בשנים האחרונות מתנהל מאבק ממושך ועיקש בבתי דין ובבתי משפט על השליטה בספינת הדגל של עולם הישיבות הליטאיות - ישיבת פונוביז'.
מהצד האחד ניצב הרב אליעזר כהנמן, נכדו של מייסד הישיבה הגרי"ש כהנמן, המייצג את פלג השונאים ומולו עומד גיסו הגר״ש מרקוביץ ראש הישיבה של פלג המחבלים.
בשבועות האחרונים הידרדר עוד יותר הסיכסוך בגבעה, והמשטרה נאלצה להתערב, לאחר שורה ארוכה של תקריות אלימות תיגרות בין הפלגים ואף שבירת קירות בחדרים, מה שגרם לחילול ה׳ גדול.
בשיחה מיוחדת ונדירה אותה קיים עורך עיתון משפחה אליעזר שולמן עם נשיא ישיבת פוניבז' רבי אליעזר כהנמן הוא חושף את צפונות ליבו. את תקוותו שהשלום והשקט יחזרו לישיבה הקדושה אותה הקים סבו הרב מפוניבז' זצוק"ל.
הוא מגולל את קורות ימיה של הישיבה הקדושה בניהולו של סבו הגדול ושל אביו ז"ל שיום ההילולא השישי שלו חל היום. הוא נאות לפרסום השיחה בעיתון 'משפחה' כדי למנוע חילול השם שנגרם בעקבות האירועים בישיבה ובשל העובדה שהעיתון מופץ גם בארה"ב שם מתקשים להבין את המתחולל בישיבה.
הגר"א כהנמן חושף את הצעות הפשרה שהציע לגיסו הגר"ש מרקוביץ, את סיפורי הילדות והקשר עם אחותו צפורה תחי'. הוא מספר על העול הגדול שרובץ על כתפיו בהחזקת 4,000 תלמידי הישיבה על שלל מוסדותיה. למרות כל המצב בישיבה.
כיכר השבת מביא קטעים נבחרים מתוך הראיון היום ב'משפחה':
"אני רוצה לספר לך משהו שלמדתי מאבא זצ"ל", פותח הגאון הרב אליעזר כהנמן נשיא ישיבת פוניבז'. "באחת מהמלחמות שהיו כאן בישראל עלה הצורך לשנות את הסדרים בישיבה לתקופה קצרה עד שתסתיים המלחמה. באו ראשי הישיבה לאבא לשוחח על הנושא. כששמע מה רצונם הודיע מיד שאינו מוכן. 'מה שהיה הוא שיהיה', חרץ. ראשי הישיבה השיבו: 'אתה בעל הבית. נעשה כרצונך'.
"לאחר שהם יצאו פניתי אליו ושאלתי מדוע התעקשת? הוא השיב לי: 'יש סדר של לימוד בישיבה. במסגרת הסדר הזה ר"מ פלוני נמצא בשעות אלה. ראש הישיבה נמצא בשעות אחרות. בתמורה הר"מ מקבל שכר מסויים וראש הישיבה גם הוא מקבל שכר. בשנה שלאחר מכן משתנים השעות וסדר הלימוד. אבל כל אחד מאנשי הצוות יודעים את סדרי הלימוד והשכר שיקבלו. אם אעשה שינוי כעת, משתנים הסדרים. לאיש כבר אין 'חזקה'. הכול הופך להיות לא ברור. הסדר כבר לא יחזור להיות כפי שהיה. הישיבה כבר לא תהיה כפי שהיתה לכן התעקשתי. למדתי מזה להיות זהיר בכל שינוי. להקפיד על הסדרים הישנים ולא לשנות אלא אם אין ברירה".
מה המשמעות לשאת בתואר 'נשיא הישיבה'?
"המשמעות היא להיות בעל הבית. זה אומר גם לקבל החלטות לא פופולאריות כאשר כולל האברכים של פוניבז', בו לומדים 1100 אברכים, שהיה בבניין פרלמן החל להיות צר מהכיל את האברכים הרבים והם התחילו להתפזר על פני בתי המדרש הסמוכים, החלטתי להעביר אותו לבניין 'אוהל קדושים'. אמרתי שפוניבז' זה לימוד של כולם ביחד, לא במפוזר.
