בעקבות חידוש הלחימה ברצועת עזה, התבטא מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן כי "רואים בחוש את הניסים הגדולים שעושה עמנו אבינו שבשמים, עד כדי כך שאפילו מלאך רע בעל כרחו יענה אמן שהקב"ה מנווט את הכל".
ראש הישיבה הוסיף ואמר כי "מקווים שעכשיו כבר יושיענו השם יתברך שניפטר מהם לגמרי". כאשר נשאל במה יש להתחזק, השיב: "להתחזק בשמירת הדיבור ושמירת שבת קודש".
החברותא, הרב משה יהודה שניידר, מוסיף ומעיד בעלון "פרי חיים" כי "כל מי שזכה לשהות בצלו של רבינו, בזמן שמברך ברכות הנהנין, רואה האיך שכמעט בכל פעם שרבינו אוכל או שותה משהו, מתעורר אצלו ספק חדש או חידוש דין בדיני ברכות הנהנין. ומחמיר על עצמו שלא לאכול מחמת זה".
"מעשה שאחז הגראי"ל בידו כוס עם שתיה, וכבר שתה את רוב הכוס, אך תוך כדי השתיה נשא ונתן בדברי תורה, ולא שם לב למה שיש בכוס, והיה סבור שכבר גמר לשתות והכוס ריק, וכשאמרו לו שיש עדיין שתיה בכוס, לא רצה להמשיך לשתות מחשש 'היסח הדעת' היות וחשב שכבר גמר הכל. ואפילו שטענו האיך יכול להיות שזה היסח הדעת, הרי אחז הכוס עם השתיה בידו, לא הסכים, ואמר וכי גם אם יחזיק את הכוס שנה שלימה, לא יהי' נחשב היסח הדעת?", מספר החברותא.
החברותא מוסיף ומספר כי "עוד היה מעשה שלאחר שבירך על מאכלו ואכל מעט, הוצרך לצאת מהחדר, וכשחזר לא רצה להמשיך על סמך הברכה הקודמת, ומספק לא רצה להמשיך לאכול, ואמר אם ימשיך לאכול הרי הוא נכנס בספק נהנה מהעולם הזה בלא ברכה, עד שהסכים בדוחק שאחר יברך ויוציאנו בברכה".
הגראי"ל, כך לפי עדות החברותא, נוקט ששיעור עיכול בשתיה הוא מהר מאד, ולכן משתדל לברך מה שיותר מהר סמוך לשתיה, כדי שלא יעבור שיעור עיכול. "כשהביאו לפניו משקה מסוים שנסתפק בו אם ברכתו העץ או שהכל, אמרו לרבינו שרוב העולם אינם מסתפקים כ"כ אלא כל נדנוד ספק מברכים שהכל, והתפלא על כך".
החברותא מעיד כי סיפרו לראש הישיבה עלא חד שהלך לראות את המלכה באנגליה ולא ידע מה מברכים על ראיית מלך ובירך "שהכל נהיה בדברו". הגראי"ל העיר כי "אינו יודע אם יש דין מלך לברך עליה, כיון שבזמנינו אין את המלך של חז"ל, חוץ מזה דלא ברירא ליה אם על מלכה מברכים". פעם אחרת העיר הגראי"ל ש"אסור להסתכל על אשה, והיאך הולכים לראותה".
הרב שניידר מביא גם סיפור מופת שהיה אצל הגראי"ל, כאשר הביאו לפניו צלחת עם תפוחי אדמה כתושים ובדיוק כשהניחו את הצלחת היא נפלה ונבקעה לשני חלקים, ולפתע ראו שבמקום שנתפצל האוכל נמצאה נמלה. "ושמח רבינו מאוד", מעיד החברותא.
ראש הישיבה נשאל כאשר הציעו לאחד להיות "רשם" לישיבה שאינה לגמרי על טהרת הקודש, ושאל אם יקח פרנסה זו, והשיב: "אם הקב"ה גוזר עליו פרנסה, וכי אינו יכול להביא לו בדרך נקיה, רק בתוך "בלאטע 0 בוץ", ולא יקח את זה ויזמין לו הקב"ה בדרך היתר".
ועל דרך זה השיב הגראי"ל להורים השואלים לבנותיהם באיזה דרך יבחרו ללמוד מקצוע בסמינר, אם כדאי ללמוד בלימודי מחשב וכדו' שמצוי בהם יותר פרנסה. ואומר ראש הישיבה "שיבחרו בדבר שקשור יותר לרוחניות כמו הוראה וגננות, ואם מצד פרנסה, עלינו לדעת שהפרנסה שנגזרה להם מהשמים, יקבלו".
ולשואל אם להוסיף לימוד מקצוע לשעות נוספות, כדי להרוויח חוץ מההוראה, אמר לו רבינו את המשל הידוע של החפץ חיים, שכשיש חבית מלאה יין, ויש לה רק ברז אחד, לא יוסיף כלום, במה שיוסיף לחבית עוד ברז, כי מה שיש בחבית זה מה שיצא. וכך ג"כ הפרנסה שנקצבה לו מן השמים, יקבל בכל אופן, ולחפש עוד מקצוע זה כמו לפתוח עוד ברז.
עוד נשאל הגראי"ל: אחד שיכול לקבל סכום מסוים מהממשל עבור נזקים מסוימים שאירעו לו, אך עליו להעלים איזה פרט, ואין חשש שיתפסו את זה, האם אפשר לעשות את זה, והשיב: "לא מרוויחים כלום מכאלה דברים". ופעם אחרת כשהיה מדובר לקבל קיצבה מסוימת אם יתנהג באופן מסוים, התבטא רבינו "אנשים מורים לעצמם היתר להיות 'גזלנים'".
שאלה נוספת שנשאל ראש הישיבה על-ידי אחד שמדווח על עסקו, ושאל אם יכול להעלים סכום קטן שלא לדווח עליו, ויש לו מזה נפק"מ לכמה דברים, אמר לו הגראי"ל כי "דין פרוטה כדין מאה".