שוב התגלה חבר כנסת בממשלת ישראל כמושחת ופורע חוק (לכאורה). להגיד שאני מופתעת? מזועזעת? במדינה בה נשיא יושב בכלא על עבירות שהצניעות יפה להן ומצטרף אליו ראש ממשלה על עבירות שהבושה נאה להן, עוד חבר כנסת בברנז'ה הוא לא באמת שוס. מה שכן שוס בעייני הוא עולם המושגים הרעוע והטעון שיפור שלנו - בני המגזר החרדי.
שלשום קם הרב אברהם לביא ותמה כאן מעל בימת הכיכר על הצביעות "החילונית" שכן "הם" כולם כאלה, היום קמה יעל מזרחי וגינתה את ההכללה הנוראית שכן "הם" לא כאלה גרועים, או לפחות לא כולם. הטוקבקיסטים מוחים ומצדדים כל אחד לפי דעתו שלא באמת מתכוונת להשתנות, והעיר שושן נבוכה.
אולי נתחיל מזה שברגעים הבודדים בהם נוחתת עלינו מכה קשה וציבורית משמים, מסתבר מהר מאוד שאין "אנחנו" ו"הם". מבצע צוק איתן האחרון, חטיפת שלושת הנערים, פיגועי דריסה, דקירה ותופת, בקתב"ים, קסמי"ם ושאר מרעין בישין, מסתבר שלאוייב לא כ"כ משנה אם החולצה שלנו לבנה, אם הנחנו תפילין בבוקר, אם נעלנו סנדלים או חבשנו כובע קש. מסתבר שכשהגוי האמיתי יודע להדביק אותנו ביחד חזרה לעיסה האנושית המדהימה הזו שנקראת "עם ישראל".
דווקא אנחנו המגזר, בשם התיחום והדאגה לטהרת המחנה שומרים באדיקות על ההתנשאות המדומה כאילו מישהו יותר טוב ממישהו. כאילו למישהו יש את הזכות או היכולת לדון קבוצה אחת לחסד וקבוצה אחרת לדין.
צר לי לאכזב אתכם חברים, דווקא בימים הללו ימים של עקבתא דמשיחא בהם נפתחים תיקים פליליים של שוחד ומרמה גם על רבנים רמי מעלה ואנשים שאינם שומרי תורה ומצוות מתגלים כבעלי יראה פנימית טהורה ופשוטה, דווקא בימים הללו הכי קל להבין, שיתבררו ויתלבנו ויצטרפו רבים. שכלום לא ערובה לכלום, שה"אנחנו" ו"הם" הזה הולך ומתמוסס...
וזה לא שאנחנו צדיקים וגם הם רובם דווקא פסדר, או לא. אנחנו עם אחד כולנו. כל השפנים האפלים עתידים לצאת מהכובע, יהיה אשר יהיה, וזה בכלל לא משנה אם זה כובע צילינדר, פארק או מצחיה.
המילה "חילוני" היא המצאה חולנית (היי, משחק מילים!) שנועדה לתחם באופן ברור בין דתיים לשאינם. אך הנחת היסוד הזו, שיהודי יכול להיות בכלל מציאות של חול?, של חולין?, שהבלבול, אובדן הדרך והעדר המכוון אליו נקלעו אחינו בני ישראל שלא זכו להיוולד לעולם של תורה הם כאילו סוג של דרך ולא עיוות שעתיד להתקן, משאירה אותנו מחוץ למשחק, אעלק נקיים, בלתי מחוייבים בעליל, וכמו שכבר אמרתי כאן פעם "שלום עליך נפשי".
עכשיו השיטה הזו, של בת היענה שדוחפת את ראשה בחול הייתה מקובלת עלי בדיעבד גמור אם הייתה מוכיחה את עצמה כעובדת. אבל לא עת לחשות ולהתנשאות היא זו, ה"חילוניים" הללו? כבר לא רחוקים כ"כ... זה פתאום הבן של השכנה, ואולי גם הבן שלך? זה בתוכנו פנימה. ולא אגזים אם אומר שמדי יום ה' יתברך מעצים את הבירור ולא פעם אנו נפגשים גם עם החילוני שבנו...
חילוני הוא לא מציאות, הוא העדר מכוון, הוא חוסר מודעות, הוא באמת באמת, תינוק שנשבה... על כך כבר אמרו חז"ל שחושך איננו מציאות בפני עצמה אלא רק העדר אור. ואת החושך כידוע לא מגרשים במקלות. עד מתי הציבור החרדי מתכוון לשבת על הספסל מבחוץ ולחלק ציונים לאחיו האובדים? הגיע הזמן שנבין שגורלנו כרוך זה בזה. כולנו בסירה אחת ואם נצלח את הסער הזה או לא תלוי גם בנו.