"בניין 'אוהל קדושים' הוא אחד מהניסים של סבא שלי. אף אחד לא הבין מה הוא רוצה. הבניה עלתה המון כסף עד שנתקעה. אחר כך אבא שלי הוסיף על זה ובנה שם. וגם אז זה נתקע. החלטתי להעביר את הכולל ל"אהל קדושים' ולהציל את המקום משיממונו. פרצה סערה. אברכים התנגדו. אני הודעתי שהכולל עובר לשם וזהו. לימים, בשיחה עם שני ראשי ישיבות מישיבות אחרות, מרן הגראי"ל שטיינמן התבטא באוזניהם שילמדו ממני. 'בעל הבית צריך לקבל החלטה גם אם היא מעוררת סערה', התבטא באוזניהם. עם זאת אני אומר לך שבעל הבית צריך להיות מודע למגבלות כוחו. אסור להשתולל עם כח. צריך לעשות מה שצריך. לא לכבוד ולא לתפארת, אלא משהו אחר.
"פוניבז' עצמה היא בעיני פלא. לישיבה יש זכויות רבות. לכולם ברור שזה נס גדול שהישיבה קיימת כפי שהיא קיימת והבחורים הכי טובים מגיעים אליה, לומדים פה ולומדים טוב.הגאון רבי דוד מילר אמר לי לאחרונה: 'אין לך מושג איזה אריות בלימוד יש לך פה בישיבה'. הבחורים אני מתכוון".
אדם שנושא בתואר 'נשיא הישיבה' ולמעשה הוא בעל הבית של הישיבה, זקוק לחיזוקים?
"בהחלט. הגראי"ל שטיינמן אמר לי על אבא: 'אבא שלך יושב לו בין האריות, שלושת ראשי הישיבה, מרנן הגרא"מ שך, הגר"ד פוברסקיו הגר"ש רוזובסקי זצ"ל והכול הולך לו טוב. זכויות לא רגילות'.
"שמעתי שפעם באו אל מרן הגראי"ל שטיינמן עם שורה של טענות על התפקוד שלי. ראש הישיבה תמצת זאת במילים הבאות: מאז ומקדם אומרים שבעל הבית של הישיבה לא יודע איך לנהל אותה. לאחר מכן פנה לכל אחד מהטוענים ושאל איך קוראים לך? ואז אמר: לאף אחד מכם לא קוראים כהנמן. אז כנראה שהקב"ה לא רצה שאתם תנהלו את העסק.אחרת היו קוראים לכם כהנמן ואתם הייתם המנהלים'".
יוצא לרב לפעמים לתהות ביניכם לביו עצמכם האם אני הולך לעשות פעולה מתוך השיקול הנכון?
"בוודאי. מרן הגרא"מ שך אמר לי פעם 'תדע לך, הכל שלך. רק דבר אחד תזכור. אל תטפל בשום דבר עם נגיעות אישיות!'. ככה הוא אמר לי".
קל להגיד. קשה ליישם
"אני לא אומר שאני מיישם את זה מאה אחוז אבל אני משתדל. הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל אמר לי פעם כאשר השתהיתי מלטפל בעניין מסויים: 'אני מבין שאתה לא רוצה לטפל בזה, בעל הבית חייב לעשות דברים קשים ולא נוחים. אתה לא רוצה לעשות דברים קשים? סע לאמריקה ותשב שם'".
תוכלו לספר לי על סדר היום של כבוד הרב?
(צוחק) "כשיהיה לי סדר יום אספר".
בהמשך השיחה דובר על הימים שלא שהה בארץ בהם עברה הישיבה שבנשיאותו סדרת אירועים קשה מאוד.
כבר הייתם בהיכל הישיבה?
"חזרתי לפני יממה. היה עלי לסדר מספר דברים. אבל אני אהיה שם. בדרך כלל כאשר אני בארץ אי מתפלל בישיבה".
ומה אתם חושבים על מה שקורה בהיכל הישיבה?
"זו גזירה משמים".
גזירה משמים? זה לא בידיכם לפתור?
"זה ממש לא בידי לפתור. זה מחובתי להשתדל. לי ברור שזה חלק מהגזירות שהקב"ה הטיל על עולם התורה. יש את הגזירות הכלכליות, שמאלצות את מנהלי וראשי הישיבות לנסוע לחו"ל הרבה יותר מאשר בעבר, ולעמול להשיג את הכסף בעידן כלכלי עולמי קשה, ויש גזרות אחרות, הנוגעות לעולם הישיבות, וצריך לעבור אותן".
הכול בידי שמים. לאנשים אין זכות בחירה? אין אחריות למעשיהם?
