החיפושים אחר החטופים בשיאם ועדיין אין קצה חוט. כל לב יהודי מחסיר פעימה מדאגה לגורלם של שלושת הנערים. החיפושים נערכים בחורים, בסדקים, בכל פינה אפשרית. הלב הקולקטיבי של עם ישראל, פועם בקצב הלמות ליבן של המשפחות נדודות השינה וטרוטות העינים, הקרועות מדאגה וגעגועים. כולם חשים כמשפחה אחת גדולה ומתאחדים בתפילה לקרוע שערי שמים. ללא הבדלי השקפת עולם, הפכו בתי הכנסיות ובתי המדרשות לכבשן, בו לוהטת אהבת ישראל בקולו של לימוד תורה וזעקתה של תפילה. שלושה נערים יהודים נחטפו בידי בני עוולה, ישמעאל חשף את ה"פרא אדם" כדי לערער את ריקמת החיים הפריכה, והעם היהודי כולו התאחד למען אחינו הנתונים בצרה ובשבייה כדי ש"המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה".
תחושת הערבות אינה חדלה גם כשהימים נוקפים, והסערה הפנימית אינה שוקטת, גם כשנדמה שהחיפושים נכנסים לשגרה מעייפת. התפילות בהיכלי התורה אינן חדלות, כי שלושה נערים יהודים לא חזרו הביתה והם משוועים לכל פרק תהילים, לכל פסוק, לכל דקה של שבת מוקדמת. גם כוחות החיפוש הפזורים בשטח ועדיין מגששים באפלה, זקוקים לכל קול בכיות ולכל פסוק מתחינותיו של נעים זמירות ישראל, כדי להאיר את דרכם הלוטה בערפל. עם ישראל זועק - ותפילה לא שבה ריקם.
התמונה המדהימה הזו לא נעדרה מעיניו של העתונאי מנחם רהט, כותב ותיק בצבור הדת"ל שנהנה בדרך כלל לנעוץ את קולמוסו בציבור החרדי, שכתב בשבועון "מצב הרוח":
"התנהגותו האצילה של הציבור החרדי, שלוחיו ועיתוניו, בימים קשים אלה, ראויה לא רק לשבח אלא גם להירהור מחדש בדבר הצורך לעשות כל מאמץ לצרפו לקואליציה, במקומם של אדון לפיד וגב' לבני. תגובותיהם הנאצלות של החרדים לחטיפה האכזרית, ביטאו אחדות ישראל אמיתית. בכל עיתוני המיגזר קראו לתפילה ולאמירת תהילים. ראשי ישיבות ואדמו"רים הצטרפו למאמץ, כמו למשל ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שהורה לכל הישיבות לומר פרקי תהילים לטובת החטופים, והאדמו"ר מבעלז שהורה בסעודת שבע ברכות משפחתית לכל הנוכחים ליטול ספר תהילים בידיהם ולומר פרקי תחנונים למען החטופים. וגם מועצת חכמי ש"ס דחקה באנשיה להגיע לכותל לתפילת המונים למען הנערים".
"ההתנהגות האצילה מעידה כי רב המשותף על המפריד. למרות הזעם הפוליטי, השורה התחתונה היא, שבני איש אחד נחנו. יש בכך כדי להניע פעילות גלויה ונסתרת למען חידוש ימי השותפות ההיסטורית ולכינונה מחדש של הברית הישנה".
לא היינו מתייחסים לדברים, לולי הם היו משקפים הלך רוח בקרב הציבור ההוא. הלקיחה של זעקות התחנונים בהיכלי התורה למחוזות מהסוג הזה, מסגירים בורות ברמות גבוהות. היהדות החרדית לא מתפללת לשלומם של החטופים בגלל ש"רב המשותף על המפריד", אלא בגלל ששלושה נערים יהודים נמצאים בצרה נוראה ורק תפילות יכולות להועיל להם. גדולי ישראל לא קראו להוסיף שבת וללמוד בזמן המיוחד והמסוגל הזה בגלל ש"רב המשותף על המפריד", אלא בגלל שלב אבות סדוק נכמר על בנים אובדים ולב אמהות יהודיות נקרע מדאגה וגעגועים, ועמם אנחנו בצרה. הצבור התורתי לא "הצטרף למאמץ", אלא זעק מעומק לבו ושלף את הנשק שיהודים הכי יודעים להשתמש בו – התפילה, כי זה מה שעושים כששלושה נערים יהודים – "יידישע קינדער", מיטלטלים בין חיים למוות.
