"מנצלים את העובדות החרדיות ומשלמים להן שכר מאד נמוך, זה ניצול מכוער", משפט זה עולה מעת לעת בשיחות רעים ואף מגיע לתקשורת החרדית בהקשרים שונים. הוא מכוון לרוב כנגד חברות שפתחו מרכזי תעסוקה בערים החרדיות, ומעסיקות מאות ואף אלפי נשים. דעה זו פוגעת בחברות, פוגעת בעובדות החרדיות ופוגעת בטווח ארוך בהשתלבות החרדים בתעסוקה.
זה נכון, לפחות ברוב המקרים, שהשכר המשולם במרכזים אלה הוא נמוך לעומת המקובל, אך מה שלא נכון זה שמדובר בניצול. במקרים לא מעטים מדובר אף בהצלה.
לפני שנתייחס לגופה של טענה, הבה נניח את העובדות על השולחן: רוב הנשים החרדיות אין להן תואר אקדמי, והפוטנציאל התעסוקתי שלהן מוגבל יחסית (בהשוואה לנשים חילוניות). בנוסף, רוב הנשים החרדיות אינן מעוניינות לעבוד בחברה חילונית, וממעוניינות בסביבה תעסוקתית צנועה שנוחה לאורח חייהן. רוב הנשים החרדיות גם יולדות בממוצע של פעם בשלוש שנים, כפול שמונה (בממוצע). זה אומר תקופת הריון וחופשת לידה, ולאחר החזרה לעבודה זה רק שעות עבודה מקוצרות.
לכל אלה כמובן יש הרבה יוצאות מן הכלל, אינני בא להשליך את הממוצע על כל אישה חרדית אינדיבידואלית, אך ממוצע כדרכו של ממוצע במספרים גדולים הוא נכון. אלה העובדות, והן לא הופכות את האישה החרדית הממוצעת לעובדת שוות ערך לבוגרת אוניברסיטה עם ילד וחצי, אשר גם אין לה שום דרישה חברתית.
חברות מסחריות יש להן מטרה אחת ויחידה – להרוויח כסף. אם חברה לא עושה זאת, אז סיכוי גדול שיפטרו את המנכ"ל שלה, ויושיבו על מקומו מישהו אחר שיעשה זאת. חברות לא עושות חסדים, והן לא באות לבצע שליחות חברתית. את זה עושים גמ"חים. חברות המעוניינות להרוויח, מחפשות עובדים שיכולים להביא להן מקסימום תפוקה במינימום שכר. לכן, הן גם שוכרות פעמים רבות עובדים יקרים, מתוך הבנה שהתוצר של העובדים האלה יהיה שווה ערך הרבה יותר מהשכר שלהם. עובדים שהתפוקה שלהם נמוכה, יקבלו גם שכר נמוך. עובדים שיש להם הרבה דרישות נלוות ויש צורך בהרבה התאמות כדי לקלוט אותם, גם הם יקבלו שכר פחות.
לאור כל אלה, חברות המגיעות לערים החרדיות להקים מרכזי תעסוקה, מבינות מראש את מגבלות פוטנציאל התעסוקה ויחד עם זה את הדרישות מהן. הן יודעות שבכל זמן נתון כשליש מהעובדות יהיו בחופשת לידה, הן יודעות שהשעות לא גמישות והן יודעות שיהיה צורך בהכשרות מיוחדות. יחד עם זה הן יודעות שהן צריכות להרוויח. אם לא ירוויחו, לא יבואו.
החסם המשמעותי של גברים חרדים ושל נשים חרדיות היוצאים לשוק העבודה, הוא הכניסה לשוק. לא פעם ולא פעמיים מסיימי הקורסים השונים במגזר החרדי לא מוצאים את המקום הראשון שייתן את ההזדמנות, וקשה שלא להזדהות עם התחושה של מי שהשקיע בלימודים כסף ומאמץ ובסוף לא מצליח להשתלב. אלה שהצליחו להיכנס לשוק, המעבר בין רמות השכר בהמשך הוא קל בהרבה. כלומר, מי שרוצה לסייע לכמה שיותר חרדים להתפרנס בכבוד, צריך לעזור לצלוח את המכשול המשמעותי ביותר – לקבל את ההזדמנות הראשונה. זה בדיוק מה שעושות החברות במרכזי התעסוקה.
מאד נכון מבחינה חברתית לעודד כמה שיותר חברות לפתוח מרכזים בריכוזים החרדיים, וככלל שיהיו יותר כאלה כך יהיה מגוון גדול יותר של מקצועות. כדי שחברות מסחריות יבואו להשקיע ולהתאים עצמן למגזר, מנהליהן צריכים לדעת בוודאות שיש פוטנציאל לרווח מכל ההשקעות האלה. כל מי שבא בטרוניה כלפי החברות המעסיקות חרדים בשכר נמוך יחסית, פוגע בתמריץ של חברות נוספות להיכנס לתחום הזה, וכך בסופו של דבר פוגע בהזדמנות התעסוקה בערים החרדיות.
חשוב לזכור, מי שהצליחה להיכנס לתחום עיסוק מסויים ולרכוש ניסיון, קל יהיה לה הרבה יותר לצאת ולחפש מקום עבודה משתלם יותר. חשוב גם שנכיר טובה לכל אלה שמאירים פנים ומבינים את הפוטנציאל העסקי במגזר החרדי, כי אם נקבלם בכבוד ובהגינות יבואו אחריהם עוד רבים אחרים.
(פורסם במקור ב-25 ביוני 2015)