על חטא שחטאתי לפניך ביודעים ובלא יודעים, על חטא שחטאתי לפניך בכחש ובכזב – על חטא שחטאתי לפניך בלימודים אקדמיים במכללה, הפונה גם לציבור החרדי...
יותר משנתיים עשיתי שם, אבא, שנתיים של יודעים ולא יודעים, שנתיים של כחש וכזב, שנתיים של לימודים אקדמיים במכללה... אבל דבר אחד אני מבטיחה לך בהן צדקי: אילו ידעתי את האמת, שמוסתרת טוב כ"כ מעיני הציבור על טיב הלימודים שם – לעולם לא הייתי נופלת למקום הזה.
אבא, סליחה.
סליחה על שנתיים, שבהן נאלצתי לשמוע את מרצי ומרצותי, גלויי הראש בד''כ (בין גברים ובין נשים נשואות) נושאים ונותנים על מהי האמת, אם בכלל ישנה כזו... ומדברים אפיקורסות "טהורה" בריש גלי, ושתקתי, מבלי שמצאתי בתוכי את האומץ למחות...
סליחה על שנתיים – בהן המילה הקובעת היא מחקר אמפירי ולא דעת תורה צרופה, ואין מקום לאמונה או לתפילה, אלא הכל אמור להתבסס על מדע מדויק...
סליחה על שנתיים – בהן נחשפתי לאורח חייהם האחר של מעבירי התכנים, שרחוק כ"כ משמירת מצוות, בדוגמא האישית ובין בדוגמאות מחייהם, שאין הדף סובל את הציטוטים מהם. נותרו רק מחברות הסיכומים למזכרת עוון...
סליחה על כל פעם בשנתיים האלו, בה נכנסתי לספריית המכללה, שתכני הספרים בה לא עברו כל צנזורה, או לפחות לא צנזורה שתתאים לסטודנטיות חרדיות...
סליחה על שנתיים, שבעצם לימודי שם נתתי אישור לבנות נוספות, שבאו אחרי והצטרפו אל "משולש הברמודה" הזה ששאב את כולנו בנהירה המונית בבלי דעת, לשם מה?!
סליחה על שנתיים, שבהן נתתי יד ל"תנועת ההשכלה" נוסח שנת 2000, שכמו בתקופת מנדלסון כן היום: נשארים שומרי תורה ומצוות, אבל רק "מיישרים קו" עם התרבות הכללית, שפועלת בלי הרף לשיפור המצב החומרי של האדם ולא מביאה בחשבון את רוחניותו...
סליחה על שנתיים של שקרים, ששיקרתי את עצמי ואותך, ש"אני צריכה את זה כדי להחזיק בית של תורה", ובמו לימודי שם פגעתי בבית של תורה שלי ומצאתי עצמי משתמשת בז'רגון שלפני כן לא השתמשתי, מערערת על דברים שלפני כן היו לי ברורים ומאבדת את חוש הביקורת והסינון שלי בעניינים רוחניים...
וסליחה, סליחה בשם כל חברותי, אחיותי לחטא, שלמדו ולומדות במכללה זו או אחרת, למדו ולומדות גם תואר אקדמאי, אבל בעיקר למדו ולומדות לשתוק ולספוג ו"להגמיש את המחשבה" ו"לגלות פתיחות וסובלנות ולכבד דעות של אחרים", ולא מעזות לזעוק: "כאן מעבירים יהודיות על דתן"...
וסליחה, סליחה על השתיקה ששתקתי עד היום ולא עוררתי את העולם, שלא יודע על הזוועה הזאת, שמתחוללת ב"מוסדות אקדמיים להכשרת חרדים", ולא צעקתי: "יהודים, הצילו, שרפה"!!!, ואין ספק שלא יודעים, ואין ספק שאפילו הנהלת המכללה לא יודעת – כי אילו היו יודעים את האמת מאחורי ההבטחות הפרסומיות הנוצצות על "פרנסה בכבוד" ו"תתקדמי" ו"הגיע הזמן לגלות את כישורייך" – הוידוי הזה שלי לא היה צריך להיכתב עכשיו, כי הרי אין לאף אחת מאיתנו כוונות זדון...
כולן שותקות. נכון יותר: כולן שתקו. שתקו עד היום הזה, עד ליום שבו קם גדול הדור וזעק את זעקתנו הדמומה, בלי חת, ואמר את האמת, כי אפילו שכולנו ידענו מזמן ש"המלך הוא עירום לגמרי" – רק הרב שלום כהן שליט''א נותן לנו עכשיו את הכח לצעוק את זה, ולא רק לצרוח לעצמנו בשקט לתוך הבור ביער, אלא להעז לדבר על זה בפומבי, בפרהסיה. לומר את האמת ולעזור לנו לחזור בתשובה. בכל אופן לעזור לי לחזור בתשובה על אותה הרפתקאה מסוכנת בת שנתיים מחיי, שאין אני עזת פנים וקשת עורף לומר לפניך, אבא, צדיקה אני ולא חטאתי. אלא חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך, ורצוני לשוב בתשובה על כך.
ארבעה שלבים לה לתשובה:
עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. חרטַתי ווידויִי הרי הם לפניך, אבא. שנתיים אלו כבר מאחורי, כך התחלתי לקיים את עזיבת החטא, אבל מה עם כל מה שבתוכי? איך אזרוק את כל התכנים ושינוי הערכים שהתרחשו בתוכי? איך את זה אעזוב? ואת החלק של קבלה לעתיד אני מבקשת לעשות ברגע זה. מעל במה זו הריני להצהיר: לא אשוב עוד לזה החטא לעולם. לעולם לעולם לא אחזור לספסלי האקדמיה – לא באיצטלה חרדית ולא בשמות אחרים, לא לתואר שני וודאי שלא מעבר לכך. "והוא רחום יכפר עוון".