דרעי מינה את בנו של אזולאי ליועצו. הוא כבר מילא את משרד הדתות בעושי דברו. גם את משרד הכלכלה. כמיטב המסורת העותומנית. אין בושה. למרות כל הביקורת על חוסר הנקיות הציבורית שלו, למרות עברו הפלילי, לא אכפת לו. גם לא הנראות. מי הם בכלל כל האחרים. מה הם מבינים. הגדול מכולם חזר לזירה.
הוא במיטבו. התרגיל המבריק הזה שלו ילמד במיטב הפקולטות למדעי המדינה. ישאיר את גדולי המדינאים פעורי פה. הם עוד ילמדו איך באמת מנהלים משרד ממשלתי. איך הופכים לשר הדתות בלי להיות שר הדתות. איך מעבירים את אזולאי טרנספורמציה לצללית. איך מתעצב דיקטטור פוליטי. איך מעמידים על מקומם הראוי את חברי הכנסת של המפלגה. להיות עושי דברו הצייתנים. עלובי נפש. מנזר השתקנים.
הוא לא לומד דבר. הוא לא מסוגל ללמוד. הוא פשוט לא ראוי להיות פוליטיקאי. לא בעידן שלנו. לפחות לא במדינת ישראל. כאן הרי לא מבינים אותו. לא יורדים לסוף דעתו. אפילו לא לתחילתה. אך הוא מכיר משטרים שהיו מכילים אותו. אם רק יתנו לו כוח, עוד יריעו לו גם כאן.
בתפיסת עולמו הפוליטי, לא קיימת ממלכתיות. לא קיימת ריבונות. אין מושג כזה של ציבור. בוודאי לא שירות ציבורי. הוא מבין דבר אחד: הפוליטיקה היא מערכה שבה כובשים יעד. אם הוא מצליח לשים את ידיו על הטובין של המדינה, הם שייכים למפלגה. ואולי גם לו. שהרי מאמציו ראויים לכל תגמול. הוא אפילו היה נאלץ לברוח פעם. על זה מגיע תוספת סיכון. אך הוא ויתר.
טקס חילופי השרים במשרד הדתות (צילום: ישי כהן, כיכר השבת)
הוא אף פעם לא הבין מה רוצים ממנו. מדברים אתו על כספי ציבור. איזה ציבור? הוא הציבור. החמולה היא הציבור. דיברו אתו על רעיונות משונים של קריטריונים, שלטון החוק, מטרה שאינה מקדשת את האמצעים, כאילו הוא היה איזה חנון.
בעולמו הפוליטי, המשרדים הופכים להיות שלו. במובן הקנייני. הוא, בנדיבות לב, מחלק משרות ותקציבים למפלגה. בעיקר לאנשיה. הקריטריון היחיד למשרה ממלכתית, הוא צייתנות מוחלטת. רצוי עם עבר של תנזים. מובן שבמצב דברים זה, יש למנות מה שיותר חדלי כשרון. אחרת הם עוד יאיימו עליו.
שיטת הממשל שלו ברורה ונחושה, הפרד ומשול. בשיטה זו, לוקחים משרד. מפרידים אותו ממרחבו הציבורי, הופכים אותו לנכס מפלגתי, ומושלים. בשיטה בדוקה זו, הכספים והמינויים מתועלים ליעדים ייחודיים, של אנשי שלומינו. אלה בתורם יתגמלו את מטיבם. כך תהפוך המדינה למפלגה אחת.
יתכן שהוא ייזהר מן הפשע, אך הוא חזר לזירת הפשע. הוא מינה את בנו של אזולאי ליועצו. אזולאי ימנה את בנו שלו. או את גיסו. הבן ימנה את כלתו. היא תמנה את חמותה. ימונו גדודים של יועצים ועוזרים נאמנים. משכורות עתק. זו הדרך לשלוט. הכול לאור היום. עם תמונות. אין כבר אפילו בושה.