המאבק על הכשרות • פרסום ראשון: היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין קבע כי בתי עסק לא יהיו חייבים להיות תחת פיקוח של הרבנות הראשית בכדי לקבל תעודת כשרות, מה שעורר את זעמם של בכירי הרבנות הראשית מהסיבה שאפילו רבנים רפורמים כמו גם סתם גופים לא אחראים יוכלו להעניק תעודות כשרות לבתי עסק.
אך ככל הנראה המהלך של וינשטיין לא יצא אל הפועל. הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף נפגש לאחרונה עם יו"ר ש"ס אריה דרעי וביקש ממנו להכניס את תיקון החוק במסגרת ההסכם הקואליציוני בין ש"ס לליכוד, ואכן לדרישת דרעי הוסכם כי החוק לא ישונה והרבנות היא זו שתהיה אחראית על מתן הכשרות, ויותר מכך - יחוקק חוק שיסדיר את הנושא.
ל"כיכר השבת" נודע כי דרעי לא המתין שהממשלה תקום בפועל והורה כבר בימים האחרונים להגיש הצעת חוק שתטפל בנושא הכשרות בכדי לשמור על הסטטוס קוו המקובל בנושא.
ואכן, השבוע הוגשה הצעת חוק ביוזמת ש"ס, עליה חתמו גם חברי כנסת שאינם בני הציבור החרדי כדוגמת מיקי זוהר, דודי אמסלם וניסן סלומיאנסקי.
בתיקון החוק נקבע כי על בעל עסק יהיה אסור לומר שהמסעדה שלו תחת כשרות או כל נוסחה אחרת אלא אם כן המקום בפיקוח הרבנות הראשית: "'כשר' - לרבות מצג או סימון המעיד כי נשמרים דיני כשרות, אף אם לא נעשה שימוש בביטוי כשר, אף אם צוין במפורש כי מצג או סימון זה אינו מטעם הגורם הרשאי לתת תעודת הכשר לפי סעיף 2 לחוק זה, ואף אם צוין במפורש כי לא ניתנה תעודת הכשר" נכתב בתיקון החוק".
בדברי ההסבר לתיקון החוק נכתב: "תכליתו של חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, הוא להגן על צרכני הכשרות בישראל ולמנוע את הונאתם. תכלית זו מושגת באמצעות הקביעה בחוק שמצג כשרותי לגבי בית אוכל או מצרך הוא אפשרי אך ורק אם ניתנה לבית האוכל או למצרך תעודת הכשר מטעם הגורם המוסמך. המחוקק הגן על צרכני הכשרות בכך שהעניק בלעדיות לגורמים המוסמכים על פי החוק לקבוע האם בית האוכל או מצרך מזון אכן כשר.
"בהתאם לסעיף 2 לחוק, הגורמים המוסמכים ליתן תעודת הכשר הם מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהסמיכה לכך, רב מקומי בתחום כהונתו ורב צבאי. הגורמים המוסמכים כאמור, נדרשים לפעול בהתאם לנהלי הכשרות שקבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל".
עוד הוסיפו מציעי החוק וכתבו: "בהתאם לפרשנות החוק שנהגה עד כה, החוק נאכף גם על בתי אוכל שהוצג בהם מצג כשרותי שניתן להבין ממנו כי המקום או המוצר הינם כשרים, אף אם המילה "כשר" על הטיותיה השונות, לא צוינה במסגרת מצג זה במפורש ואף אם לא צוין במסגרת המצג שהכשרות היא דווקא מטעם הרבנות הראשית או הרבנות המקומית.
"עצם הצגת מצג כשרותי ללא תעודת הכשר הובילה לפעולות אכיפה מצד גורמי הרבנות הראשית, מתוך רציונאל שמצג שכזה נוגד את החוק ופוגע בצרכני הכשרות אף אם בבית האוכל צוין במפורש שאין בו תעודת הכשר מטעם הגורם המוסמך על פי חוק אולם הוצג לגביו מצג כשרותי ממנו ניתן להבין שדיני כשרות נשמרים בו".
בשלב הזה מתייחסים המחוקקים לעתירה לבית המשפט שהביאה להחלטת וינשטיין וכתבו: "בימים אלו, מונחת לפתחו של בית המשפט עתירה שהוגשה בהליך בג"ץ. עניינה של העתירה, הוא דרישת העותרים כי בית המשפט יורה שסעיף 3 לחוק איסור הונאה בכשרות, הקובע כי דינו פסלות נוכח היותו בלתי חוקתי, לטענתם, בשל פגיעתו בזכות לחופש העיסוק. לחלופין, מבקשים העותרים – בעלי בתי אוכל - כי תינתן לסעיף האמור פרשנות באופן שאינו שולל מהם להציג בכתב שבתי האוכל שבבעלותם כשרים, אף אם אין בידם תעודת הכשר של הרבנות הראשית או של רב מקומי או של רב צבאי.