שאל אותי מישהו בהלצה מה יכול לגרום לי להצביע ליאיר לפיד, במחשבה שניה עלה בדעתי כי שאלה זו יכולה להיות רצינית מאד, וכך גם התשובה לה. אז הנה, אני נענה לאתגר, אני מציע את קולי ליאיר לפיד, אם רק אדע כי יש בכוונתו לקדם את הדברים החשובים. בהצעתי זו אני מתעלם מכל דעה קדומה, ובמיוחד מכל מה שמפמפמת העיתונות החרדית, ומתעלם גם מניסיון העבר של הקדנציה האחרונה שכללה פעילות קוסמטית - כמו מע"מ אפס - ובלי שום תועלת אמתית למשק, בלשון המעטה. אז הנה, יאיר, הדרישות שלי ממי שרוצה את קולי, ואני מניח שאינן רק שלי אלא רבים ימצאו עצמם מזדהים עמן.
ראשית, אני רוצה שיהיו יותר הזדמנויות לאנשים המעוניינים להתפרנס בכוחות עצמם ולהקים עסק. אני רוצה לראות משק פתוח למסחר חופשי, בו כל אדם עם יוזמה יכול לממש את כישוריו ויכולותיו ולמכור שירותיו לציבור. שכל יזם צעיר לא יצטרך להתעמת עם ערימות טפסים וביורוקרטיה, שלא יצטרך לפרנס ערימות של פקידים מנומנמים אשר יודעים רק לתבוע דרישות שונות ומשונות. שבפתיחת עסק אדם יוכל להשקיע את זמנו ומרצו בבניית התשתית ובשירות הלקוחות, ולא בריצות בין משרדים, עיריות, פקידים, ומאכרים שיכולים לקצר לו את הדרך ביניהם, בתשלום כמובן. אני רוצה שוק חופשי בו כל יזם או אדם פרטי יכולים לייבא סחורות בקלות ובמהירות, והמכס עליהן הוא זעום. בלי "הגנות", בלי אגרות, בלי צורך בהיתרים מיוחדים או קבלת מכסות.
שוק שכזה יועיל לא רק ליזמים, אלא גם לשכירים, ובמיוחד לעובדים בשכר נמוך. ככך שיהיו יותר יזמים ועסקים חדשים, כך יהיו יותר מקומות עבודה והביקוש לעובדים יעלה. כאשר הביקוש עולה גם השכר עולה. בקיצור, לחסל את ביורוקרטיה. ולא, אל תספרו לי סיפורים על "אנחנו נעזור לעסקים בתמיכה, סיוע בלה בלה", לא ביקשתי סיוע, אלא רק שהממשלה תפסיק להפריע. אהיה הוגן ואציין כי זה ידרוש מאבק באלה שנהנים מהביורוקרטיה, אלה עובדים מוגנים על ידי ההסתדרות, והיא לא תסכים לוותר מרצון. אבל אני מניח שטובת הציבור נגד עיניך ולא טובת המחוברים והקומבינטורים.
הנושא השני החשוב בעיני הוא יוקר המחיה, ויוקר הדיור בפרט. יקר מאד לגור בישראל, וזה לא חייב להיות כך. ולא, אני "לא קונה לוקשים" על מע"מ אפס, בגלל שזוהי תרמית פלסטר המיועדת ליצור מראית עין של פתרון. בפועל זה שמירת סטטוס קוו, במסגרתו מוזילים דירה לאחד על חשבון העלאת מחיר לאחר. אני רוצה טיפול שורש, הנוגע במהות הבעיה. המחירים גבוהים בגלל שיש היצע מוגבל של דירות, ומולו יש ביקוש גדול. היצע מוגבל זה אינו גזירת גורל, אלא תוצאה של מדיניות הממשלה. 93% מהקרקעות בארץ הן בבעלות המדינה, והיא מפשירה אותן טיפין טיפין כדי לשמור על ביקוש וליהנות מהכנסה גבוהה. גם הרגולציה בתחום הבינוי היא מטורפת, וכל בניה או הרחבה של דירה אורכת שנים רבות, וכרוכה בביורוקרטיה, היתרים, אישורים, ועדות, פקידים ומאכרים. אם המדינה פשוט תפסיק להחזיק במונופול ותפריט את הקרקעות, אזי ההיצע יעלה על הביקוש והמחירים יגיעו במהירות לנקודה ריאלית. יהיה מאד הגיוני גם לבטל את כל הביורוקרטיה ולפשט את הרגולציה, זה בהחלט יתרום להגדלת ההיצע. דבר איתי בהפרטה, הפשרה מסיבית וביטול ביורוקרטיה. וכן, גם זה יהיה כרוך במאבק, אבל טובת הציבור מצדיקה זאת.
