משכנו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שוכן בלב לבה של מנהטן. תמורת 33 מיליון דולרים, נרכש בניין הספרייה היהודית של מנהטן, והפך למעצמת התורה של קהילת "שובה ישראל" ומעונו של הרב לקבלת פני האלפים המשחרים לפתחו.
קהילת "שובה ישראל" מונה 22 קהילות בהן כ-20 אלף חברים, ובנוסף, 1,500 אברכים הלומדים ב-18 ישיבות, כוללים ובתי מדרש בניו יורק ובאשדוד, באשקלון ובמנהטן, בלוס אנג'לס ובברזיל. לצד התורה, מתנהלת אימפריית חסד של רשת בתי תמחוי המחלקת רבבות מנות לנזקקים מדי יום ו-5,000 חבילות סיוע למשפחות בחגי תשרי ובערב פסח.
מאז פרוץ הסערה בקהילה, עם תחילת חקירת החשדות למתן שוחד על-ידי הרב פינטו ואנשיו, לאפרים ברכה, קצין בכיר באגף החקירות של המשטרה וחסיד של הרב שהפך את עורו והתלונן נגד הרב, מיעט הרב לשטוח את משנתו בפני התקשורת.
לחסידיו לקח המון זמן כדי להבין מה בעצם התרחש פה. לטענתם, החקירה נגד הרב נרקמה בידי שלושה אנשים. הראשון הוא ראש אגף החקירות ניצב יואב סגלוביץ', השני הוא ניצב מנשה ארביב שלימים מונה לראש יחידת להב 433 והשלישי הוא אפרים ברכה.
כעת, שוטח האדמו"ר לראשונה את משנתו, בשיחה עם "בקהילה", ומתייחס לסערה הפוקדת את קהילתו.
"שוחד", אומר הרב, "היא עבירה חמורה ביותר, לאו דאורייתא. חז"ל הקדושים הדגישו וגילו לנו, כי הסיבה שהתורה קראה לכך בשם 'שוחד' הוא מכיוון שמתן השוחד מאחד את דעותיהם של הנותן והמקבל. ואכן, הרמב"ם פסק להלכה שאפילו מי שיודע שהצדק איתו - אסור לו לתת כספים לבעל שררה, אפילו במטרה שיעשה דין צדק".
מה היה באותו מעמד שאליו מתייחסת התביעה?
"באותו ערב ראש השנה חילקנו לצדקה יותר מחמישה מיליון דולר, עבור עניי ארץ ישראל. ואז הגיעה רעייתו של אותו קצין (אפרים ברכה, מ.ב.), סיפרה מה שסיפרה, והרבנית נתנה לה בלב שלם ובשמחה מרובה, במטרה לסייע בעדם לטפל בבן משפחה שהיה שרוי בצרה.
"הדבר נעשה על פי כל כללי ההלכה ועל פי חוקי המדינה, שהרי דינא דמלכותא דינא. דיווחנו על כך לרשויות בארץ ישראל וגם בארצות הברית, מקום מגורינו. פעלנו כדת וכהלכה, ללא מתום. ואם עדיין יש מי שקורא לסיוע שניתן במשך שנים ליהודי במצוקה בשם שוחד, הרי בוודאי שמדובר בהשתלשלות שמימית, שחורגת מגדרי הטבע".
אם יורשה לשאול, מה הסיבה לכך שאותם קצינים קמים בוקר אחד ומחליטים להעליל עלילות על הרב?
"אם אותם אנשים עשו מה שעשו אין זו יד המקרה, חס וחלילה. אנו בטוחים שעילת העילות וסיבת הסיבות גלגל לכך ששני הקצינים הללו יפעלו בצורה הנוראה הזו. וכבר אמרו חז"ל שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".