"ההסטוריה של עולם הישיבות מלמדת אותנו שתמיד היו בעיות שונות. הדברים לא התנהלו על מי מנוחות. זה גזירה מן השמים על הישיבותכנראה. ממילא אין ברירה אלא להמשיך בעשיה והשם הטוב ירחם ויושיע.
"דיברנו קודם על ימי הילדות. אני נזכר באפיזודה כאשר אחותי היתה ממש קטנה, בת שלוש. אני הייתי בן 7. היא עמדה ליד החלון הביטה בגשם ושאלה: מאיפה בא הגשם? אמא ענתה לה כך: כאשר הקב"ה רוצה להביא גשם לאדמה הוא שולח רוח שיוצרת עננים, ששואבים מים מן הים ודרך העננים הקב"ה מוריד גשם לאדמה. היא לא אמרה שיש גשם מהעננים. אלא יש מי שדואג לעננים. עד היום התשובה הזו היא דרך חיים בעבורי. כאשר הקב"ה רוצה הכול מתבלגן. וכאשר הוא רוצה הכול מסתדר".
יש פתגם ששמעתי מסבא שלי שאמר: מי שמחפש תרוצים לסגור ישיבות, שלא יפתח אותן. מאידך מי שלא יכול לסגור ישיבה, שלא יפתח אותה. אבל אין חיוב לסגור ישיבה בכל מצב. זה שיש קשיים, אז מה? באנו לעולם כדי לעמול" .
יש פתרון לנושא?
"אם הקב"ה רוצה אז יש פתרון. אני לא יודע כיצד ניתן לפתור את הנושא .הראש ישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין אמר שזה גזרה מן השמים. אז מה עושים? אם ירצה השם הכל יסתדר".
מתי היתה הפעם האחרונה שדיברתם עם אחותכם?
"לא זוכר. אבל זה לא קשור. אין לי בעיה לדבר איתה. טכנית אני נוסע הרבה לחו"ל למען אחזקת מוסדות פוניבז'".
בחודשיים האחרונים שוחחתם?
הגר"א כהנמן מביט בי ועיניו אומרות תמיהה: "יכול בהחלט להיות ששוחחנו. יתכן ולא. בוודאי שאני לא מחשבן את הדברים האלה היא אחותי היחידה"
אם אביכם הגאון רבי אברהם כהנמן זצ"ל, שהשבוע יחול יום השנה השישי לפטירתו היה בין החיים. מה הוא היה אומר?
הדברים לא התחילו אחרי פטירתו, זה התחיל עוד כשהוא היה בריא. כשראה איך שזה מתגלגל הוא אמר ברבים שאין שניים וכשראה שהוא לא יכול להיות תחת מישהו, הוא הוציא אותו מהכל. מעבר לזה, היה לנו שיחה על הנושא. מה שהוא אמר, מיועד היה לאוזני. אם הוא היה רוצה שכולם ידעו אז הוא היה אומר את זה מעל לבימה. כיוון שהוא לא עשה זאת אני לומד מכך שהוא לא מעוניין שאפרסם אותם. זהו".
ואת הדברים שהוא אמר לך האם אתם לוקחים איתכם כצידה לדרך להתחזק בהם?
"כן".
יש מקרים לפעמים שאני מניח שהלב כואב.
"יש פעמים רבות שהלב כואב. זה עצוב המצב הקיים. ככה רוצים מהשמים".
שוב הוא שותק לרגע ואז ממשיך: "אני לא בטוח שמבינים עד כמה זה נוגע בנפש פנימה. מדובר במפעל חיים של אבא זצ"ל. הוא היה יד ימינו של סבא בהקמת הישיבה ובהמשך את הכולל האברכים האדיר שהעברנו כיום ל'אהל קדושים', הישיבה לצעירים מצויינים ובתי אבות עבור ילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים, בית המוסר הממוקם בגבעת הישיבה. עבורו ועבור אמא שתחי' זה היה הצבת זכרון לכל מה שהם איבדו. והם איבדו הכול.
"אבא ואמא הם היחידים ממשפחותיהם ששרדו את השואה. הם הקדישו את חייהם, יחד עם סבא, להקים מחדש את עולם התורה. סבא היה איש עם מעוף. איש שידע להפוך חלומות למציאות. ואבא עזר לו בכך. ההורים שלי מעולם לא חשבו על שטיח יפה בבית או מנורה מהודרת. הם הרגישו שהקב"ה השאיר אותם בעולם הזה כדי שיעשו למען עם ישראל. אלו היו החיים שלהם.
