לאחר ההרשעה בפרשת "הולילנד": מאיר רבין הגיש ערעור

בכתב הערעור רומזים עורכי דיניו בשמו כי לשופט רוזן יש דעות קדומות בנוגע לאוכלוסייה החרדית ולפיהם החרדים רמאים. לדברי רבין, השופט רוזן לא יכול היה להרשיע אותו בקבלת שוחד רק שמום שהיה מאכער. "העניש אותי על שהייתי יד ימינו של דכנר".

לפי הדיווח באתר "News1", פרקליטיו תקפו בחריפות את השופט רוזן ואת קביעתו התקדימית בנושא המאכערים. לטענתם, הנאשם לא קיבל אפילו הזדמנות אחת כדי להציג את גרסתו ולדחות את האשמה על הסף. לדבריהם, הקביעות העובדתיות שלשופט עצמו מלמדות שרבין לא ביצע עבירות כאשר שימש כמאכער.

כמו שאר הנאשמים בפרשה, גם מאיר רבין יוצא חוצץ נגד ההסתמכות על עדותו של עד המדינה בפרשה, שמואל דכנר, בעוד שלדבריו, נתפס דווקא דכנר בשקרים רבים. רבין טוען כי עד המדינה חזר בו מעדותו לגביו ולפיה, הכספים שהתקבלו מ'תעשיות מלח' - סעיף בו הוא מואשם - היו שוחד, ולמרות זאת רבין הורשע.

בערעור נכתב כי "דומה, שבית משפט נקלע למעין מעגל שוטה. קודם קבע כי עדותו של דכנר בעייתית ולא שווה כלום כשלעצמה; לאחר מכן קבע שעדותו של המערער לא שווה; ובגלל שעדותו של המערער לא שווה, אזי עדותו של דכנר אוטומטית היא שנותרה והיא ששווה ואין בלתה".

בסיכום כתב הערעור נכתב כי, העונש הוא בלתי מידתי וכי השופט רוזן הגיע אליו תוך קביעות שגויות מצד אחד והתעלמות משיקולים רלוונטיים מצד שני. לדברי הפרקליטים, דומה שהשופט ביקש 'לבוא חשבון' עם רבין על היותו יד ימנו של עד המדינה, בעוד שהוא עצמו לא היה שותף לעבירות - גם לפי השופט עצמו שהתבטא בנושא במהלך הדיונים הרבים.

עוד נטען, כי רבין הוענש בצורה חמורה יותר מנאשמים אחרים, למרות שהם אישי ציבור - זאת כאשר רוזן אמר במפורש שיש להחמיר יותר עם האחרונים. הפרקליטים מבקשים להטיל על רבין לכל היותר שנת מאסר בפועל וקנס מתון.

כזכור, במהלך הקראת גזר הדין אמר השופט רוזן על רבין: "מאיר רבין ועד המדינה קבעו את סכומי השוחד והעבירו את הכספים ליעדים שסימנו. רבין ועד המדינה פעלו כמכונות שיחוד משומעות והעבירו יחד מיליוני שקלים. רבין שחה במדמנת השוחד כשחיין מיומן".

עם זאת אמר השופט על רבין כי הוא "אדם חם ונוח לבריות. לא ברור כמה מכספי השוחד נותרו באמתחתו".