יומיים אחרי כינוס מועצת גדולי התורה של תנועת אגודת ישראל בירושלים, פורסם ביום שישי ביומונים החרדיים "קול קורא" מאת גדולי האדמו"רים המתייחס לגזירת הגיוס, חוק הגיור, המאבק על קדושת השבת ואפילו לנושא הדיור במגזר החרדי.
לנושא המרכזי שעמד במוקד הדיון (לו הקדישו חברי המועצה שעתיים של דיון עירני ונוקב) והוא סוגיית התייצבות בני הישיבות בלשכות הגיוס - אין כלל התייחסות מאחר וההחלטה הרשמית עוד לא התקבלה או לכל הפחות עדיין לא אושרה לפרסום. השאלה הגדולה היא לאן כל זה הולך והאם השתנה משהו במהלך הדיון שערכו חברי המועצת.
ראשית, יש להקדים ולציין כי אין ספק שמה שהשפיע רבות על הכרעתם של חלק מהאדמו"רים לשנות את דעתם ולהסכים ככל הנראה בתנאים כאלו ואחרים להתייצבות היה אותו מכתב חצי רשמי או "הצהרת כוונות" שהגיע מלשכת שר הבטחון והביע היענות לדרישת האדמורים להתייצבות נפרדת גם לבעלי צו ראשון (בני ה-16).
מקובל לחשוב במסדרונות תנועת "אגודת ישראל" כי התנגדותם התקיפה של האדמו"רים (בעיקר ויז'ניץ וסלונים) לעניין ההתייצבות הינה מטעמים של שמירה על קדושה והקפדה על צניעות ולא רק בשל גזירת הגיוס, מה שבעצם מבדל את דרישותיהם של האדמו"רים מעמדת הפלג הירושלמי וחוגי העדה החרדית הסוברים כי אין להכיר כלל בצבא.
האמת כמובן נמצאת כנראה באמצע ומדובר בשילוב של שני הדברים יחד, כאשר אותם אדמו"רים סבורים כי בימים כתיקונם של שיתוף פעולה עם רשויות הצבא ניתן "להחליק" או "לדלג" על בעיות כאלו ואחרות, אלא שכעת, לאחר הגזירה ו"שבירת הכלים" מצד הצבא, אין טעם להוריד את הראש ולהתעלם מבעיות הצניעות.
בעקבות בידול זה, ההערכה ששררה לפני הכינוס היתה שבעקבות אותו מסמך (שבנתיים קיבל אישור רשמי) תאושר ההתייצבות לאחר שהוסרו הבעיות והחסמים. כעת ניתן גם לחשוף כי אותו נייר עמדה צבאי הובא בפני חברי המועצת יממה קודם לכינוס וככל הנראה מרביתם הביעו שביעות רצון מההישג ומכך ששלטונות הצבא מוכנים לבוא לקראת הציבור החרדי ועולם התורה.
לכן לכאורה לאחר אישרורו של אותו מכתב (שעל קיומו שקד ח"כ יעקב ליצמן במגעים שקטים מול הצבא במשך שבועות ארוכים וזכה על כך לתשבחות רבים במהלך הכינוס), צפויים היו האדמו"רים לאשר באופן פורמלי את עניין ההתייצבות, ואכן בנוסח טיוטה ראשוני שהוכן לפני הכינוס ושהתבסס על הקול קורא שפורסם ביום שישי נכתבו גם השורות הבאות: "להענות לקריאת הצבא ולהתייצב בלשכות הגיוס".
אלא שבמהלך הדיון הסוער השתנה משהו. כשמנתחים במבט לאחור את השינוי, השאלה הגדולה היא האם מדובר היה בשינוי טקטי לצורכי מיקוח. קרי, המועצת מסכימה באופן עקרוני לאישור ההתייצבות אולם חברי המועצת מבקשים למנף מספר הישגים נוספים בנושאי ההקפדה על הצניעות תוך העלאת הדרישה לביטול הראיונות האישיים בתקווה להשיג גם את זה, או שאולי מדובר בשינוי אסטרטגי שמטיל צל כבד על ההחלטה הראשונית לאשר את ההתייצבות.