"כאשר אבא היה חולה הוא היה מאושפז במרכז הרפואי 'מעייני הישועה'. יום אחד כשהייתי אצלו הוא הרים לפתע את הידיים ואמר: 'מתי כבר תהיה גאולה לעם ישראל והם יוכלו לשבת בשקט, ואז כולם יראו שהשם הוא האלוקים'. מבחינתו ישיבה בשקט נועדה להביא לאמונה בקב"ה. זה היה החיים שלו. היה לו מושג שהביא מבית הוריו והיה חוזר עליו: 'יהיה לנו הרבה נחת בעולם הבא'. היינו שואלים ומה עם נחת בעולם הזה? הוא היה מניד את ידו ואומר: נחת בעולם הזה זה כלום. כי העולם הזה הוא כלום. העיקר זה בעולם הבא".
וזה גם דרך החיים שלכם? לא משנה כמה אתבזה בעולם הזה העיקר זה העולם הבא?
"ברור שהעיקר זה העולם הבא. על זה חונכתי. זה מה שראיתי בבית אבא ואמא. כאשר אגיע לשמים תהיה תביעה עלי אם לא יישמתי זאת. לצד הדברים הללו, בעולם הבא יתבעו לדעת מה עשיתי עם הפקדון שניתן לי שנועד להרבות תורה ולהגדיל את עולם התורה. פוניבז' היום מונה סניפים שונים ברחבי הארץ. פרנסתם של 4000 תלמידים ומשפחות אברכים השוהים בין כתלי המוסודת של פוניבז' מוטלת עלי. יגידו לי: אתה ראית את החשיבות, עד כמה המותג 'פוניבז'' סייע ומסייע לעולם התורה. מה עשית כדי להגדיל את השפעתו? מה עשית להרבות תורה בישראל?. על זה אתבע. זה מה שידרשו ממני לתת דין וחשבון. הרי עיני ראו".
זה אומר שלהחזיק את הישיבה זה גם להרבות תורה וגם 'ויט שכמו לסבול?
"אם זה מה שיש אז זה מה שיש. אני יכול לעשות משהו? אני לא מחפש את זה".
מה אמא שתחי' אומרת על המצב היום בישיבה?
"תשאל אותה".
אני מניח ששמעת ממנה כבר את דעתה. אני לא יכול להגיע אליה?
צוחק במבוכה.
היא כואבת? היא מצרה?
"ברור שהיא כואבת ומצרה. אבל זו גזרה. עברנו מלחמות, עברנו קשיים וימים קשים, גם את זה נעבור".
זו הסיבה שלא לקחתם על עצמכם במלואו את תפקיד ראש הישיבה? כי חונכתם לסייע לאסוף כסף לאחזקת הישיבה ולדאוג להגדלת המוסדות?
"יש ב"ה ראשי ישיבה טובים. הכי טובים. אני לא מגיע לדרגה של רבותי בלימוד. ב"ה שיש כאלו ראשי ישיבות, אני צריך לעשות את מה שאין.פעם שאלו אותי מה התפקיד שלך בישיבה? השבתי לעשות כל מה שמישהו אחר לא עושה".
וזה לא מעט...
"מה שצריך אני עושה. כשנשאר את הקצת זמן אני אומר את השיעורים בדר"כ בשבתות. גם הסבא זצ"ל בהמשך השנים היה אומר שיעורים כללים בשבת אחה"צ כי היה מאוד עסוק כל השבוע ולא היה שייך אחרת.".
אתם רואים פתרון?
"לציבור יש טעות אחת גדולה, חושבים שיכולים להסתדר בלי משיח. זה לא ילך. בלי משיח, אין סדר. צריך אותו. ז ה לא לוקסוס וזה לא שיהיו לנו סדרי הקרבת קרבנות, חוץ מכל הטוב הזה שיהיה גם קרבנות. את משיח צריך בשביל היום יום. בשביל הכל. צריך להבין אתזה. כל זמן שלא מבינים את זה, אז אנחנו לא על הדרך הנכונה".
בכל המחלוקת הזו מה היתה הנקודה שהיה לרב הכי קשה איתה?
"אני לא היסטוריון. פעם אמרו לי שיש לי קצת טבע שלסבא שלי הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן. הוא תמיד הביט קדימה. המכשולים בהם נתקל כלל לא עניינו אותו. לא מסתכלים אחורה ואומרים הייתי יכול לעשות כך או אחרת. מה שעשה את זה לא יכולים לשנות. זו המציאות ועכשיו הולכים קדימה.הנבירה בעבר לא עוזרת כלום".
