ניר מבעיר את העיר!

סיפרו שהוא מימן קמפייניים עתירי תקציבים לתנועות אנטי חרדיות כדוגמת "התעוררות" ו"עם חופשי", שהוא עותר סדרתי כנגד מוסדות חינוך חרדיים, הכשיל הקצבות למוסדות כדוגמת סמינר דרכי רחל בגבעת שאול ובית ספר שובו.

עד היום תלויה ועומדת, אגב, העתירה של ניר ברקת נגד החרדים ברמות שימשיכו ללמוד בקראוונים ולא חלילה במבני חינוך העומדים ריקם בשכונה. האג'דנה שלו אמרו רבים היא מניעת "ההשתלטות החרדית" כביכול על ירושלים.

היו מי שטמנו ראשם בחול, והיו אף חכמים שעינם לא ראתה נכוחה. אך הנה הר מאוד הוסרה המסכה. שבת קודש היא הזדמנות לתיירות חומוס בעיר העתיקה. המסר הסמוי של ראש העיר בדבריו לגבי קריית יובל, הר-חומה, רמות, נווה יעקב, ארמון הנציב שלחרדים זכויות לא שוות לחילונים. אם אתה חרדי, יש שכונות שאסור לך לגור בהן. אם אתם חרדים, אסור שתלמדו במבנים עירוניים. נגד בתי כנסת "לא חוקיים" העירייה בראשותו תוציא צווי גירוש ופירוק. ורוב יהודי בירושלים, זו חובה כל עוד שלא מדובר בחרדים. בעולם למדיניות מסוג זה יש שם קוד: "אנטישמיות".

הבושה הגדולה היא שאנשים מתוכנו, מכשירים את השרץ. שכן, בעידן המודרני זכותך להיות פשיסט ולהצטייר כליברל, זכותך להיות דיקטאטור ולהצטייר כדמוקרט, וזכותך להיות ראש עיר רק לחילונים ולהצטייר כראש העיר של כולם.

מתחת לאצטלת השקיפות וההידברות בו מתכסה ראש העיר מבצבצת הצביעות: כל ילד ירושלמי מבין כי ה"פיקוח נפש" וה"צרכים הביטחוניים", שברקת מדבר עליהם לגבי פתיחת החניון הם צרכי ה"פיקוח" וה"בטחון העצמי" של ברקת שלא להצטייר כרכיכה אלא כאביר החילונים בישראל. מדוע הצורך הזו כה חשוב לו לברקת לפתוח חניון לכמה עשרות תיירים, אפילו במחיר של הבערת העיר ופגיעה ברגשות של עשרות אלפי מתושבי העיר? בשביל 400 תיירים שאוכלים כנאפה מול מגדל דוד? זה שווה את זה?

במקרה, באישון ליל באו לאוזני הקולות (כל קשר בין שיחה זו למציאות על אחריות הקורא בלבד):

אייל: מה שלומך ניר?

ניר: שבוע טוב. מה עושים עם החניון. תשמע יש עלי לחץ אדיר מכל החבר'ה הטובים שעבדו בשבילי בבחירות. הם אומרים שאסור לי להתקפל ולהיכנע לסחטנות החרדית. אני רוצה לעבוד בשקיפות ובהידברות. אני לא בעד משחק סכום אפס.

אייל: אה, החניון הזה. אין אפס. בוא נפעל בשקיפות ובהידברות. חכה רגע ניר. בוא נעלה על הקו בשיחת ועידה גם את ליאור.

(צליל חיוג נשמע)

ליאור: שלום חברים (מפהק) כל כך מוקדם על הבוקר, בקושי התעוררתי

ניר: טוב, עכשיו שכולם על הקו. אפשר להתקדם בשיחה

אייל: בסדר. בוא ננתח את התרחישים השונים, ועל פי זה נחליט מה עושים

ניר: החניון הפך לסיפור שלם. לסמל. אני פועל בשקיפות. סגרתי את החניון. אני רוצה להשאיר אותו פתוח. אני התקווה הלבנה של ירושלים. לעתיד שונה. לפלורליזם תרבותי. לסטודנטים. לצעירים. אסור לפעול בכפיפת ידיים. צריך לפעול בהידברות. כל החבר'ה שלי, הציבור השפוי בירושלים, רוצים חניון פתוח. הם באים בשבת בצהריים לאכול חומוס בשער שכם ומחפשים שעות חניה. זה לא עסק. ירושלים לא תהיה תל אביב. וכשהם חונים על המדרכות לפעמים נשרטת המראה של הג'יפ. דיברתי על זה עם המשטרה. הם אמרו שהם מוכנים להוציא מכתב כאילו הם רוצים לפתוח את החניון "משיקולי בטחון". יש כאן עוד בעיה של המכרז לגרירת מכוניות. אני לא יכול לגרור מכוניות.

