מה אומר המושג "נציג ציבור חרדי", נניח נציג הציבור בעירייה? לכאורה, שהציבור שלח נציג שאמור להיכנס לעובי הקורה של כלל הבעיות שיש לציבור החרדי, כשהציבור עצמו אמור להמשיך לשבת וללמוד ללא להתבטל זמן מיותר, ובעד בחירתו נציג הציבור אמור לעשות את עבודתו.
אבל בפועל מה שקרה הוא שהיוצרות התהפכו. מגיעים תושבי שכונה לנציג הציבור שלהם, לו הצביעו, ואומרים שיש להם בעיה מסוימת, שאין להם, למשל, תלמוד-תורה, בית-כנסת, מעון או גן ילדים. ומה אומר נציג הציבור? "תלכו ותחפשו לי מקום שאתם חושבים שיתאים למה שאתם צריכים, ואני אדאג לסדר לכם אותו".
רגע, הלא זה אמור להיות בדיוק להיפך! הציבור אמור להציג לנציג את הבעיה, ואתה הנציג אמור לבחון את הבעיה ולחפש להם מקום! אם לא תמצא פיתרון, תגיד שאין פיתרון. אבל בכל מקרה, בשום אופן המצב לא אמור להיות שהתושבים יחפשו לנציגים את המקומות, והם "רק יסדרו".
בסוגיה נוספת, כאובה מאד, נתקלים בעיקר מי שגרים בשכונות כמו גבעת שאול ורוממה. הם מגלים פתאום בכל יום מגדלים שקמים מול פניהם, וברור הוא שלא ירד גשם והם פתאום צמחו שם. כלומר, יש הליך ארוך שצריך לעבור, בכמה וכמה ועדות, כמו ועדה מחוזית, ועדה מקומית וכו'. בכל הועדות הללו הזו יש נציגים של הציבור החרדי, הציבור שלנו.
אם נעיין בפרוטוקולים של הועדות הללו, נראה שלרוב, יזמי המגדלים הללו שקמים בשכונות הם יזמים חרדיים. זה כשלעצמו דבר טוב, ושיהיה להם בהצלחה. הבעיה מתחילה לאחר מכן: כאשר נציגי הפקידות המקצועית של העירייה, שנמצאים בועדות המחוזיות, רואים שמדובר ביזם חרדי, הם מחליטים לעבוד "לפי הספר", להקשות עליו בהקצאות למבני ציבור, מה שעל פי החוק הוא אמור להקצות. אבל אז מגיעים הנציגים החרדיים, ונלחמים כמו אריות "להציל" את היזמים מנציגי הפקידות, שח"ו לא יורידו מהם מילימטר בשביל מבני הציבור.
הלוואי שאותם נציגים היו נלחמים כמו אריות למען הציבור (שהיזמים הם רק חלק קטן ממנו). אין לי ספק שאם הם היו נלחמים עבור הציבור כמו שהם נלחמים למען היזמים, מרבית הבעיות בשכונות החרדיות היו נפתרות.
וזו הבעיה הגדולה: אם הנציגות החרדית לא הייתה נלחמת למען היזמים, ודואגת שההקצאות למבני הציבור ייעשו כמו שצריך, לא היו מתגלות הבעיות הגדולות לאחר מכן. הרי לא ייתכן שמקימים, למשל, פרויקט ובו 270 יח"ד, שכאשר הוא יתאכלס במאות הדיירים הוא כבר יהיה זקוק לחיידר שלם, מבלי לדאוג להם למבנה מתאים. אז נכון, קל מאד להאשים את העירייה, אך ניתן לעיין בפרוטוקולים של הוועדות, ולהיווכח שדווקא הנציגים החרדיים הם שנלחמים למען היזם ולא למען הציבור.
אני יודע שאני נכנס לתחום שמושך אש, ואולי בעקבות הדברים אף יתחיל מסע השמצה אישי נגד כותב השורות, אך כבר עברתי דברים קשים מאלה, והאמת חייבת להיאמר.
מרן הגרי"ש: דער יאר!
זה היה לפני כ-14 שנים. אברך שהיה מאד קרוב למו"ר הגרי"ש אלישיב זצ"ל, היה נשוי כבר כמה שנים ללא ילדים, והוא תמיד היה מבקש מהרב ברכה להיפקד. הרב תמיד היה אומר לו: "אם ירצה ה', תבורך".
בחג סוכות של אותה שנה, זכה אותו אברך להיות בסוכה של הרב, כאשר הגיע שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לבקרו. גם ידידי ר' צביקה יעקבזון נכח שם אז. אותו אברך ניגש אז לגרי"ש, ושוב ביקש ממנו ברכה. הרב הסתובב לכיוון הגר"ח ואמר: תבקש ממנו ברכה. אותו אברך נענה ואמר שהוא כבר כמה שנים מנסה לבקש מהגר"ח ברכה, והגר"ח בכל פעם דוחהו ואומר שאינו מוכן לברכו, כי יש לו את "האורים ותומים" בירושלים, ושיבקש ממנו. הגרי"ש שמע, ואז הסתובב לגר"ח ואמר לו: אני מבקש שתברך. הגר"ח לקח כוסית יין ואמר: "מצווה לקיים דברי חכמים", נתן את הכוסית לאברך ובירכו בזרע של קיימא. אחר-כך האברך ניגש לגרי"ש ושוב ביקש ברכה גם ממנו. הגרי"ש נתן לו יד ואמר: דער יאר (השנה הזאת) תיפקד בזרע של קיימא, בנים ובנות. מה רע בבנות?
זה היה בסוכות. ממש בערב ראש השנה, כמעט שנה לאחר מכן,נולדו לאותו אברך תאומים, בן ובת.
ומדוע אני נזכר בזה כעת? כי שפגשתי את הילד ההוא, ונוכחתי כמה מתרגשים הוריו לראות את הילד "מהברכה", שהשנה הולך להיכנס לשיעור א' בישיבה קטנה.
הטור פורסם הבוקר ב'כל ישראל' מבית 'קו עיתונות'