הם נשמעים לאחרונה על כל במה ומול כל מיקרופון. מבכירי הליכוד ועד הזוטרים שבהם. "הזהרנו את נתניהו, שהקואליציה הזו לא תחזיק מעמד;שכל גחמה אישית כזו או אחרת של לפיד, לבני או בנט, תמוטט את הקואליציה; שאי אפשר לסמוך על ההרכב המוזר הזה; היה צריך להקים קואליציה עם המפלגות החרדיות"; ועוד כהנה התבטאויות שהמסר האחיד שעולה מהן הוא אחד – הקואליציה הנוכחית הוקמה על יסודות עקומים ורעועים, ולכן אין שום מקום להתפלא, כאשר כל שני וחמישי הממשלה עומדת על סף פירוק.
לא צריך להיות פרשן פוליטי מדופלם כדי להבין עד כמה הקואליציה הנוכחית עקומה ומעוותת. כבר בראשית דרכה של הממשלה ה-33 של מדינת ישראל, היה ברור לכל בר דעת שעם הנהגה כזו אין שום סיכוי שהיא תשרוד לאורך תקופה ארוכה. אין בה הנהגה פוליטית רצינית שפועלת משיקולים עניינים ורציניים. כל אחד מהשרים מושך לכיוון שלו, לפי גחמותיו האישיות, ובעיקר לפי הכותרת של אתמול ושל המחר.
שר הכלכלה, הדתות, ירושלים והתפוצות (יסלחו הקוראים אם שכחתי עוד תיק) אינו מתפקד כלל ועיקר. מבוקר עד לילה הוא עסוק אך ורק בתקשורת, בעיקר בהשמעת והפצת התבטאויות ימניות כמה שיותר קיצוניות. כך, הוא חושב, יעקוף את נתניהו וליברמן מימין. כך נהג בבוקרו של יום, למחרת הטבח המזוויע בשכונת הר נוף בירושלים, כשמיהר להתייצב בשעת בוקר מוקדמת בבית הכנסת, כשצוותי תקשורת מלווים אותו. הוא לא בא להתפלל, כפי שהוא לא מגיע למשרדו כדי לעבוד. הוא בא כדי לנצל עוד הזדמנות, ולהשמיע את הגיגיו הקיצוניים וההזויים.
הוא בא לאותה שכונה, שהדבר היחיד שהוא עשה מאז כניסתו לממשלה, היה להלחם נגד תושביה החרדיים של השכונה. להלחם בתורתם. לגנוב ממוסדות התורה והחינוך את התקציבים שקיבלו במשך כל השנים. להוציא מפיהם של ילדי השכונה את פת לחמם, והוא לא בוש ונכלם לרגע, לבוא לאותה שכונה ולהשמיע את הגיגיו המסוכנים.
ובן בריתו (לשעבר) יאיר לפיד, עשה כן משהו בתפקידו כשר האוצר? הוא יכול לרשום על שמו איזשהו הישג בתחום הכלכלי-חברתי? ההיפך הוא הנכון. כשלון רודף כשלון. המצב הכלכלי בכי רע. מעמד הביניים נשחק תחת נטל המיסים ויוקר המחיה. העניים הפכו לעניים יותר, ולפיד עוסק רק בכותרות. בתקשורת. תוכנית מע"מ ס כבר הוגדרה על-ידי כל הכלכלנים ללא יוצא מן הכלל כתוכנית אפס. אבל את מי בממשלה הזו מעניין תוכניות ומעשים.
וזה יכול היה להיות אחרת לגמרי. לא צריך ללכת רחוק. די אם נלך קצת אחורה, לממשלה הקודמת ולקואליציה בה היו שותפים המפלגות החרדיות, עוגן יציב ומשמעותי, שמאפשר לממשלה לעשות. לגבש תוכניות ולממשן הלכה למעשה. ממשלה שלא פעלה לפי הכותרות של מחר, והמפלגות שהרכיבו את הקואליציה, לא חששו בכל בוקר שיקומו לעוד גחמה אישית ותקשורתית. שרשרת ההישגים של הממשלה הקודמת הן עובדות הידועות לכל.
המערכת הפוליטית עוברת בימים אלו טלטלה עזה. חרב איש ברעהו. ליברמן נגד נתניהו, בנט נגד ליברמן, לפיד נגד בנט, ליבני נגד ליברמן, וההיפך. אף אחד מהם לא מוכן להפגש עם השני. זה מה שקורה כשהכל עקום. וכולם כבר מודעים היום בפה מלא, שכך לא בונים קואליציה יציבה. כך לא בונים בנין. כשבונים בנין עם יסודות עקומים, אין כבר כל אפשרות לתקן בהמשך, וגורלו צפוי וברור – להתמוטט וליפול. היום כולם מבינים, שבלי המפלגות החרדיות בקואליציה (והן מסתדרות לא רע גם באופוזיציה), אין לממשלה שום יכולת לשרוד, ולכן הם רצים היום לנסות ולמשוך את המפלגות החרדיות לקואליציה.
האם זה הזמן לעשות זאת או לא? האם בכלל קיימת אפשרות לתקן את הבנין העקום? התשובה היא, את הבנין הזה צריך קודם להרוס מהיסוד, ואז לבנות אותו מחדש. זו האופציה היחידה אם רוצים להקים ממשלה וקואליציה יציבה ואיתנה.