בתוך כל גל השנאה ששוטף את ארצנו מבפנים ומבחוץ, ובתוך המצב הביטחוני המורכב, בו מצויים מיליוני אזרחים ישראלים יהודים בחרדה, בעיקר בדרומה של הארץ, נחשפנו בימים האחרונים, לתדהמתנו בתופעה מרטיטה ומזוויעה, בה יהודים בני עמנו, בני ה'עם הנבחר', שעליהם נאמר 'רחמנים בני רחמנים' - שרפו חי למוות נער פלסטיני - כ נ ק מ ה.
אינני מתרגש יתר על המידה, מהאינתיפאדה שהחלה להתגלגל על ידי הערבים הישראלים בעקבות אותו רצח, ובטח לא בגינה נטלתי את הקולמוס.
אך מעשה נפשע ואכזרי, של נטילת חיים מנער שלא חטא, נער שלבטח איננו אשם או קשור עם הרצח המתועב שביצעו ברוב רשעותם בני העוולה מאזור חברון לפני כשבועיים, מעשה נקמה מסוג זה הוא מעשה בלתי נתפש, ואיננו עולה בקנה אחד עם הערכים הגבוהים שמציבה לנו היהדות ותורתנו הקדושה.
אז מה אם הם...
אם הורי הרוצחים הודיעו בכלי התקשורת השונים, כי אם יתברר להם שבנם הוא זה שרצח נערים ישראלים - הם יהיו מאושרים ממעשיו שיהווה להם מקור גאווה ושמחה.
אם החמאס יורה טילים ומכוונם על בתי אזרחים שבהם חיים אנשים נשים וטף - במטרה להרוג ולשרוף חיים, כמה שיותר יהודים באשר הם.
אם הערבים הישראלים, שהוגדרו בעבר על ידי מדומייני השמאל הישראלי - כ'נאמנים למדינה', עתה מחפשים הם נקם ורוגמים באבנים ובמוטות ברזל, כל יהודי שנקלע לדרכם - זאת למרות שהנרגם איננו קשור ואף מגנה את מעשה הרצח הנתעב.
אם מרבית מהאוכלוסייה הערבית, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, מזדהים ושמחים על כל רצח לאומני או פגיעה ביהודי באשר הוא.
למרות כל זאת - אנחנו זה לא הם
אחיו של הרוצח היהודי, בניגוד למשפחתו של הרוצח הפלסטיני, הודיע בתקשורת, שהיה מעדיף להתבשר על מותו של אחיו, מאשר על מעשה הרצח הנפשע שביצע.
אביו של הרוצח גם הוא התנער בבושה, בצער ושבר על מעשהו הנפשע של בנו.
אצלנו לא מחלקים סוכריות בשווקים ובבתי הספר, כאשר פלסטיני נהרג, גם לא כאשר מחוסל טרוריסט רוצח מסוכן. כי אצלנו מוות זה לא מקום של שמחה - גם לא מותו של רוצח מסוכן.
'עם ישראל' באשר הוא, מראש הממשלה, עבור דרך הרבנים הראשיים וגדולי ישראל בפרט, יצאו בהצהרות חריפות ומגנות במיוחד כנגד המעשה.
עם ישראל התמודד בעבר הרחוק וגם הקרוב, מאז קמה המדינה, בשלל מעשי איבה ושנאה, רציחות, פציעות ופחד, שהטילו עלינו הערבים.
עברנו מלחמות, אינתיפאדה, מעשי לינץ איומים ומזוויעים, כאלה שרק העם הפלסטיני, ברוב שנאתו אותנו, יודע להפיץ, למשל במסגדים - מקום בו לכאורה היו אמורים רק להתפלל לשלום ואהבת האדם - יציר כפיו של בורא עולם, בו הם אומרים שהם מאמינים, ולא להשתמש באותו מקום כפלטפורמה להפצת שנאה ורצח עם, כפי שהם עושים, כל יום כל היום, בדגש לתקופת ה'רמדאן'.
ואם לא די בכך, גם בתי הספר שלהם משמשים, כ'כור היתוך' לרוע, שנאה ומעשי איבה ורצח, כלפי כל יהודי באשר הוא, בתי ספר בתוך הקו הירוק, אינם שונים בהרבה מאלה הממוקמים ב'שטחים' בתי ספר, שנהנים מתקציבי משרד החינוך הישראלי.
אם זאת, הרי שעד כה מעשים אלו, לא פגעו באופן כה משמעותי במרקם המיוחד שלנו כ'עם נבחר', גם אם פה ושם בשוליים נעשו מעשי פשע של 'תג מחיר', מעשים שפגעו בנו כיהודים יותר מאשר בפלסטינים.
אך עתה, מעשה הרצח הנתעב של הילד הפלסטיני, גרר את כולנו, למקום רע, עובדה היא, שמאתנו יצאו 6 רוצחים, שרצחו נער קטן שאיננו קשור לכלום. הם יצאו מתוכנו, משכונתנו, הם כאלה שחיו והתפללו אתנו בבתי הכנסת השכונתיים, למדו בחיידרים בהם חונכנו או חונכו ילדנו, בישיבה, במכולת וברחוב, הם נשמו את אותו אוויר ואכלו את אותם בד"צים שאנו נוהגים ומקפידים שלא להכניס זולתם לפינו.
זו מועקה!