עם ישראל נמצא בימים אלה בעמדת התגוננות, אוייב שלח ידו ושילח טיליו בערי ישראל ואף בחוצות ירושלים. בימינו, המלחמה אינה נמצאת רק בחזית, אלא גם בעורף. לא רק הפיזי, אלא גם המנטלי והמוסרי. יתירה מזו, פעמים שעיקר המערכה הוא דווקא בעורף, ותוצאותיה הן שיקבעו מה יתרחש בחזית. לכן, לצד התגוננות מול פגיעות בגוף, יש להתגונן מול פגיעות בנפש, וגם להגן על המוסר העומד ביסוד קיומנו וצדקת דרכנו.
חובה עלינו להגן על עצמינו בכל מחיר, פיקוח נפש דוחה הכל. לפיכך, יש גם לדחות כל פילוסופיית מוסר "שמאלנית" הגורסת שאסור לנו להתגונן משום איסור פגיעה בחיי אוייב. אין ביהדות מוסר שכזה, וכל פעולה כשרה היא וראויה היא אם מטרתה לשמור על חיי יהודים. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שהפוגעים בנו מודעים לרגישות שלנו ומסתתרים בכוונה מאחורי ילדים. את האחריות שלהם הם מנסים להפיל עלינו, כביכול אנו אמונים על שמירת ילדיהם ולהם החופש המלא לפגע ולהזיק מאחוריהם.
במקרים אלה, עלינו לקחת את המאזניים המוסריים ולשקול היטב. כאשר על הכף האחת מונחים חיי ילד יהודי המסתתר באימה בחדר מוגן לקול הצבע האדם, ועל הכף השנייה מונח טיל ועליו מגן אנושי, אזי בלי כל היסוס יש לפגוע בטיל ובמגן האנושי שעליו. ותדע כל אם ערביה וידע כל טרוריסט, כי מי שמלין ילדיו על טילים חורץ את דינם. הנטל המוסרי והאחריות להרג מונחים לפתחו של מי שהשכיב את הילד על הטיל, לא על מי שהגן על ילדיו מפני הטיל.
המוסר המעוות של השמאל נובע מכך שאינו מכיר בזכותינו על הארץ. לדידם, כובשים אנו בארצנו, הן בשטחי כיבוש 67 והן בשטחי כיבוש 48. הקיום היהודי כאן אין יסודו אלא בחטא ועושק, ולפיכך זכותם של אוייבים לדרוש בכוח את שלהם. זכותם לדבוק בכפירתם, אך אנו איננו מאמינים בכך. מאמינים אנו כי הארץ היא ארצנו, וזכותנו לחיות בה ולא למות.
גם לחץ בינלאומי אינו טיעון, כיון שהוא נובע קודם כל מכאן, מאתנו. כאשר אנו עומדים איתן על עקרון ההגנה העצמית, כולם מכבדים זאת. כאשר אנו עצמינו טוענים בעיוורון ל"בעיות מוסריות" לא נשאר לעולם אלא להחרות להחזיק אחרינו. וכי מה נצפה ממנו, שיהיה יותר אפיפיורי מן האפיפיור? כאשר אנו מביעים היסוס, אנו מזמינים לחצים במו ידינו, והעולם פשוט נענה לחיזור. כי כשמגישים לו את הלחי השנייה, בהתאם לפילסופיה הנוצרית, הוא סותר.
אך החמור מכל המתכחשים ליסוד זכותנו, הם המחרבים מבית. צצו להם פתאום "חרדים" קטני דעת וצרי מוחין, אשר משלחים לשונם ודורשים לשמור על חיי האוייב בשם "מוסר" שמאלני כלשהו. עפר לפיכם, אתם עצמכם לא התגייסתם ולא נשאתם בנטל, אך מדברים גבוהה גבוהה כאילו על לשונכם צועד הצבא ואת אישורכם המוסרי הוא צריך.
אילו שרתתם בעצמכם והסתכנתם הייתה לכם לפחות הזכות לדבר על האופן בו צריך או ראוי להסתכן, אך לדרוש מאחרים לסכן את חייהם כדי למממש את המוסר הנוצרי המעוות שלכם, זו שפלות שאין נחותה הימנה. יגנו החיילים על עצמם ככל שימצאו לנכון, ואם המחיר הוא פגיעה באוייב אזי זהו המחיר שראוי ונכון לשלמו. לכן, ברעום התותחים, מן הראוי שישתקו הטיפשים. כי אם שכל אין להם, לפחות שתהיה בהם הגינות.
אמר פעם האדמו"ר מקוצק כי הטיפש גרוע מן הרשע, בעוד הרשע יכול ברצותו לחזור למוטב, הטיפש בטיפשותו לעולם יעמוד. אלה התומכים בשמירת חיי האוייב במחיר חיי יהודים, לוקים בזה ובזה עד כי לא ניתן לדעת מה יש בהם יותר, טיפשות או רשע. מקווה שתהיה בהם לפחות ההגינות לשתוק, לפחות טיפשותם לא תהיה גלויה לעין כל.