באופן כללי, יוקר המחיה אינו עובדה בלתי ניתנת לשינוי. יש הרבה מאד עיוותים מבניים בכלכלה הישראלית הגורמים לה, ובהם הריכוזיות הגדולה, המונופולים וועדי העובדים הדרקוניים. כל אלה מוצצים את לשדם ומשכורתם של אזרחי ישראל. כל אחד מאתנו מפרנס שלא ביודעין ושלא מרצון מאות אלפי אוכלי חינם, אשר בתמורה לא עוזרים אלא רק ממכבידים עולם עלינו יותר ויותר. כך למשל בשוק החלב פועלת 'מועצת החלב' שכל תפקידה הוא "לתכנן" את השוק, כלומר ליצור מונופול אשר ישמר את יוקר המוצר, והחלב בארץ אכן עולה כפליים מארצות אירופה. כך בדיוק גם פועלת מועצת הצמחים, אשר מנצלת את כוחה בחוק כדי לשמור על מחירים גבוהים, כולל באמצעות השמדת יבולים, וכך גם מועצת הדבש. כמו כן, חוקי העבודה המיושנים בארץ מגנים על מקומות עבודה, ולא על עובדים. כתוצאה מכך במונופולים הממשלתיים מועסקים עשרות אלפי עובדים מיותרים, אשר אין שום אפשרות לפטר אותם בגלל איום השביתה. בחברת החשמל לבדה יש למעלה מאלפיים עובדים שאין בהם כל צורך, משכורתם הממוצעת היא כ-25,000 ש"ח. כמו בחברת החשמל כך בכל משרדי הממשלה. הכסף למימון כל המובטלים בשכר מלא לא יורד מן השמים, אלא יוצא מכיסיהם של אזרחי ישראל. לזה צריך להביא פתרון, אני מעוניין להצביע לפוליטיקאי שיחיל כאן את המודל הסקנדינבי, במסגרתו החוק מגן על אנשים ולא על משרות. בשביל זה יש לשנות את חוקי העבודה, לשבור את איגודי העובדים ולבטל את מוסד הקביעות הנודע לשמצה. עובד מיותר יפוטר, והציבור לא יצטרך לשאת בנטל הזה.
הגדלת שכר המינימום לא שווה כלום כאשר במקביל גם יוקר המחיה מאמיר, מה שצריך זה לתקן את העיוותים, לשבור את הוועדים המושחתים, וכך להגדיל משמעותית את כוח הקניה של כל אזרח ואזרח. ולא, אני לא קונה סיפורים על כך ש"איפה הכסף" נמצא אצל החרדים, הייתה לנו עכשיו קדנציה עם שר אוצר שקיצץ לחרדים, אבל עפעס, הוא לא מצא אצלם כסף גדול. כל הקיצוץ לחרדים הסתכם באיזה מליארד או שניים, כאשר למען ההשוואה רק אוליגופול הבנקים לבדו גובה מהציבור "רנטת מונופול" של 10 מליארד שקלים בשנה. אני רוצה לבחור במישהו שהולך לטפל בכל המקומות בהם באמת יש שומנים גדולים על חשבון הציבור.
