בעצרת המחאה שהתקיימה אמש (רביעי) בכיכר דסלר בבני ברק נגד תקיפתו לכאורה של הגר"א דויטש במוצאי חג שמחת תורה האחרון, שהפכה חיש מהר לעצרת נגד "רדיפת" הפלג הירושלמי, נשא הגר"ש אוירבך את הנאום המרכזי.
"כיכר השבת" מביא את התמליל המלא של הדברים:
"מה נאמר ומה נדבר, אוי לנו שכך עלתה בימינו, אוי לנו, בושנו מכל דור בושנו מכל דור.
"על ענין כבוד התורה איתא בגמרא במגילה שהוא חמור מאוד, חמור מביטול תורה, ורבינו יונה מלא בדבריו על כבוד התורה, כבוד התורה הוא מה ש"מעמיד" את התורה, ולהפך חלילה, בזיון התורה הוא דבר נורא ואיום ממש. אוי לנו שכך עלתה בימינו, בושנו מכל דור.
"אנחנו נמצאים סמוך ונראה, ואף יותר מסמוך ונראה לחג שאורו זורח עלינו, החג שהוא כלשון רבינו הגר"א ז"ל החג "הקדוש והנורא", הזמן של שמיני עצרת ושמחת תורה, בזמן שבו במשך כל היום שמחים אברכים ובחורים צעירים בכל כוחם ועסוקים בכבודה של תורה, ובמוצאי היום עושים עוד הקפות לכבוד התורה.
"בזמן שכזה, זה נורא נוראות... בזמן קדוש ונורא כזה, ואף אם היה מדובר בסתם יהודי שהוא בחזקת כשרות, רק בחזקת כשרות, יהודי כשר גם הוא נקרא ספר תורה (העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, למה זה דומה לספר תורה שנשרף, שחייב לקרוע...) שכולנו נאריך ימים.
"כל שכן וכל שכן תלמיד חכם, שהרי עיקר התורה זה שתהיה התורה "כתבם על לוח לבך". זו הקדושה של תורה, בפרט שמדובר כאן תלמיד חכם מיוחד ממש, גאון מיוחד, אוי לנו שהגענו לכך. לא צריך לדבר על זה, כואב הלב וצריך להשמיע קול זעקה עד שמי שמים, ומשם ירד לארץ ללמד לתועים בינה, ומי שמדבר דברים כאלה לבבו יבין שב ורפא לו.
"וכאן כשמדובר באחד מיוחד ממש מכבירי התורה, גאון גדול בעומק הסוגיות של הש"ס, מלא יראת שמים, יראת חטא, גאון בענווה, עניו, אשר כולם עונים אחריו מקודש מקודש, גדול מרבן שמו, קשה להתבטא... ר' אשר דויטש, שהקב"ה יאריך ימיו וימשיך לגדול ולעלות מעלה מעלה, ברום המעלות הגדולות בתורה, ובכל קנייני התורה, יראת שמים, אהבת ד' ויראת ד'.
"זכורני, שהיה פעם מעשה בירושלים, כאשר במוצאי שמחת תורה קרה דבר נורא באמת, ושלא יקרה ח"ו, כאשר מרוב בלבול וכו' נפל ספר תורה לארץ. היה דבר מבהיל ותהום כל העיר, ודאי שכך צריך להיות שתהום כל העיר, כשקורה דבר נורא ואיום, ספר תורה שכתוב על קלף, ספר בחזקת כשרות, ובאמת זה פחד פחדים, זה היה נורא ואיום.
"וכל שכן וכל שכן וכל שכן, ק"ו בן בנו של קל וחומר, אם לוקחים תלמיד חכם עצום, אחד מיחידי התורה והיראה והענווה, ש.., זורקים את הספר תורה הזה על הארץ, נמס כל לב! זה נורא נוראות. אינני יודע אם נצא ידי מחאה, עד שיצא הקול מסוף העולם ועד סופו. מי שיש לו אוזניים היה צריך לשמוע, שהרי בת קול יוצאת בכל יום אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכי יש לך עלבונה של תורה יותר מזה?
"קשה, קשה להאריך הרבה ח"ו, זה קטרוג... אבל אי אפשר לעבור על כזה דבר בשתיקה. כל אחד ואחד, הקטנים עם הגדולים, צריכים להבין גודל הדבר הנורא הזה, כאשר חטא עכן, שהיה אחד שחטא, אך אם יש מציאות שכזאת, הקב"ה אומר "חטא ישראל" - כל כלל ישראל!
"אם שותקים על כזה דבר זה נורא נוראות! וזה חוץ מאביזרייהו... ועוד דברים שקשה לפרט. זה נורא נוראות לכל כלל ישראל! המחאה זה המעט שיכולים לעשות, וגם את זה צריכים לעשות יותר בשלמות, להחריף את הדברים, אבל הדברים עצמם זועקים עד לב השמים ממש!
"תורה חוגרת! אם לוקחים תלמיד חכם, שזה הרבה יותר וכמו שאמרנו, ולא שכיח ת"ח כזה, תורה ויראה וענווה ביחד, והתורה עם עמקות ובהירות, לוקחים את התורה עד לעפר... הקב"ה יוסיף כוח וגבורה שיהיה בריא בשלמות וימשיך בעבודת הקודש שלו, ימשיך ללמוד תורה וללמד תורה ולהרביץ תורה, אשרי העם שככה לו שיש להם אחד שמרביץ תורה כזה.
