כמה לא טוב שלפני שמקלידים לא מתכוונים...
וכמה טוב שהעט אינו בלעדי לשום אדם, הרי לא יעלה על הדעת כתיבה כזו של חוסר אטימות מוחלטת, ולו במעט.
מסייט לחשוב לרגע ולו הקט ביותר, כן. ממש לאלפית השניה, מה חשה 'אם' בצמד המילים הבוטה - "כמה טוב" שהם "נחטפו ונהרגו", ולאו דווקא בהקשר למה שנאמר.
שום טיעון או הצדקה למעשה לא יתקבל על הדעת, יש מילים שלא נאמרות גם אם באים לכסות אחר טיעון מוצלח או מכובד, גם אם הן מיועדות להציף רעיון 'גאוני' ככל שיהיה.
גם אם היתה כוונה להכחיש התנהגות, לגנות עמדה, או להבליט את דרכה הענוגה של אוחזי התורה.
גם אם לגונן על יהדות, דת וכל סממן קדושה באשר הוא.
הגבול הדק שמאבד או מתאבד הכותב על מנת... על מנת מה?
לא בכל מחיר, להביע דעה אישית ככל שתהיה, לזעוק 'מוסריות', להנדס את יסודות המדינה והנהגותיה, מנהיגיה על גווניה, מגזר, אופי או שוני.
כן, יש גם 'אמהות' שבניהם כבר אינם איתן, גם אם הן אינן עונות לדרישות 'הפסטיבל' הנגזר, בצורה או בהנהגה.
צלם אנוש יש כאן?
אמהות , אחת שתיים, כן שלוש, שמזילות דמעות כמים, שמות בנם הטרגי לא מש מראשן, ושיחת הטלפון האיומה שלא נשכחת מאומה שלימה.
אובדן, בכל צורה שלא יהיה הוא אובדן.
אז נכון, אולי זה לא מרגש את כולם, וזה אולי נו... עוד שלוש. ואולי הביקורת היתה יכולה להיות מועילה, בצרוף אנושי יותר של אותיות.
מילים, מילים, הורגות...
אבל גם מבחינה טכנית, לא יעלה הדעת צרוף המילים "כמה טוב שנהרגו" ואופס "נחטפו ונהרגו".
איפה המוסריות, איפה הרגישות. ואופס... כבוד הבריות נעלם ונגוז לו למען ה(שמעת דעות).