בשעת כתיבת השורות, עוד לא ידוע מה עלה בגורלם של שלושת הנערים החטופים, וכולנו מתפללים להחזרתם בקרוב של נפתלי פרנקל, גיל-עד שאער ואייל יפרח.
בשבוע כזה, בו תשומת הלב הקולקטיבית הופנתה אל הנערים הללו, נזכרתי בסיפור אחד ידוע, שהיה עם חכמי חלם.
בעיר חלם, היה גשר אחד גדול שהוביל מחלק אחד של העיר לחלקה השני של העיר, ועבר מעל נהר גדול שזרם מתחת. באחד הימים קרס חלק גדול מהגשר, אבל תושבי העיר והאזור המשיכו בלית ברירה לעבור דרך הגשר ההרוס, וכמובן צנחו בזה אחר זה אל מתחת לגשר, ורובם הגדול נפצע באורח קשה.
התכנסו יחד כל חכמי חלם כדי לטכס עצה מה לעשות, שהרי בעיה רצינית לפניהם, והחליטו החלטה חכמה אחת: להקים בית-חולים מתחת לגשר בשביל כל אותם פצועים שנפצעו כתוצאה מהנפילה ממנו. הם כמובן לא חשבו לרגע על הפיתרון האמיתי: לתקן את הגשר.
וזה בדיוק מה שמפלגה מסוימת, שנמצאת בתוך הקואליציה, עושה לאחרונה. הולכים ראשיה ומתרברבים בחוק נגד שחרור מחבלים מהכלא הישראלי, כשהם מנסים על-ידי זה כביכול להרתיע חטיפת חיילים או כמו במקרה שלנו אזרחים, באמירה שאנחנו לא מנהלים משא-ומתן על שחרור מחבלים. זה כל מה שיש להם להגיד בנוגע לסוגיה זאת.
המציאות, כידוע, התפוצצה להם השבוע בפנים.
•
אני חושב שהגיע הזמן שהם יבינו ויידעו דבר אחד חשוב: שכל עוד נמשכת הפגיעה בעולם התורה, שהם היו שותפים מרכזיים לה, שיידעו שהם האשמים במצב העכשווי שנוצר. כשגדולי-ישראל צעקו וביקשו ומחו, והלכו והוציאו מיליון איש לרחוב - זה היה בדיוק בגלל מה שהם עשו. הפגיעה בלומדי-התורה ורדיפת בני-הישיבות והאברכים, אלה הדברים שמסכנים את כולנו.
כעת, עליהם למצוא את הדרך לתקן. כל עוד שהם לא יתקנו את הפגיעה הזו, וישנו את החוק הפוגע קשות בלומדי-התורה, אפשר להמשיל את זה לכך שאנחנו נמצאים באזור ללא "כיפת ברזל".
גם בפרשת השבוע, פרשת קורח, אנחנו מוצאים טיפוס דומה לראש אותה מפלגה. גם לקורח היה הרבה כסף, וגם לו היה עדר שהלך אחריו בעיניים עצומות, ועם זה הוא ניסה לפעול. היו"ר של אותה מפלגה, פועל בדיוק באותה הדרך, וגם הוא חושב שהדברים הללו מספיק בשביל לחנך את גדולי-ישראל. התוצאה, היום כמו אז, היא אסון. כולנו נפגעים מזה.
מול המצב הקשה שעם ישראל עומד מולו כרגע, יש רק מתכון אחד: לשמור על לומדי-התורה. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלימוד התורה הוא השכפ"ץ המגן, הוא 'כיפת הברזל', הדבר ששומר את עם-ישראל, ועל זה בדיוק, על הפגיעה בתורה ובלומדי-התורה, גדולי-ישראל צועקים בכאב.
אותה מפלגה לא תוכל לבוא ולהגיד אחרי הכל: ידינו לא שפכו את הדם הזה, ולהמשיך להאשים את אלה שהיו שותפים בהסכם אוסלו.
בשבוע כזה, אנחנו צריכים לקוות ולהתפלל שייכנס להם השכל לעשות את מה שבאמת צריך לעשות: לתקן את המצב הקיים הפוגע בלומדי-התורה, שמביא לכולנו סכנה קיומית. להתפלל שהם יתעשתו ויתקנו את הפגיעה הנוראה בתורה ובלומדיה.