הוא ירד מבימת הכבוד, אט אט, נתמך בידי משמשו. אחז בידי בחמימות אבהית ושאל ביידיש: 'מהוט מיך פאשטאנן'. לאמור; הבנתם אותי.
היה זה בחודש אלול תש"ע. מרן בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל נשא כמה דקות קודם לכן דברים בהלכה בנושא חשוב ביותר - על קביעת רגע המוות. הייתי אז אמון על כתיבת דבריו לתקשורת והוא, הענק שבענקים. צלול. חד. פוסק. דיין. רצה לדעת בוודאות שהבנתי, אני הקטן, את דבריו. כי זה היה האיש. לא 'סומך' על יד המקרה. לא סומך על 'יהיה בסדר'.
עוד בנושא:
- תיעוד בלעדי: הצפיפות שגרמה לאסון
- ההרוג בהלוויה: תלמיד הגר"ש וואזנר
- גלרית ענק: רבבות נפרדו מפוסק הדור
- פטירת מרן הרב וואזנר - סיקור מיוחד
אתמול נרמסו תחת רגלי ההמון אברכים צעירים. ילדים וזקנים. עקב מחדל אבטחה ובטיחות דוקא בהלווית מי שסימל את אצילות הנפש ברמה הגבוהה ביותר. מי שסימל ב-100 שנות חיו את הדיוק המירבי. את הסדר. כמו את שמירת המסורת הנהוגה מדור לדור, בלא לוותר על קוצו של יוד.
אבל הכתובת הייתה על הקיר. ולוואי שמי שאמון על הסדר הציבורי בישראל. מי שיודע לשלוח מאות שוטרים לאירועים... יכול וחייב היה להיערך כיאות. אפילו במשחק כדורגל, להבדיל, בין קבוצות בליגה ד', יודעים להיערך כנדרש.
איש לא טרח לבצע חסימה של קטע הרחוב שבו בית המדרש ממנו אמור היה מסע ההלויה לצאת. איש לא טרח להציב שם שוטרים. מחסומי לחץ. ניידת נט"ן עם רופא כמובן ואמצעים נוספים ש'כשהם רוצים' הם יודעים כיצד ומה לעשות. אינני מומחה בתחום. אבל כל בר דעת הבין. ולצערי, כשעתיים בטרם החלה הקריסה, רקעתי ברגליים וזעקתי למי שרק היה בסביבה ובטלפון - הטרגדיה בדרך, לצערי.
צעדתי בין ההמונים. ומאוחר יותר צפיתי מבית סמוך על הקטסטרופה המתרגשת ובאה. צילמתי. הסרטתי. שלחתי לכל מי שרק חשבתי שיכול לסייע. לצערי, לשווא.
לאירוע בסדר גודל שכזה לא נערכים כמו להכנסת ספר תורה ומשגרים כמה שוטרים לצמתים. זה דורש טיפול יסודי. היערכות אמיתית ולא תצלומי יח"צ ליד או בתוך חדרי החפ"קים. מספיק עם תרבות הצ'קלקות. אנו זכאים לאבטחה נכונה. אנו דורשים שיתייחסו לאירועים במגזר שלנו, כמו לכל ארוע המוני בישראל. והיה את הזמן הנדרש לכך. והיו, וישנם לגורמים המוסמכים, את כל הכלים לכך.
הגיע הזמן שתקום כאן ועדת חקירה/בדיקה אמיתית. לא טיוח! כי האירוע הבא, עם המוני בני אדם...כן, חרדים (!) הוא כבר בחודש הבא. והלוואי ויהיה שם מישהו ליישם את הלקחים.