במהלך הדיון, דיברו האדמורים מויז'ניץ וסלונים בחריפות רבה והציגו עמדה בלתי מתפשרת מול הצבא. לדעת האדמו"רים, אם ברצון הצבא שנמשיך להתייצב כבשנים עברו - נסכים לכך רק בתנאים שלנו בנושאי הצניעות. "בעבר", טענו "כשהתייצבו לקבלת דיחוי, המטרה קידשה את האמצעים. היום, שהמתייצב לא מסדיר את מעמדו כבן ישיבה, לא נתפשר על פחות ממאה אחוזים של צניעות ואוירה הולמת את הימצאותו של בחור חסידי".
האדמו"רים חשים סיפוק מכך שלאור עמידתם האיתנה על דעתם הסכים הצבא לבטל את חובת הבדיקות הרפואיות בבקו"ם והסדיר את נושא ההתייצבות הנפרדת. "אין סיבה", הם אומרים "שנתפשר בנושא הראיונות פנים מול פנים מה שגובל בחוסר צניעות משווע". לטענתם, יש לדרוש מהצבא לשוב לתקופת הראיונות ע"י שאלונים ולא באופן פרונטלי.
במענה לכך, השיב האדמו"ר מבעלזא כי גם אם הטענות צודקות וראויות הרי שיש לעשות הכל בתיאום ובשיתוף פעולה עם מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה. ההגיון הכפול בדבריו הינו. א. יש לנהוג כבוד בזקן הדור מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן. ב. כל תועלת המאבק תושג רק באם תוצג כלפי שלטונות הצבא עמדה אחידה המובעת בקול אחד צלול וברור. "אין טעם במאבק אם רק החסידים לא יתייצבו והליטאים יתייצבו" אמר הרבי דברים נכוחים.
בעקבות כך, הועלתה ההצעה לקיים משלחת של אדמו"רים שתביא בפני מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן את עמדת המועצת החסידית תוך בקשה לשיתוף פעולה בהצגת חזית אחידה של דרישות מול הצבא על מנת שהדרישות יתקבלו.
הדעת נותנת שאם בצבא יבינו שעומדת כאן דרישה חד משמעית של גדולי הדור הליטאיים, החסידיים והספרדיים לביטול הראיונות ולהתייצבות נפרדת, הרי שהדרישה תתקבל ואז גם המועצת החסידית תפעל יד ביד עם המועצת הליטאית לאפשר את ההתייצבות בלשכות הגיוס, מסביר גורם בכיר באגודת ישראל את ההגיון שבמהלך.
לדברי אותו גורם, מנוי וגמור עם גדולי האדמו"רים לאשר את ההתייצבות ברגע שדרישותיהם יתקבלו. "אנחנו לא העדה" הוא אומר בצורה ברורה. הגורם מעריך שבסופו של דבר יינתן אישור רשמי להתייצבות הנפרדת ובנוסף יגיעו החצרות יחד עם הצבא לסיכומים בעל פה בעניין הראיונות כך שהעניינים יסודרו.
אלא שכאמור, במקביל לכך שוררות גם ההערכות אחרות לפיהן האדמו"רים מויז'ניץ וסלונים נחושים ללכת עד הסוף ורמת האמון שלהם ברשויות הצבא שואפת לאפס ואף מתחת לכך, מה שעלול לגרום ל"פיצוץ" במגעים מול הצבא (מגעים שמקיימים בחשאי ובגלוי, ויעידו ביקוריו של גדי אגמון בסלונים וביקורו בלבוש אזרחי בסוכת ויז'ניץ) ובהמשך לכך אף להעמקת חילוקי הדעות הקוטביים בתוככי המועצת החסידית בסוגיית ההתייצבות.