"בדורות האחרונים לא מצא השטן הוא היצה"ר לעשות חילול, למצוא במי לפגוע. זה פחד פחדים! היום אנו במצב שנתמלא הארץ קרעים קרעים כפי שחז"ל אומרים, אבל אסור להתקרר מזה שום קרירות! ולהרגיש שמה שקרה זה נורא נוראות, נמס כל לב!
"אין לנו אלא להתחזק לעצמינו, וגם להשמיע קול זעקה וצעקה. ישמיעו עוד דברים, עוד יותר כיד ד' הטובה עליהם. מה שקרה הוא דבר שפוגע בנשמתה של האומה. ובמיוחד בזמן כזה שרבים קמים עלינו, ומה שנשאר לנו זה הרי בנסי נסים וקיום הבטחת הקב"ה של "לא מאסתים ולא געלתים". אחרי השמדות בגוף ובנפש, ואחרי השמדות של עקירת התורה על ידי הגויים, נשאר לנו ברוב חסדיו ורחמיו, הקב"ה שהוא "שומר ישראל שמור שארית ישראל" השאיר לנו את חכמי התורה, שבלי זה, בלי תורה אין ישראל, שהרי "אין אומנותנו אומה אלא בתורותיה" (לשון הרס"ג).
"ועכשיו בזמן שכזה, כאשר אחים תועים, שמרוב הגלות שכחו את מעלתם הגדולה, שכחו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו א ת תורתו הכל נשכח! הם ישבו בין הגויים ולמדו ממעשיהם. חייבים להרעיש על זה עולמות ממש, בזמן שכזה כאשר צריכים לטכס עצה איך להשפיע, איך לעורר ולזעוק עד לב שמים, להרבות בתפילות וזעקות לפני הקב"ה שיחון אותנו. הקב"ה רוצה מאתנו שאנחנו נרבה בתפילה, וגם נעשה מה שאפשר כדי לעמוד על נפשנו, כם בפועל ולא לתת ח"ו ששם ישראל יהיה ככל הגויים. הנביא יחזקאל כבר אמר "היו לא תהיה", זה לא ילך להם שישראל יהיו ככל הגויים.
"ובזמן כזה... כשיש כזה בזיון התורה, קשה לחזור על זה... ממש צריכים לבכות יומם ולילה בכיות גדולות. בזמן כזה עם פגיעה נוראה ובזויה, בשאט נפש, וכמו שאמרנו שזו בתורה עצמה, בכוונה רח"ל. זה הדברים בעצמם. יש מה להאריך ולדבר מה זה תורה מא' ב' עד ת', אבל הדברים כפשוטם בוערים עד לב השמים. על דבר כזה אסור לעבור בקרירות.
"ברוך ד', נמצאים כאן רבים, שומרי אמוני ישראל, ד' עליהם יחיו, ויצליחו ויתרבו, כאלה שלבם בוער כאש. הייתי מאריך הרבה יותר, רק אני טרוד... (בחתונה של אחד מבחירי הישיבה), אך כולנו יחד נרים קול זעקה ותפילה: "אנא ד' הושיעה נא, אנא ד הצליחה נא!"
"הקב"ה יברך את עמו ישראל. עברנו עכשיו את ה"סוכת שלום", ובסופה שמיני עצרת, שזה כבר להמשך, ויהי רצון שישפיע כל ה"סוכת שלומך" על כל השנה, על כל החיים, ולרומם את קרן התורה. נתחזק אנחנו כמה שיותר בלימוד התורה. זה ה"הסתר פנים", והקב"ה תובע מאתנו, רוצה שנהיה דברים בתורה ונכבד חכמי התורה, ודרשו חז"ל "את ד' אלוקיך תירא" "עד שדרשן ר"ע", והוא חינך אותנו ולימד אותנו "לרבות תלמידי חכמים".
"שמעון העמסוני פחד לדרוש, פחד לרבות את האדם הנברא לקב"ה, עד שבא רבי עקיבא, שהוא נקרא ראש תורה שבעל פה, כמו שמשה רבינו ע"ה נקרא מוסר התורה שבכתב. ולו נאה ולו יאה, והוא שהגיע לו בעמל, דרש את ה' אלוקיך "לרבות תלמידי חכמים". את הקב"ה אנחנו לא משיגים, ותלמיד חכם כאש אוכלה...
"עלינו לשמור ולקיים את כל דבריו באהבה. הקב"ה יגן עלינו שלא תהיה להם שום שליטה. הקב"ה יחזק שאנחנו נשמור את עצמינו מכל משמר. אנחנו ה"שומרי ישראל שמור שארית ישראל", ובלי התורה ח"ו ברור כשמש שאין קיום לעולם.
"ידעו אחינו התועים, אם אנחנו נתדבק בזה גם הם יבינו, שאין לנו שיור אלא התורה הזאת. זה מה שיש לנו, שנשאר בשם ישראל יכונה. אנחנו נחזיק בתורה, נעמוד על נפשנו שלא להשתייך, לא להיגרר. הקב"ה יעזור שיתרבה התורה ומלאה הארץ דעה את ד'. אם נתחזק בזה, ונתחזק איש לרעהו להרבות אהבה, אחווה, שלום ורעות, זה יביא שהקב"ה יחיש וימהר את הגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן ואמן".
