אני מבין את העמדה, שלפיה הבחירות המקדימות צריכות להיות עיוורות צבעים ומגדרים – בלי שום שריונים לנשים ולמיעוטים. אני גם מבין את העמדה, שדמוקרטיה היא משטר של נציגים, ושיש קבוצות שסובלות מאפליה מובנה וייצוג חסר, ולכן יש לשריין מקומות לפי מפתח מגדרי או דתי או אתני.
אבל, יש עמדה אחת שהיא נטולת הגיון: להעניק שיריונים לקבוצות חזקות, לקבוצות שכבר מיוצגות מעבר לחלקן באוכלוסיה. אני רוצה לטעון, שזה בדיוק מה שמתקיים בפוליטיקה הישראלית.
מפלגת העבודה משריינת מקומות לנשים. התוצאה של כך בבחירות האחרונות הייתה שארבע נשים יהודיות-אשכנזיות התברגו לכנסת, ארבע מתוך חמישה עשר צירי המפלגה. קבוצה המונה כ-20% מהאוכלוסייה קיבלה בזכות השריון המשווין 26.67%, קרי יותר מחלקה באוכלוסיה. לעומתה, קבוצת הנשים הלא אשכנזיות, בין יהודיות ובין ערביות, שמונה 30% מהאוכלוסייה קיבלה 0%.
אנו יכולים לעשות אף חיתוך חד יותר, ספציפי יותר. מדובר בקבוצת הנשים החילוניות-יהודיות-אשכנזיות-ותיקות. הקבוצה הזאת זוכה לייצוג-יתר גדול יותר.
כך הם גם פני הדברים במרצ. 50% מהמפלגה הן נשים. הידד לשוויון! אלא שכל הנשים הן יהודיות-חילוניות-אשכנזיות.
תקנוני המפלגה באים לקדם את השוויון ולהציע מסלול של אפליה מתקנת, אלא שבמקום שתיכנסנה דרכו נשים מופלות לרעה, נכנסות דרכו נשים מקבוצות מופלות לטובה.
לכן, המפלגות האלו צריכות לנקוט באחד משני מהלכים: או לבטל את השריון, או להעניק שריון לאישה ערביה/ לאישה מזרחית/ לאישה חרדית.
יש חשיבות יתרה לשיבוץ נשים מחברות סגורות ברשימות השמאל. מצד אחד, הייצוג שלהן במפלגות המייצגות את החברות הסגורות הוא לקוי ביותר. מצד שני, בגלל אפלייתן יש חשיבות יתרה לכך שקולן יישמע בכנסת. הדבר גם יכול להניב רווח אלקטורלי ולשבור דפוסי הצבעה מסורתיים לטובת מפלגות הימין. כדאי שמפלגות השמאל יתחרו, למשל, על קולן של הנשים החרדיות.
בבחירות האלה אכן עולה תביעה מצד נשים חרדיות לשיבוץ נשים ברשימות החרדיות, אלא שדרישתן נדחית. זו הזדמנות של מפלגות השמאל להתחרות על הקולות האלה, דבר הטומן בחובו שתי ברכות: מעבר קולות לשמאל ותמרוץ המפלגות החרדיות להיפתח.