הגאון רבי שמואל אוירבך, השתתף אמש (מוצאי שבת) בעצרת הספד לזכרו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, שנערכה בבני ברק ונשא דברים לזכרו.
להלן תמליל דברי ההספד:
"התאספנו כאן לעילוי נשמת רבינו הגדול, ליבן של ישראל, מרן הגרא"מ שך זללה"ה, שהיה ליבן של ישראל ומיצר תמיד בצערן של ישראל, הוא היה תמיד "הלב" של כלל ישראל, זה שניצב ומאזין לכל רשרוש ולכל חולשה, כל פגיעה במסורת, ובעצם ההמשך של התורה והעמדת דת על תילה, תורה כנתינתה.
"זכורני שפעם כאשר הייתי אצל מרן זללה"ה הוא עמד ובכה כשחשש שיש ענין כל שהוא שהיה חשש של פגיעה בבני עדות המזרח, כי הוא ליבן של ישראל כמה הוא הצטער וחשש מכל דבר.
"ובפרט כיום, כשרבים קמים עלינו, לפגוע בנשמת אפינו, באויר, ב"חמצן" של כולנו, רוצים לפגוע בתורה הקדושה, וממילא התפקיד שנתחזק יותר, כל אחד מבין זאת, ובני תורה ודאי מבינים אף יותר.
"מחוייבים אנו גם לעמוד על נפשינו בפועל כנגד הגזירות, אך החיוב הוא לתקן ולהתחזק להיות עד כמה שיותר דבוקים בתורה. ועם זה הזהירות הגדולה, כפי שהיה אצל רבינו הגדול, כי עד כמה שהיה עומד בפרץ, ובזהירות לעמוד על נפשינו, זה בא יחד עם הזהירות הגדולה בבין אדם לחבירו, בזהירות נוראה שאף אחד לא יפגע.
"מוטל עלינו לא להיות שטחיים, "לתפוס" את העיקר, ולא את הדברים מסביב, לעשות חשבון הנפש עם עצמו, לתפוס את הדברים בעומק וב"פרנעם"...
"הימים הללו הם ימי הזכרון של גדולי עולם, רבינו בעל החזו"א זללה"ה, שהפך את כל העולם כולו, מתוך עמל התורה הנורא בתוך ה"ד' אמות" שלו, בעמל נורא בתורה ועמל נורא בתפילה, והשפיע והפך את כל העולם. וכן בימים הללו הוא יום היארצייט של מרן שר התורה הרב מטשיבין, שכל ימיו עם היסורים הנוראים, והבנים הגאונים ששיכל במלחמה, נשאר כולו בשמחת התורה יחד עם העמידה על המשמר, וכפי שהיינו עדים עד כמה חרד והפ חיוור כולו, כששמע שרק באו לדבר על פגיעה בבני הישיבות ח"ו.
"זאת התורה לא תהא מוחלפת, אלה גדולי עולם שעוד חיו עמנו ורבים עוד זוכרים, והדברים חיים וקיימים עמנו, לחיות את זה למעשה, בעמל התורה ובזהירות הנוראה בבין אדם לחבירו, ובתפילה עד כלות הנפש ממש, הדברים מחייבים אותנו לתבוע מעצמינו.
"דוקא בזמן של אחרי דור ההפלגה, של המרידה הגדולה בקב"ה, שהתאספו כולם לעשות מרד כלפי שמיא, דווקא אז הגיע אאע"ה, להכרה בבורא, ולהכיר את "בעל הבירה", דוקא בזמן הזה, שמתאחדים נגד לומדי התורה, ומנסים לפתותם, עכשיו זה הזמן יותר מתמיד לעמוד על שלנו, כאשר אנחנו בזמנים קשים ביותר, החובה היא לא לאבד את השכל, את הדעת, וככל שנדבק בתורה היא תדבק אלינו, הפוך בה והפוך בה. ללמוד תורה לשם תורה, מקושט ביראת ד' טהורה, ועם הזהירות הגדולה בבין אדם לחבירו, שהרי "ואהבת את ד' אלוקיך" ו"ואהבת לרעך כמוך" - מרועה אחד נתנו.
"אם נתחזק בעצמינו, להתעלות בתורה בתפילה ובזהירות בבין אדם לחבירו, ומאידך נעמוד על המשמר כנגד הלוחמים בתורה ובלומדיה, הרי שנזכה שגם הרחוקים, יכירו ויידעו בערך התורה, ובזה נזכה לגאולה השלימה, שהרי אמור חז"ל "אין ישראל נגאלים אלא בזכות תורה שבעל פה" במהרה בימינו".