אייל: מבחינה טקטית. יש כאן טווח קצר וטווח ארוך. אסור לך להצטייר היום בעיני קהל היעד שלך, הבוחרים העתידיים כשפן. אתה חייב לדרוך להם על הצוואר עד שזה ידמם. אתה חייב להפגין כוחנות. אין ברירה. תראה, ניר, ראית את הסקרים שעשינו. ירושלים זו עיר של דוסים. בקדנציה הבאה אין לך סיכוי מול החרדים. הם יהפכו אותך לאנטי דתי וירחיקו ממך 40% מהמצביעים הדתיים והמסורתיים. הניצחון האחרון שלך הוא חד פעמי, רק בזכות זה שהתחפשת לאוהב דתיים והצטלמת עם כיפה על הראש, ספר תורה ביד ורוקד עם דוסים בשמחת תורה, הצביעו לך הדתיים והמסורתיים. פעם הבאה אתה מפסיד. אנחנו כעת צריכים להסתכל קדימה, תרתי משמע. צריכים לבנות אותך שנריץ אותך במישור הלאומי.

ליאור: אני רוצה לחדד את מה שאייל אומר: אתה הרי לא רוצה להישאר בירושלים לאורך זמן. העיר הופכת לחרדית, ובקדנציה הבאה אין לך סיכוי להיבחר. אנחנו צריכים אופק. צריך לבנות אותך לכיוון של מנהיג לאומי. אולי ראש ממשלה, אולי נשיא, אולי שר בכיר בקדימה. אם צריך, נרים טלפון ללבני. הרזומה של ראש עיריית ירושלים זו נקודת פתיחה טובה. תראה את אולמרט.

ניר: כן בהחלט. למזלי אני לא צריך גם מעטפות. יש לי את ההון הדרוש להיות ראש ממשלה בעלות של שקל בשנה. אני גם יכול להתאים את עצמי לציבור. ימני, שמאלי או מרכז. מועמד עשה זאת בעצמך.

אייל: טוב בזה יש לנו הרבה ניסיון. גם לבנות ראש ממשלה, וגם למכור מישהו ימני כשמאלני וההיפך. עשינו את זה עם אריק שרון, עשינו את זה אתך בירושלים, אין סיבה שלא נעשה את זה בכל הארץ.

ליאור: מקסימום נגייס למשימה גם את ראובן ואת פינקלשטיין. נעטוף את המוצר בקמצוץ ימניות, קורטוב מרכז, קצת כוחניות, טיפה לאומנות. העניין של החניון מסתדר עם היעד הזה מצוין. אסור לנו פה להרים ידיים

אייל: (מגחך) שהשוטרים ירימו ידיים על החרדים המתפרעים. עשינו את זה מצוין עם החיילים במסגרת תוכנית ההתנתקות

ניר: טוב, חבר'ה זה נשמע מצויין. זה מסתדר יפה עם התוכניות העסקיות שלי. תוציאו לי תוכנית עבודה בעניין. צריך להתחיל לחשוב על כיבוש יעד, אמצעים, מטרות, תפוקות. אני רוצה לעבוד מסודר. תבנו תקציב. תוכנית. כוח אדם.

אייל: גם בתכנון לטווח הארוך, אסור לוותר על הטווח הקצר. אתה צריך לצידך כמה שיותר מעגלים מתוך החרדים שיהיו איתך, או – לכל הפחות – שלא יתקיפו איתך. ליאור, אתה תמפה את התקשורת החרדית, אנחנו צריכים גם מיפוי של הנציגים החרדים בקואליציה, שלא יתחילו להתקיף ולצלוב אותך. מההפגנות לא צריך להתרגש. גם באיראן יש הפגנות ואף אחד לא מתרגש מזה. כמו אצל אריק שרון. קח דגל שהתקשורת הישראלית אוהבת. האקדמיה, המערכת המשפטית, כותבי הטורים, כותבי הטוקבקים. הגרעין הקשה של המצביעים שלך. זה מצטלם יפה לפנות מתנחלים. זה מצטלם יפה להרביץ לחרדים. חילונים יבואו מכל הארץ לעודד אותך. אפילו כמה דתיים נאורים ימחאו לך כפיים.

ליאור: נזדקק לעניין גם תקציב, וגם גיוס יועצים חרדים נוספים. אני ידבר עם אברהם בעניין. מקסימום נוסיף איזה שהוא ספין על כך שמאיימים עליך ברצח ויש להוסיף לך מאבטחים. זה עובד תמיד. עשינו את זה גם אצל אריק.

(צליל חיוג)

אייל: הכי חשוב לא לוותר לחרדים. בעבר כבר המצאתי סלוגן לתנועת חוקה לישראל "לעצור את החרדים", סוף סוף שיש מישהו שיכול ליישם את זה.

ניר: טוב, חברים תמסרו לשבת שלום.

(צליל חיוג)

ניר: מי עלה פה על הקו?

שבת: (הד רחוק) אני שבת שלום. גם הנביא ירמיה (י"ז) וגם הנביא נחמיה (י"ג) הזהירו כי רק בזכותי ירושלים לבטח תשב, ובגמרא על שמי (קיט.) נכתב שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת. אני הברית ביניכם לבין אלוקי ישראל. אני נוצרתי על מנת להזכיר לכם היהודים את מקומכם בזמן ובבריאה. באמצעותי העולם עומד, ומכוחי יש שפע לימות החול. האם תדרסו אותי ואשתוק? האם את הברית תפרו בארמונו של המלך ואשקוט? לא גוי של שבת עומד בפתח החניון אלא גוי של שבת הוא זה מי ששבתו שווה לחול.