מביטים אל העבר כדי ללמוד מהנסיון?
"מה שניתן ללמוד – לומדים. אבל לא מביטים אחורה וחושבים מה יכולתי לעשות".
אין רגע בו הרב חושב אם היו עושים כך או כך הכול היה יכול להיראות אחרת? אין רגע שאתה נושא איתך בלב בצער?
"אני לא מביט אל העבר בתקווה. יש הווה והמבט מופנה קדימה. את העבר לא ניתן לשנות. לכן זה לא רלוונטי לחשוב 'אם הייתי עושה כך אולי הדברים היו שונים'. האם יש לי רגעים קשים בחיים? בוודאי. מהות החיים מתומצתת בפתיחה של ה'מסילת ישרים: 'שיתברר ויתאמת אצלהאדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'. כאן זה לא העולם האמיתי. אין אדם שאין לו צרות ונסיונות אבל אם הוא זוכר שהעולם העיקרי זה העולם הבא, אז הוא יודע שהקב"ה קבע ככה את העולם".
לנוכח הארועים האחרונים בישיבה אולי הפתרון להפרד?
"רצינו לעשות את זה וזה לא הלך. זה גם מאוד מורכב. אבל נניח שנמצאת היתה הנוסחה, בוא נודה על האמת שעל גבי העיתון לא נסדר את הדברים הללו.
זה לא סוד שהצעתם לו הצעה מעשית?
"אני יכול להגיד מה הצעתי. הדברים לצערי התפרסמו ולא על ידי. אבל כיוון שכבר יצאו לרחובה של עיר אני יכול לחזור עליהם. אין ספק שהדרך באופן כללי לברוח מהמחלוקת ולהגיע לשלום היא שתי ישיבות נפרדות ללא חיכוך. אין ספק כי מאז שגיסי פתח ישיבה נפרדת והמחנה הנפרד שהיה בתוך הישיבה לגיסי אינו קיים עוד, לומדים בישיבה הרבהיותר חזק והשקיעות בלימוד והיראת שמים חזרה לימים הטובים שלפוניבז'.
"אני חושב שהדרך הנכונה היא מה שאאמו"ר זצ"ל חשב בשעתו לפתוח לו ישיבה, כידוע בתחילה אבא זצ"ל מינה את גיסי להיות ר"מ בגרודנא באשדוד, והרצון היה שיעלה בתפקידו ויצליח ויהיה מרביץ תורה, ובהמשך בס"ד לאחר אריכות ימים ושנים של ראשי הישיבה שם, הוא יכהן שם כראש ישיבת גרודנא. בפועל הדברים לא הסתדרו והוא מונה להיות ר"מ בפוניבז'.
לדאבון כולנו קרה בפוניבז' מה שקרה. על כל השאר אינני רוצה לדבר.עדיין מפעמת בי התקוה שנוכל להסדיר דברים בהיפרדות מוסכמת והבאת השלום,
לא היתה לו הבטחה ל'שטעלע' בישיבה?
"מעולם לא, שקר מוחלט, היו שאמרו שהיה אומדנא דמוכח שזה היה המטרה שלו בשידוך, אני לא מאמין בזה שקר וכזב".
הרב רואה אפשרות לפתרון שיהיה מקובל על הצדדים?
"הצענו לו שאנחנו ניתן לו קמפוס שבו יחזיק ישיבה משלו בסגנון המקובלעליו שבה יש רק ראש ישיבה אחד' דבר שנהוג ברוב הישיבות הרגילות,כך לדוגמא הצענו את איזור בית צ'רנסקי שזה מקום במרכז ב"ב, ששם הוא יקבל קמפוס, זהו מקום ששם יש בנינים לבית מדרש וגם לחדר אוכל חדרי שיעורים וכמובן לפנימיות.
"הצעתי גם שאני אישית, אקח חלק בגיוס התרומות גם בשביל הישיבה שלו לפחות בשנים הראשונות ואני אתחייב על סכומים שיסוכמו מראש שאגייס מתרומות ויעביר לו להחזקת ישיבתו, עד שיתבסס בגיוס עצמאי של תרומות, כמו"כ היתה הצעה נוספת על קמפוס דומה באיזור רחוב הרב הירש בב"ב במה שנקרא 'קרויזהאר'.