ההנהגה הספרדית הפכה לליטאית

ארבעה תלמידי חכמים, גדולי התנועה: מרן הרב שלום כהן, הרב בעדני, הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד יוסף - מובילים את ש"ס לעידן חדש.

מרן הרב עובדיה יוסף, היה מנהיגה הבלתי מעורער של התנועה. אך כמוהו בגדלותו לא היה ולא יהיה. הוא בא מתוך ההמון, ולמענו. זה עלה מהרקע המשפחתי, החברתי ורוח התקופה.

המרחב החברתי והתרבותי של המנהיגות הנוכחית, הוא עולם הישיבות מהסוג הליטאי, בני הישיבות ותלמידי חכמים. הם לא פונים אל ההמון.

הם מעולם לא חבשו תרבוש והלכו לטיול בפירמידות עם בני קהילתם. הם גם לא שמעו שירים ברדיו של זמרת מצרית. אך הרב עובדיה היה גם רב במצרים. הרב כהן משמש כל חייו כראש ישיבה, יושב אוהלים. הרב בעדני תלמידו של הרב שך. בניו של הרב עובדיה למדו בישיבות ליטאיות.

לא ניתן להשתנות באופן מלאכותי. אך דור דור ודורשיו. דור דור ומנהיגיו. באופן הנהגה זה, ש"ס שווה ארבעה מנדטים. אפשר להביא בחשבון מעט יותר, בהתחשב בעובדה שרוח הרב עובדיה עדיין שורה. אלא שהחכמים מחויבים רק להבנתם את סוג ההנהגה הנדרש, ולא למדנטים. הם חכמי התורה, ולהם ניתנה ההנהגה בדור זה.

עמדתו של הרב עובדיה ביחס למדינה, הייתה מורכבת. יחסי דחייה וקירבה. בניו של הרב עובדיה מתנגדים למדינה, אך ביתו, הרבנית בר שלום, מזדהה. הרב עובדיה היה מורכב משניהם.

תגובתו הצפויה של הרב עובדיה, לטבח בבית הכנסת בהר נוף. הייתה על הצורך לכרות את ראשי הנחשים, על כך שיש לכלות שעיר וחותנו ועל אישם של ראשי הפלסטינאים שלא תכבה. למחרת הוא היה מבהיר שהתכוון רק למחבלים. הרב עובדיה לא היה מדבר על הצורך להעמיד מאבטחים בכל בית כנסת. זו תגובה אופיינית יותר לליטאים.

הרב עובדיה היה אומר שיש לגרש את השועלים הקטנים בהר הבית, ומתכוון לערבים. הוא לא היה מאשים את היהודים שעלו לשם בפרעות. הוא היה איש ההמון. ההמון לא אוהב את זה. הרב עובדיה גם לא יצא נגד המכללות לנשים. הוא אפילו ביקר שם.

כשהרב עובדיה היה אומר על מישהו עמלק, זה נתפס בקלילות מסוימת, כאמירה עממית. כשהחכם יגיד זאת היום, זה יישמע חמור בהרבה. משהו ליטאי יותר.

אך זו דרכה החדשה והלגיטימית של ש"ס. זו המהפכה. הרב עובדיה החזיר עטרת הספרדים ליושנה. חכמי התורה של היום, מחזירים לצד אחר, משהו מהסוג הליטאי.