"הרי העניין הזה תמוה ביותר", אומר האדמו"ר. "במשך שנים שמר אפרים על קשר קרוב עם הקהילה והבית. חמש פעמים ביום היה מצלצל לגבאים ומבקש לסייע. מדובר באדם ששלושים פעמים בשנה היה נוסע לשדה התעופה באחת בלילה כדי ללוות אותנו לאחר השיעור השבועי, בדרך חזרה לניו יורק. ואותו אדם קם ביום אחד, שוכח אהבת קדומים ובבת אחת הופך את הקערה על פיה ובוחר להציג באופן מסולף ולא ישר חלק קטן מתוך מכלול של מאורעות, רק על מנת להשחיר ולרדוף מקום שכל מטרתו הפצת תורה, זיכוי הרבים ועשיית חסד?!", שואל האדמו"ר רטורית.
"אנחנו סמוכים ובטוחים כי כל מה שהיה בעבר עם אותו אדם (אפרים ברכה. מ.ב.) ייחשפו ביום מן הימים. מישהו יתעשת ויאמר את האמת, כפי שאומר נעים זמירות ישראל בתהילים פרק פ"ה: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'. חז"ל לימדו אותנו שאמת יש רק אחת. וסופה של האמת לזעוק מכל מקום".
ומה היו מניעיו של הקצין השני, מנשה ארביב?
"יש לנו הרבה מה לומר על אותו אדם, אך אין זה הזמן לדבר על כך. אנו בטוחים, שכשם שהמאורעות הללו באו ברוח סערה גדולה כך ייעלמו כלא היו. אלה ייסורים מהקב"ה, שעליהם נאמר שהם 'קשים ונאמנים', קשים בצער שהם גורמים, ונאמנים בכך שהם לא יישארו אף לא רגע אחד מעבר למה שנכתב עליהם שיישארו.
"יש לנו עוד מה לומר בעניין הזה" לוחש האדמו"ר, "אולם מה שהלב חושק לומר - הזמן עושק לא לומר. כל מי שדעה בראשו מבין היטב את הדברים".
בכלי התקשורת פורסם שהאדמו"ר מסר מידע לפרקליטות המדינה בקשר לניצב ארביב ולכן הוא הושעה מתפקידו. האם זה נכון? שאלנו.
הרב מהנהן בראשו. "מתחילת החקירה עמדנו להגן עליו (על מנשה ארביב, מ.ב.) במסירות נפש. סבלנו ייסורים קשים בגלל שהתעקשנו להגן עליו בכל התשאולים שעברנו. לצערנו, ההתעקשות שלנו להגן עליו התפרשה על ידי אנשים מסוימים שלא כהלכה. הוא חשב כנראה, כי הותרה הרצועה להתעולל עלילות ברשע, כי הרי מצידנו אנחנו נמנעים מלדבר סרה עליו, כפי שאנו נמנעים מלדבר סרה על כל יהודי באשר הוא, ולכן אין לו מה להפסיד.
"כאשר התברר לנו", ממשיך האדמו"ר בהרצאת הדברים, "כי נעשו מעשים חמורים וקשים במטרה לגרום לחילול שם שמים מתוך מחשבה כי אנחנו נמשיך להגן עליו ולא לגלות את מה שידוע לנו אודותיו, הקדמנו לומר את האמת כפי שהיא, שממילא הייתה מתגלית בעתיד, במסגרת התפתחות המאורעות. עשינו זאת לאחר התייעצות עם גדולי הדור".
אנשים תוהים, כיצד מגיעים קציני משטרה למעונו של אדמו"ר ורועה רוחני? הלא הקשר הזה, בין עולם הרבנות והרבצת התורה, לעולם של שוטרים וקצינים, אינו טבעי, ובוודאי שלא מובן מאליו - שאלנו.
"הקב"ה סובב שהם יבואו לכאן", אומר האדמו"ר רכות, "ונסביר מדוע: את כל המאורעות הללו אנחנו רואים ממבט של יהודים, שצריכים לעבור ניסיונות בחיים. היום אנחנו מבינים שאותם שני אנשים - מנשה ואפרים - הם גלגולים שנשלחו מלמעלה על מנת לתקן תיקונים שצריכים לתקן. בספרים הקדושים מובא, שכל יהודי אמור לעבור בחייו עשרה ניסיונות קיומיים, בדומה לאברהם אבינו שנתנסה בעשרה ניסיונות. ניסיון קיומי הוא כזה שבמסגרתו האדם מרגיש כאילו היכן שהוא פונה הדלתות סגורים בפניו.
