לירושלים הייתה עדנה. לטוב או למוטב - ימים יגידו. סוף-סוף יש רבנים לבירה. ניסיתי להיזכר מי היו הקודמים, ואיכשהו הצלחתי. לא סתם: הרבנים המתמודדים אף בדקו במשרד לשירותי דת היכן מקום קבריהם של הגדולים שישבו על כס רבנות ירושלים וטרחו להגיע אליהם. אולי יחוס. אולי ירחם.
"סבא דמשפטים, המאור הגדול", הכתיר הגרש"מ עמאר, רבה הספרדי הנבחר של ירושלים, את קודמו בתפקיד, שעות לאחר שביקר בקברו, לראשונה כנראה. לפעמים רב זוכה מן ההפקר, גם לאחר מותו. בתנאי, כמובן, שהשושלת המקורית נותקה משום מעשה שהיה.
שעות לפני סגירת הקלפיות הצהירו ממטה הדוברות של הרב הספרדי שהוא לא מתכוון לקחת שקל ממשרת הרבנות. הוא בא רק לתקן עולם. אז לשם מה כל הדילים? רק לשם שמים? מדהים. גם ניר ברקת התכוון רק לשם שמים. שיהיה רב לעיר שיורה ויפסוק על הפורמולה: כשרה. למהדרין.
ורק מרן הגראי"ל שטינמן, שאינו נמנה על תושבי העיר, ורק כ"ק מרנן האדמו"רים, שאינם חברים בגוף הבוחר, לא מתכוונים כל כך לשם שמים. עובדה: הם לא ניצחו.
אז זהו, חבר'ה. ביום שאחרי, מצווה עלינו להתפכח. זו משרה ככל המשרות, משכורת ככל המשכורות, ג'וב ככל הג'ובים, דיל ככל הדילים. מי שמחפש לשם שמים יילך אצל חכמי ישראל היושבים בבתי מדרשותיהם ולא מחפשים רבנות ושררה. ומי שנכנס לקלחת, גם אם מתכוון להשפיע, עלול להיכוות ברותחין. אבל כשצורב, שלא ירים את הראש ויצעק: איי, שורף לי.
ברקת הבהיר שלירושלים נבחרו רב חרדי ורב ציוני. האמת, התבלבלתי. הציוני הגיע עם פראק וכובע חרדי, ודווקא החרדי הציג את נבחרת הכוורת הציונית שבחרה בו, מנפתלי בנט עד טל גן צבי. גם שרו התקווה לאיזון סופי.
לאחרונה נודע שכדי לכהן כרבה של ירושלים אין כל צורך במבחן מיוחד, אבל המבחן האמיתי עוד יבוא. הימים הבאים יגלו מיהו החרדי ומיהו הציוני של ראש העיר.
• • •
רגע לפני שהוא שוקע בתהום הנשייה כדאי להזכיר לששת הקוראים מה הפסיד עם ישראל באי בחירתו של ה' דוד סתיו לרבה הראשי של ישראל.
האמת תיאמר, אין לנו חלק ונחלה במוסד הרבנות. לא זו הראשית ולא זו העירונית. רק צר לנו בסמכויות הניתנות בידיהם של הרבנים בענייני העמדת הדת על תילה.
הנה מכתבו של ה' סתיו בערב שמחת תורה השתא. "קיבלתי פניות לא מעטות מנשים החשות כי אין להם (הטעות במקור, אד"ג) אפשרות לבטא את שמחתן באופן ראוי. על כן אני פונה לציבור הגברים, הנשים ובפרט הגבאים להקצות שטח מכובד וראוי בו יתאפשר לחפצות לרקוד בהקפות לעשות כן.
"בעבר הועלו מספר רעיונות בדבר האפשרות של הכנסת ספר תורה לריקודים אלה, וכבר כתבתי על שאלה זו את תשובתי העקרונית שאין בכך איסור הלכתי וראוי לכל קהילה כי תאמץ את דרכה בנושא בלי מחלוקת. יכולה להתקיים גם יוזמה של לכבד כלות תורה ובראשית לצד החתנים".
פסיקה ישראלית טהורה. בכפר יונה, למשל, לקחו אותה צעד נוסף ופרשו את הגווילים כמחיצה בין הגברים לנשים. רחמנא לשיזבן.
ולמי ששאל: פסיקה כזו היא בגדר דבר האבד ומצווה לכתוב אותה בחולו של מועד.
• • •
יאיר לפיד לא יכול סולו. הוא איש של צוות. של ברית. בתחילה בנט, אחריו אביגדור ליברמן ועכשיו ציפי לבני. הפלטפורמה ב'ידיעות' פתוחה לפניו לכל גחמה. בכל זאת, הוא מקבל ממנה פנסיה ונוהג כלפיה בהכרת הטוב.
מי שהצליחו להוציא אותו משלוותו היו דווקא אנשי מחאת ברלין, שיצאו בפרויקט שכלל אנשים המסבירים את חייהם החדשים באירופה לאור כלכלתו הייחודית של שר האוצר נומבר וואן בישראל. הוא ניסה להבין אותם: "אני אומר למוחים שאני מבין את הקושי היומיומי, אבל אני גם אומר שצריך לקיים דיון בשאלה אם בחור ישראלי צעיר נוסע לברלין לא רק בגלל יוקר המחיה אלא גם בגלל זהות, למה בחרנו להקים מדינה יהודית ועוד נושאים", אמר בכלי התקשורת. "זה דיון מורכב". לפחות לא הזמין אותם לשמוע את ההצהרה מתחת לחלון ביתו בעצם יום השבת. גם זה משהו.
מחאת ברלין העירה את התאים הרדומים שלנו. שבנו לפוסט נזעם של לפיד, לפני שנה בדיוק. "מילה לכל אלה שנמאס להם והם עוזבים לאירופה", פותח הלפיד. "אתם תופסים אותי במקרה בבודפשט. באתי לנאום בפרלמנט נגד האנטישמיות ולהזכיר להם איך ניסו לרצוח כאן את אבא שלי רק מפני שליהודים לא היתה מדינה משלהם, איך הרגו את סבא שלי במחנה הריכוז, איך הרעיבו את הדודים, איך ניצלה סבתא ברגע האחרון מצעדת המוות. אז תסלחו לי אם אני קצת חסר סבלנות לאנשים שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר".
כולנו ניסינו להיזכר האם במקרה יש לנו קרובי משפחה בבירת גרמניה ומה מחיר המילקי במרכולים שלה. גם לפיד כנראה שב לברלין הישנה, ובעיקר לסבא שלו שבמחנה הריכוז. לא בכדי הוא החליט לגדל זקן. כמו סבא. כמו יהודי טוב. מברלין.