שלא תהיה טעות. לא היתה מעולם "ברית ישנה" שיש לחדש, כי תהום של השקפה רבצה ורובצת בין שני הציבורים – ואין לזה שום קשר לצורך לקום ולקרוא אל אלוקים אולי יתעשת האלוקים לנו ולא יאבדו הנערים. העובדה שהיהדות החרדית, עם כל עם ישראל על חוגיו ופלגיו, זועקת עד ששומע קול בכיות ישים דמעותינו בנאדו להיות כדי שיצילנו מכל גזירות קשות אכזריות, זה רק כי "לך לבדך עינינו תלויות", ולא בגלל שום שותפות פוליטית.
הזעם שלא חדל איננו "זעם פוליטי", אלא זעם יהודי, והזעם הזה עדין תוסס. ממשלת הזדון על כל מרכיביה, נגעה ליהודים במקום תפילין, ואז זעקתו של היהודי מהדהדת. הממשלה על כל מרכיביה, פיגעה באושיות הקיום היהודי. הדם עדין שותת והחוק הדרקוני שנועד למעט לומדי תורה ולהפוך את אלה שישארו דבקים בתלמודם לעבריינים פלילים, עדיין בתוקף. הפוליטיקאים הדת"לונים רובצים בניחותא על כורסאות עור הצבי סביב שלחן ממשלת הזדון, ולא רק שלא נשמעים מכיוונם צלילי חרטה, הם אינם חדלים משותפותם בהנעת דחפור החקיקה המהרס הפועל בכל כוח מנועיו.
הדם של הצבור החרדי רותח מפגיעת ממשלת הזדון על כל מרכיביה, וכל עוד דמי לומדי התורה זועקים מן האדמה, אין מקום אפילו לשיח דמגוגי מסיח דעת. כל עוד נמשכת הפגיעה במוסדות התורה והנסיונות להתערב ולכפות תכנים זרים אינם חדלים, אין אפילו מקום ללחישה משותפת. כל עוד ניתכות גזירות להרעבת ילדים חרדים ע"י כל מרכיבי ממשלת הזדון, מה מקום יש לשותפות פוליטית כלשהי. וכל זה, חובה להדגיש, איננו נוגע כלל ועיקר לנערים הזקוקים לישועה, שהיהדות החרדית על כל רבדיה, זועקת בתפילה לשחרורם ולשובם הביתה לשלום, אל אבותיהם ואל אמותיהם, זעקה ותפילה שלא תחדל עד שובם.
מרכיבי ממשלת הזדון מנסים כבר תקופה מסוימת לאחז עינים. הם מנסים לקבל לגיטימציה בקרב הצבור החרדי במחיר חיוכים, בלי לתקן דבר. הם פועלים בכל כוחם במגמה לשנות את היחס ולפרק את המטען הכבד שאנחנו חשים כלפיהם, כאילו לא ארע כלום. שמועות עקשניות טוענות שאחת המפלגות המנסה מאוד להתקרב לצבור החרדי למרות היותה שותפה בכירה בהמשך החקיקה העוקרת את יסודות הדת, שכרה את שירותיהם של שני משרדי יחסי ציבור הפועלים במגזר החרדי, במטרה להשיג לגיטימציה ולשנות את התדמית אותה רכשו בגלל פגיעתם הרעה בלומדי התורה. הם רוצים להמשיך ולעשות מעשה זמרי אך לקבל שכר ולגיטימציה כפנחס.
בשעה כזו, גם פרנסי הצבור החרדי יצטרכו להיות זהירים, לבל יעשו פעולות ומהלכים שיעניקו לגיטימציה לראשי ממשלת הזדון בנזיד חיוכים, כאשר ברור לכל וניכר לפי המתרחש, שעולם פוליטי כמנהגו נוהג. ראשי המפלגות ופרנסי הצבור חייבים לבחון את צעדיהם, על מנת שלא יתנו מתנת חינם של הכרה לאישים ומפלגות שכל רצונם הוא לשנות את המסכה, להנציח את הפגיעה האנושה ולהמשיך בעקירת הדת והרס היהדות כאילו לא ארע דבר. ביחד נזעק לבורא עולם לשובם של הנערים לשלום. ביחד נשפוך צקון לחש לאב הרחמן שירחם עליהם. אבל בשאר הדברים, יעבור נא אדוני, ואני אתנהלה לאיטי לרגל הילדים. סעו שעירה. אנחנו נוסעים סכותה.