לפני כמה שנים טוקבקיסט אנונימי שלח אותי לעשות חביתה בעקבות מאמר דעה שכתבתי. כמה שנים קודם פרסמתי מאמרי דעה בעיתונות החרדית תוך הסתרת העובדה שאני, מה לעשות, אישה.
מאז הספקתי לטגן חביתות רבות ואף להביע את דעתי בעניינים שונים ואיכשהו נראה שהאווירה מתחילה להשתנות. אופטימיות זהירה מסתמנת כשאני מביטה לעתיד. נראה שאנו על קיצו של עידן השתקת הנשים החרדיות.
אך עם כל הכבוד לפרץ האופטימיות הבלתי מוסבר שתקף אותי, אני טיפוס מעשי שמאמין בתהליכים ארוכים. וכעת אנו נמצאים בתחילתו של שינוי מבורך. לפני כשנתיים, בתחילת מערכת הבחירות של 2013 קראתי לנשים חרדיות לא לתת את קולן למפלגות שלא מכירות בקיומן. התגובות היו מעורבות, החל מאלה שהתלהבו ואמרו שהגיע הזמן וכלה באלה שפחות התחברו ושלחו אותי בחזרה, ניחשתם נכון...למטבח...
מאז התהליכים בחברה החרדית העמיקו ואני מוצאת שיותר ויותר נשים מבינות שהן לא אצבע אוטומטית בקלפי אלא ראויות לייצוג ולהכרה כקבוצה ייחודית. בשנתיים שעברו פגשתי נשים, דיברנו, כאבנו, וצחקנו. יחד השתתפנו בוועדות בכנסת למדנו על מצבנו ומצב הנשים החרדיות בישראל. רבות מאיתנו מבינות שהמצב בו אנו נאלמות ונעלמות הוא אבסורדי ופוגע בכולנו נשים וגברים כאחד.
יבוא החכם התורן ויטען 'כל כבודה בת מלך פנימה'. מעבר לעיוות המובנה של הפרשנות בפסוק, חברים הייתם צריכים לחשוב על זה קצת לפני ששלחתם אותנו לעבוד בחוץ במגוון תחומים ולהחזיק על כתפינו הדלות את עולם התורה. המציאות היא ששרה כבר מזמן לא באוהל, וכך גם רבקי וחיה ודינה ותהילה ורוחמה שהן לא מורות וגננות בחממות החינוכיות, הן במסדרונות בתי המשפט, בתקשורת, בכלכלה, במנהל, בהייטק ואיפה לא.
חכם אחר יטען בתוקף כי נשים חרדיות מטבען אינן חפצות בתפקיד ציבורי. אז תנו לי לחדש לכם. יש יותר מידי נשים מוכשרות מכיסאות פנויים. יותר מידי נשות מעש ראויות הרוצות בכל מאודן לעסוק בצרכי ציבור באמונה. תקרת הזכוכית המוצבת בפניהן גורמת לכם הציבור להפסיד, כי הן מצליחות כבר בתחומים משלהן.
אני פונה בזאת בשם חברותיי ואחיותיי לדרך, למפלגות החרדיות המעגנות בתקנון שלהן את העלמתינו מהזירה הציבורית, יש המון נשים חרדיות במאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלכם שמאסו בזלזול המתמשך בקיומם. זה הזמן להתחיל להקשיב לשטח ולבוחרים שלכם שחצי מהם בוחרות.
אישה חרדית תשב יום אחד בכנסת, אולי זה לא יקרה עכשיו, אבל כשזה יקרה נראה לי שתעדיפו אותה לצידכם.