"כיום אנו מבינים למפרע, שהגעתם של אותם קצינים לישיבה ולקהילה - מבלי שאף אחד יבקש מהם ומבלי שאף אחד יקרא להם - לא היתה אלא ניסיון קיומי משמים".
אז בדיעבד האדמו"ר מצטער על כך שקיבל אותם?
"זה טוב שהם באו ואנו לא מצטערים, משום שכך רצה הקב"ה".
מה האדמו"ר חש כלפיהם?
"אין לנו שום רע בלב כלפיהם. הם עזרו לנו לקדש את עצמנו ולהתקרב אל הקב"ה. על הפסוק בפרשת בשלח 'ופרעה הקריב' אומרים חז"ל: פרעה הקריב את עם ישראל לאביהם שבשמים. אנחנו יכולים לומר בפה מלא, כי שני האנשים האלו קירבו אותנו לאבינו שבשמים. בסך הכל אנו מצווים לזכור שהם סייעו לנו להתקרב עוד יותר אל הבורא יתברך".
האדמו"ר מוחל להם?
"מחלנו להם מהרגע הראשון".
האדמו"ר שוקע בהרהוריו ואחר מוסיף בשטף: "מסופר על אברהם הגֵר שהיה בזמן הגמרא, שכאשר מסרו אותו למלכות והוציאו אותו להריגה, היה שמח וצוחק. שאלו אותו: הרי בעוד כמה דקות מוציאים אותך להורג. אז ממה אתה שמח כל כך? אמר להם אברהם הגר: כשהייתי ילד קטן הייתי משחק בחול, ובאו נערים ושברו וקלקלו כל מה ששיחקתי. בליבי אמרתי, שכאשר אהיה גדול אנקום בהם על ששברו את מגדל החול שבניתי. עברו ימים ושנים, ושוב פגשתי בהם. נזכרתי במעשה שהיה בילדותי. נזכרתי איך באותם ימים המשחק בחול היה כל כך יקר וחשוב לי וצחקתי בליבי. האם קיימתי את הבטחתי לנקום בהם? בוודאי שלא.
"יבואו ימים", עובר האדמו"ר חזרה לפרשה המיטלטלת, "וזה יקרה לא בעוד הרבה זמן, שכאשר ניזכר בפרשה הזו נתפלא על עצמנו איך התפעלנו והתרגשנו מכל הרשעים, השמועות, והדברים הבטלים וחסרי היסוד ששמענו. אני בטוח שאותם אנשים חייהם אינם חיים".
יש להם דרך חזרה? יש אפשרות שאנשים כאלה ישובו בתשובה?
"בוודאי. כל יהודי יכול לחזור בתשובה. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".
"שובה ישראל - מרפא לנפש"
מה טיבה של קהילת שובה ישראל? ישיבה, קהילה, תנועה? מה הדבק בין כלל האנשים הנמנים על המקום הזה?
"שובה ישראל הוא בית היוצר לאהבת השם, לאהבת ישראל ולאהבת תורה", עונה האדמו"ר ועיניו בורקות. "יש כאן להבת אש גדולה, שיש בה מרפא לנפש, תקווה אמונה ודבקות בה'. זה מקום לכל יהודי שרוצה להתקרב ולמצוא מזור לנפשו בין יהודי קרוב ובין יהודי רחוק, שהרי כבר הבטיחו לנו חז"ל ש'לא יידח ממנו נידח'. בשובה ישראל מקבלים כל יהודי, ללא תנאי".
"לפני עשרים ואחת שנים הקמנו את מוסדות שובה ישראל במטרה אחת: להגיע לידי דבקות הלב בבורא העולם. התכלית של המוסדות היא שיהודים שקשורים אלינו יגיעו לידי קרבת אלוקים".
