לרגל תחילת הזמן מפרסם הגאון רבי משה יהודה שניידר החברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן את דבריו לבני הישיבות הקדושות.
מספר הרב שניידר כי כשהגיע מרן ראש הישיבה לישיבתו "ארחות תורה", פתח את דבריו, באנחת רווחה: "ברוך השם שכבר התחיל הזמן".
בימים האחרונים, לאחר שזמזם לעצמו בניגון ערב, את דברי חז"ל - "אשרי מי שגדול בתורה, ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו", אמר לסובבים בערגה ובעינים בורקות: "כמה מאושר האדם שזוכה לומר אפילו "מילה אחת" של תורה, שעושה בזה נחת רוח עצום לבורא יתברך".
בשיחה לבני ישיבת "רינה של תורה" העלה ראש הישיבה במיוחד את הענין של חיזוק ימי שישי שבת. שכתוב דמצוה שאין לו דורשין, הרי היא כמת מצוה, ובזמנים כאלו שהעולם לא לומדים, הרי זה כמת מצוה, והכונה שזה דבר חשוב מאד, כמו מת מצוה שחשוב מאד לקברו ולא להשאירו כך בבזיון, ממילא אם לומדים בזמן כזה, השכר הוא כפול.
ואמר הראי"ל כי "אם הקב"ה עוזר ובקיאים בש"ס זוהי שמחה גדולה, ואפילו להיות בקי בבבא קמא לבד, זה גם משהו".
וכששמע על מצב הישיבה, שלומדים בעמל ובשקידה ימים ולילות, אמר: "ברוך השם... והרי באיזור ההוא שנים רבות לא נשמע קול התורה. הקב"ה יעזור שיעלו בתורה ויראת שמים, וכולם יצמחו תלמידי חכמים גדולים".
וכשהגיע לביקור הגאון רבי שמואל קמינצקי ראש ישיבת פילדלפיה וממנהיגיה הרוחניים של היהדות החרדית בארה"ב שאל מרן מה המצב בארה"ב, ואז העלה רבי שמואל בצער את הטרגדיה הנוראה בשריפת ילדי משפחת ששון היקרים ז"ל. וכשהזכירו שאירע בשב"ק פר' ויקרא, אמר מרן שבפרשה זו נזכר "נפש כי תקריב".
בהמשך הזכיר מרן הגראי"ל את תפילת המנחה שהתפלל לפני שנים בישיבת פילדלפיה, ואמר לרבי שמואל "מיר האבין געדאוונט ביי אייך אווארמע מנחה..." היה אצלכם תפילת מנחה חמימה... [וזה היה ביום כיפור קטן ערב ר"ח סיון תשנ"ח, כשביקש רבינו ממרן הגר"א שוויי זצ"ל שיאמרו יום כיפור קטן, והי' שם התרגשות גדולה, והתפללו בנעימות, והירבה רבינו לשבח תפילה זו.]
וכשעמדו לצאת מחדרו של מרן לכיוון החדר הגדול שהמתינו שם עשרות נערים "מתחזקים בתורה" אמר ראש הישיבה לרבי שמואל שדרך ארץ הוא שמתחילה יוצא האורח ואח"כ בעל הבית. השיב רבי שמואל אך בלי שרבינו יורה לנו את הדרך, איננו יכולים לילך...