נושא מהותי שחשוב בעיני מאד, הוא השוויון בנטל. אין ספק שהסטטוס קוו הוא רע, והוא פוגע הן בחרדים והן בחילונים. בחילונים הוא פוגע בערך השוויון, ובחרדים הוא פוגע בשלילת חופש הדת. גיוס החובה פוגע בכולם בשלילת חופש הפרט. "חוק הגיוס" שהועבר כאן בקדנציה החולפת הוא תרמית רחבת היקף, אשר לא תרמה ולא תתרום במאומה לגיוס חרדים. זה רק מראית עין של "שינוי" בשעה שפועל הסטטוס קוו הפוגעני יישאר. אבל יש פתרון עומק אמתי לנושא, וועדות מקצועיות של הצבא (וועדת שפר, וועדת בן בסט) כבר המליצו עליו לפני זמן רב – לצמצם את גיוס החובה ובמקביל להעלות את שכר המשרתים.
כאשר חובת הגיוס היא לזמן קצר, אזי הפגיעה קלה בהרבה, וכאשר החייל מתוגמל עבור השירות שלו הוא כבר לא פראייר. בדיוק כפי ששוטרים, מורים, כבאים, וכל שאר אנשי המקצוע העובדים בשירות הממשלה מתוגמלים ולא עובדים בחינם, כך בדיוק יש לתגמל גם את החיילים. פתרון זה הוא היחיד שיכול להביא לעמק שווה – או לפחות קרוב לכך – את האוכלוסייה המקוטבת במדינת ישראל. אני מוכן להצביע למי שיתחייב לקדם פתרון זה.
אדגיש למי שלא שם לב עד עכשיו, אין ברשימתי דרישה אחת שאפשר להציגה כסקטוריאלית או כזו שמטיבה רק עם חלק מהאוכלוסייה ולא עם כולם. מי שיקדם רפורמות אלה יועיל לכלל האוכלוסייה, ובמיוחד לחלשים שבה. פתרונות אלה אינם מבוססים על העיקרון המרושע של לקחת מאחד ולתת לאחר, אלא מבוססים על כך שלאף אחד אין לגיטימציה לקחת מאחר.
באופן אישי, היו לי ציפיות גבוהות מאד מיאיר לפיד בתחילת הקדנציה, למרות שלא בחרתי בו. חשבתי שכמו אביו הוא יהיה בעד רפורמות כלכליות משמעותיות ובעד תיקונים חברתיים נצרכים, ובניגוד לאביו ציפיתי שידע לעשות את הדברים ברוח טובה ובהידברות ולא בשנאה והתלהמות. במציאות התגשם ההיפוך, בניגוד לאביו יאיר לפיד לא קידם שום רפורמה כלכלית משמעותית, למרות שהיה לו אשראי ציבורי וכוח פוליטי משמעותי בהרבה מאביו.
מיד עם כניסתו לתפקיד הוא הגיע להסכמות עם מנהיג ההסתדרות, מגדולי הסחטנים של הקופה הציבורית ארגון האחראי לחלק גדול מיוקר המחיה, ולא שינה שום דבר בשוק העבודה. וכמו אביו הוא התנגח בחרדים בצורה בוטה, והסיג אחור כל הבנות וכל הסכמות שהתגבשו עם השנים בסוגיית הגיוס. קליפתו אכל תוכו זרק. למרות אכזבתי זו, אני מוכן לאתגר ולהציע קולי מתוך תקווה שאולי הפעם זה יהיה שונה.
יאיר לפיד, אם תקדם רפורמות אלה תוכל בהגינות ובלב שלם לפנות לציבור ולומר שפעלת למען כלל תושבי המדינה. בשוויוניות ולא בסקטוריאליות, בכבוד ולא בכוח. אם תקדם רפורמות אלה תוכל לבקש מכולם לתת לך את קולם, ואת קולי שלי תקבל אוטומטית. תוכל לספר שבנוסף למעמד הביניים, יש אפילו חרדי אחד שהצביע לך.
ולסיום, קוראי המכובדים, עוד משהו. אמנם כעת תקופת בחירות, ועניינים פוליטיים עומדים על סדר היום, אבל אם יש עניין חברתי שאתם חושבים שצריך לעורר, אם ידוע לכם על עוולה שאף אחד לא מדבר עליה, אם יש לכם משהו חשוב לומר אבל אף אחד לא אומר אותו, כתבו לי למייל – david.rosental@gmail.com