מחד, האדמו"ר הוא ממשיכה של שושלת רבנים וקדושים מיהדות מרוקו. מאידך, האדמו"ר הוא בוגר של ישיבות הממוקמות בכותל המזרח של עולם הישיבה הליטאי, ומצד שלישי, אנו נתקלים כאן במוטיבים מדרך הבעל שם טוב ותלמידיו. האם מדובר בקהילה חסידית, ספרדית, או ליטאית?
"שובה ישראל היא אסיפה של הרבה דרכים טובות בעבודת השם, שמוזגו לכדי דרך אחת", מסביר האדמו"ר. "יש בה מעבודת השם של אבותינו הקדושים במרוקו, הצדיקים לבית פינטו ואבוחצירא, הרבה מהדרך של כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר והרבה מעולם הישיבות שבהן למדנו בצעירותנו. מהשילוב של כל אלה יחד הוקמה הקהילה, שעליה נמנים יותר מאלף אברכים כ"י, בן פורת יוסף.
"אתם יכולים לראות כאן, בבית המדרש שבמנהטן, עשרות אברכים ובחורי ישיבה שסיימו ש"ס, סיימו שולחן ערוך, והם יושבים ומתקדשים בתורה וביראת שמים
בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי חקירות שהרשויות במדינת ישראל מנהלות נגד רבנים ומוסדות תורה. מה פשר התופעה הזו?
"בעבר", מתנסח האדמו"ר בבהירות, "תלו רבים ביהדות החרדית בארץ את יהבם על הנציגות בכנסת. זו נשלחה על מנת שתעמוד בפרץ ותהדוף כל ניסיון לרדוף את עולם התורה ולשלול את זכות קיומו. אולם בשנים האחרונות אנו עדים להתגשמותם של דברי ירמיהו הנביא בפרק י"ז: 'ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו'. מסתבר ששווא תשועת אדם, וכי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.
"למגינת ליבנו, הרדיפה נגד לומדי תורה בארץ ישראל אינה פוסחת על אף תחום: היא מתנהלת בכנסת ובמשטרה, בבתי המשפט ובתקשורת, ובעצם בכל מקום שניתן לרדוף ולהשחיר את פניהם של עמלי תורה. אנו רואים בחוש את התמעטות כוחה של הנציגות החרדית בכנסת ואולי יש בכך איתות משמים, שעלינו לחזק את האמונה והביטחון, ולא לסמוך על כוחות אנושיים.
"בשנים האחרונות נפתחו עשרות חקירות נגד גדולי תורה, אבות בתי דין, ראשי ישיבות ומזכי הרבים. השבוע מתנהל משפט קשה ואכזרי נגד אחד ממרביצי התורה הגדולים ביותר בירושלים, שהפרקליטות מאיימת להכניסו לכלא. הרי לא היה כדבר הזה מעולם. אנחנו, איננו זקוקים לעזרה. ברוך ה' עומדים לימיננו האבות הקדושים וזכויות התורה והחסד במוסדותינו. אולם מה יהיה על אבות בתי דין, ענקים בתורה ובהלכה, הנאלצים להתמודד עם האשמות חדשות לבקרים?.
"לצערנו, אנו נמצאים בגלות בתוך גלות: גם אנשים מתוכנו מוצאים תירוץ והסבר להצדיק את רדיפת הרשויות נגד רב פלוני וראש ישיבה אלמוני. וכי אלו אינם מבינים שאין כל חדש תחת השמש? הרי גם לפני מאה ומאתיים שנה, ברוסיה ובמרוקו, בפולין ובספרד, נטפלו השלטונות והשליטים לגדולי הדורות באמתלאות שונות. פעם האשימו אותם בשיתוף פעולה עם שלטונות זרים, פעם בהחזקת כסף זר ופעם בפעילות של פדיון שבויים.
"למקטרגים שבאים להחליש את עולם התורה יש את התירוצים שלהם. אולם אנחנו איננו מתפעלים מאיש. אין לנו בעולמנו אלא הרבצת תורה ועשיית חסד, וה' יעשה הטוב בעיניו", מסכם האדמו"ר.
