בפאנל שנערך בפני בני תורה, שהשתתפתי בו, ושדן ביחס לאומות ובסיכוי לשלום, קם אחד הבחורים ואמר: על מה יש לדבר - הלכה בידוע עשו שונא ליעקב. זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בגישה מקובעת זו, ובפרשנות המוטעית והמסוכנת הזו לקבלת חז"ל.
לטור הראשון בסדרה: צריך להיכנע לחמאס עכשיו
לטור השני בסדרה: תהיו חרדים ותשתקו
לטור השלישי בסדרה: ההתנחלויות - שפיכות דמים
לטור הרביעי בסדרה: מרחק נגיעה לשלום
ההלכה עשו שונא ליעקב, אינה דרך חיים. זו אינה פרוגראמה פוליטית וגם לא קביעה מוסרית. הרב שך התבטא לא פעם, שאין לסמוך על אומות העולם, גם על אלו שלעת עתה תומכות בנו, כי הכל אינטרסים. אם האינטרסים השתנו, גם היחס יתהפך. אך זה נאמר כגישה כוללת, המרחפת על בסיס היחסים בין העמים לישראל.
אך האם הרב שך הציע לנתק את היחסים הדיפלומטים עם ארה"ב, כי עשו שונא ליעקב? או האם הציע להעליב אותם? להשפיל אותם? להלחם בהם? האם הוא ראה בהם אפס? גם עם עשו, יעקב הכין עצמו לדורון ולתפילה. לאו דווקא רק למלחמה. פניו היו בראש וראשונה לשלום. הוא אפילו השתחווה בפניו לשם כך.
זו בשום אופן אינה יכולה להיות אמרה הקובעת את ההתנהלות היום יומית. אם עשו שונא ליעקב, האם השלום עם מצרים וירדן הוא אשליה? בהתנהלות הפוליטית השוטפת, יש לנהוג עם האומות בכלל והערבים בפרט, כאילו אמרה כזו אינה קיימת. לעשות כל השתדלות בדרכי החיים הרגילים. הרב אלישיב אמר לא פעם כי יש לכבד מנהיג גוי, או אפילו ישראלי, לפי כל נוהגי הכבוד העולמיים. הוא לא אמר לבזותם, כי עשו שונא ליעקב.
התפיסה החוזרת ונשנית שאין טעם לכלום, אלא רק לרמוס, רק לכבוש, כי עשו ממילא שונא את יעקב, היא עלובה ומסוכנת. נקודת מבטו של הרב אלישיב הייתה ברורה: אנחנו תלויים לגמרי בחיינו המדיניים והכלכליים באומות בכלל ובארה"ב בפרט, ועלינו לנהוג בהתחשב בכל דרכי התנהלות וההשתדלות המקובלים. מספר פעמים הרב שאל – כיצד ניתן לסרב לדרישות האמריקאים (כדוגמת הקפאת ההתנחלויות), הרי אנחנו תלויים בהם לגמרי? באיזו הערכה דיבר הרב על בוש. אני שמעתי.
באותו פאנל, ובהזדמנויות רבות אחרות, אתה מקבל את הרושם שאמריקה היא בעצם כלום. סתם אבק. בחמש דקות ממגרים אותה. שאגה אחת של ארגון להב"ה, והאיחוד האירופי יתמוטט.
הפרשנות הקנאית לעשו שונא את יעקב, מדריכה את נושאיה לא רק בהיבט הפוליטי, אלא גם בהיבט המוסרי. היחס כלפי הגוי הוא כיחס אל הבהמה. אולי יותר גרוע. הרמב"ם אינו מזכיר דבר בכתביו אודות הבדל ישותי בין היהודי לגוי. אדרבא, הוא פוסק שגוי השומר שבע מצות בני נח, הוא חסיד האומות ויש לו חלק לעולם הבא. זה לא בדיוק בהמה. אמנם נכון - רבי יהודה הלוי, הרמח"ל והמהר"ל מפראג קבעו שיש הבדל מהותי בנפש היהודי והגוי. אך שאלת היחס המוסרי אל בגוי, אינה פשוטה כלל.
חכמים קבעו כי מפרנסים ענייהם, מבקרים את חוליהם משום דרכי שלום (לא משום איבה, יש הבדל עקרוני). רבי יוחנן היה מקדים להם שלום. הגמרא אומרת שגם ברכת גוי לא תהא קלה בעיניך. אפילו רשעי הגויים קיבלו שכר גדול על פעולה טובה קטנה, כפרעה, עגלון ונבוכדנצר. הקב"ה חס על כל בריותיו – מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? חכמים נחלקו בנקודת המבט למפעליהם הגדולים של הגויים – הגשרים, השווקים, המרחצאות שבנו. רבי יהודה אמר שיש לשבחם על כך. ובכלל, הבריאה בצלם אלוקים לא התייחסה רק כלפי היהודי.
בכל מקרה, ברוח העמים שבימינו, כיבוד הגוי על ידינו נוגע בפיקוח נפש ממש, ולא רק בדרכי שלום. היחס המתנשא אל הגוי, הוא טעות חמורה מבחינה מוסרית, וגובל בפיקוח נפש. במסגרת הבוז הרווח לגוי, בולטת גם בהעדרה חובת הכרת הטוב הגדולה. על כל ההתפתחויות הטכנולוגיות, על הרפואה, החיסונים, האנטיביוטיקה, על החשמל, על הסלולרי, על המחשב על האטום, על מיקרוגל, על המקרר, על המכונית, על המטוס ועל מה לא? במחשבה שנייה, בעצם כל זה כלום, הרי עשו שונא ליעקב.
אך היחס המשפיל, נובע מהפרשנות שעושים כסיסמה וכדרך חיים באמרה זו. כי זו גם הסיבה שזו תהיה מעין נבואה המגשימה את עצמה – עשו ישנא יותר, ויעקב יושפל יותר.
עשו שונא ליעקב היא תפיסת עולם כללית שיש להביאה בחשבון, אך בשום אופן אינה קובעת את סדר היום הפוליטי והמוסרי של העם. הגישה הנכונה לגוי, היא זו הפרגמאטית, המכבדת, הנותנת סיכוי, מתוך הרגישות של הכנעה מתבקשת בהיותנו תלויים בחסדי האומות. בכל תפוצות הגולה, מתפללים לשלום הפרזידנט שריו ויועציו. זה אפילו כתוב במחזורים שהבאתי איתי מחוץ לארץ. באיזה כבוד מלכים, מורא, הדר ויראת הרוממות מקבלים בחוץ לארץ הקהילות היהודיות את מנהיגי אומתם. רק פה בארץ, מתוך פנטזיית הכוח, צמחה אידיאולוגית הפרא של כוחי ועוצם ידי, זו שעיצבה פרשנות חדשה להלכה שעשו שונא את יעקב.