא לזה התכוונו ח"ו.
מאז דברנו כבר כמה וכמה פעמים, וגם בדקתי את דבריו, והרבה פעמים יכולים לשמוע ממנו דברים כדרבונות, דברים היוצאים מן הלב; מלב שפעם בצילם של גדולי ישראל הקודמים; לב שנקרע מול חילול ה' וחילול הקודש – שהרבה פעמים מתקבלים על הלב.
אקווה שלא פגעתי בהרב לייזרזון בדבריי, ובוודאי שזה לא כוונתי, והלוואי והאנשים הפוליטיקאים מבני המחנות המפלגתיים היו לומדים את שיחו ושיגו של האיש, ואז היו הויכוחים האידיאולוגיים תוכניים יותר, ברמה של פעם, והיו בולמים הרבה מפורענות ישראל בעמידה על העקרונות ובשמירה על גאון ישראל סבא.
מי הוא האשם במהומות הפורעים בשבוע האחרון
כידוע, כל גדולי ישראל אסרו באיסור חמור לעלות בימינו על הר הבית. כל הרבנים החרדיים מורים כך, ללא הבדל, וכך מורים כבר מאות בשנים כל פוסקי ההלכה ומורי העם שומרי משמרת הקודש. אלא שלאחרונה קמה תנועה של אנשים הזויים, שאחת מטרתם, לאומיות ציונית, והם מצטטים מהרמב"ם ועוד מקורות, לאפשר כניסתם של יהודים במקומות מסוימים בהר הבית, כאשר לדאבוננו מכיוון שניתן רשות להשחית, אלו התמימים מביניהם שכן עולים להר - וזאת נוכח כמה כיפות סרוגות שקוראים לעצמם 'רבנים' שכביכול מתירים לעלות בהר, בין שאר ההיתרים שלהם לעקור את השבת, את הצניעות, את השמיטה וכו' וכו' – שוכחים את המפות ועולים גם למקומות שאפילו בעיניהם אסורים בוודאי, ויש בהם איסור כרת רח"ל.
המיזרחיסטע'ן, ואיתם עימם קבוצת הזויים הקוראים לעצמם 'סנהדרין', מפרסמים חוברות למדניות, מידע שגוי ומזויף מתוכו, או חצאי אמיתיות, ומכשילים את ישראל בעליה להר, אשר כאמור, כל גדולי ישראל, ללא יוצא מן הכלל אסרו ואוסרים לעלות בהר. ואלו הנקראים רבנים מיזרוחניקע'ס שעולים להר או מתירים זאת, הם גם מתירים חמורות ביותר [ומיותר לומר שהם מחייבים גיוס לצה"ל, שירות לאומי לנשים, גיורי סרק להרבות התבוללות של שיקצעס וגויות רח"ל], והיה מן הטעם ללקט קצת מפסקי ההלכה של אנשים הללו, בכדי להסיר את המסווה מפניהם, לדעת מי הם אלו המתירים ומה הם מניעיהם.
השבוע למשל פורסם ב'המודיע' כי הגורמים המקצועיים אומרים, כי הקריאות של המיזרוחניקע'ס לעלות להר-הבית, זה אשר התסיס את הפורעים הערביים לצאת למהומות המסוכנות. לדאבוננו ראינו בחוש את מה שאמרו חכמינו ז"ל שכל הפורעניות באים לעולם רק בשביל ישראל. ואמרו עוד, שהצרות באים בגלל יראי ה' המזלזלים במצוות רח"ל. והנה ראינו שלנוכח ההסתה הפושעת של מכון המקדש וחבריהם, אשר קראו לעם ישראל לעלות בהר בימי חג הסוכות, והם זייפו את שם חב"ד לתעמולה שקרית זו, ונוסף עליה תמונות האלבוימים במלבושם הבלזאי - אלו אשר חיממו את הפורעים הערבים לעשות מהומות בירושלים וברחבי הארץ, וכל קהילות ישראל בחו"ל היו בפחד ובבהלה מפני פורעניות ה"י, כתוצאה מאלו המסיתים והמדיחים.
לדעתי, יש להאשים את החרדים המפלגתיים, ובמיוחד את סגן השר פרוש וחבריו, החובבים את המיזרוחניקע'ס; מקרבים אותם ואת רעיונותיהם לתוככי הציבור החרדי ומחבקים אותם, במקום להעמידם על מקומם הנכון ולבצר את חומת ההיתנתקות של הציבור החרדי מהדעות המוזרות, אם לא אפיקורסיות, של המיזרוחניקע'ס.
התחלתי בזה, ובזה אסיים: כל גדולי ישראל החרדיים, ללא יוצא מן הכלל, אוסרים לעלות להר הבית. המיזרוחניקע'ס וגרורותיהם ההזויים מנסים להעמיד פני תם ומביאים ציטוטים מפוברקים וללא קשר להתיר את איסור הכרת, ויש עוד תמימים שנכנסים איתם לויכוח. אלו המתירים לעלות בהר אינם אלא רע-בנים, המקיימים בהידור את הנאמר ע"י רבינו נסים: "את אשר אסרת התרתי, ואת אשר התרת אסרתי..."; אין ולא איש חרדי אחד שסומך על פסקיהם בהלכות טהרה, ולא בהלכות שבת, ולא בשום פסק הלכה אחר. זה דרכם כסל למו של המזרחי, מפניה סלדו כל ישרי דרך, להורות על דעות עצמאיות, ולצפצף על רבנים ועל דעת תורה.
עלינו לחזור ולהכריז על הקריאה הקדושה: 'אל תגעו בהר ובקצהו', ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.
(המאמר פורסם בשבועון 'שעה טובה')