הרבה אנשים שואלים אותנו", אומר הרב, "מה פשר הרוח והסערה שמתרגשות על הקהילה הקדושה בשנים האחרונות. יש לנו תשובה אחת על כך: דוד המלך אומר בתהילים: 'מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו'. תמיד ניקרה בנו השאלה: וכי רדיפת אבשלום היא סיבה למזמור? והלא דוד המלך היה צריך לומר קינה, ולא מזמור! אלא חשבנו לפרש, שיש כאן יסוד גדול: בעת שבאה לאדם צרה רגילה, בדרך הטבע - הוא צריך להצטער עליה, כי זה רגיל בדרכי הטבע שישנן צרות והתמודדויות. אולם בעת שמתרגשת על האדם צרה שהיא לא רגילה ולא מצויה ולא מתקבלת על הדעת - כמו דוד המלך שבנו היקר והאהוב רדף אותו - זה דבר שחורג מגדרי הטבע. וכמו שהצרה היא מעל לדרכי הטבע - כך הישועה תהיה מעל לטבע. זו תהיה ישועה שמימית.
"בחמש השנים האחרונות", אומר האדמו"ר, "חווינו רצף של אירועים, בארצות הברית ובארץ ישראל, שלא יכולנו להעלות על הדעת שיתרחשו. אלה דברים שאין להם אחיזה בטבע. לכן אנו סמוכים ובטוחים שגם הישועה תהיה שמימית נסית ועל טבעית".
האדמו"ר נמנע מהרגע הראשון מלהשיב להכפשות. מדוע לא ראה האדמו"ר לנכון להגיב?
"אין דבר קשה יותר מלשון הרע", מגיב הרב. "כתוב בספרים הקדושים, שמי שמדבר לשון הרע על חברו שערי שמים סגורים בפני תפילותיו. בטוחים אנו שרוב עם ישראל יודע את האמת ומבין את הסיפור האמיתי לאשורו. אנו בטוחים שדנים אותנו לטובה ולברכה. כל מי שדן אותנו לטובה ומלמד עלינו זכות משמים ידונו אותו לטובה ולברכה וילמדו עליו זכות. זהו ניסיון לא רק לנו. זהו ניסיון עבור הכלל שלא יקבלו לשון הרע וידונו איש את רעהו לטובה ולברכה".
לאור הלקחים שהופקו מהפרשה, האם קהילת שובה ישראל תמשיך להיות פתוחה לכולם?
"שובה ישראל היא קהילה קדושה וחזקה", נענה האדמו"ר, "המושתתת על יסודות של דבקות בקב"ה, אמונה וביטחון. אנחנו רואים את הקהילה כחלק בלתי נפרד בהוויה היהודית, עד ביאת משיח צדקנו. אנחנו נמשיך בדרכם של אבותינו הקדושים, רועי האמונה למשפחות אבוחצירא ופינטו, שקירבו כל יהודי בדרכו של הבעל שם טוב, באופן של ימין מקרבת, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
בעבר ראינו במקרים של חקירות נגד רבנים, שתלמידים וחסידים יצאו והרעישו את הארץ. מדוע האדמו"ר לא אפשר לחסידים לצאת בפומבי ולהרעיש את הארץ?
"ישנן כמה דרכים להרעיש את הארץ, אפשר לצעוק בפה ואפשר לצעוק בלב. התלמידים, המקורבים וכל מי שיש לו זיקה לקהילה, צועקים בצעקת הלב. אנו רואים בחוש ששערי שמים פתוחים. אם יש תורה היום באשדוד ובאשקלון, במיאמי ובמנהטן, זהו בזכותם של האברכים המסולאים מפז של הישיבה הקדושה שלנו, שמרעישים עולמות, הוגים בתורה ומזכים את הרבים מבלי להתפעל מאיש ומבלי להישבר ממשברים וגלים העומדים בדרכם. אנו בטוחים שכהרף עין נראה ישועות גדולות והכל יתהפך לטובה ולברכה".
הראיון המלא מתפרסם בעיתון "בקהילה"