השופט דוד רוזן גזר הבוקר (חמישי) את דינו של אורי לופליאנסקי ל-6 שנות מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף שנה מאסר על תנאי.
סיכויי הערעור על פסיקת השופט רוזן כבכל הליך של ערעור אינם ניתנים לחיזוי, ככלל ערכאת הערעור, לא מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, והדרך הראויה היא תקיפה בטענות משפטיות. השיקול המכריע בערעור על עונש שניתן בגזר הדין הוא סטייה ממדיניות ומתחם הענישה הראוי לאותו עניין.
מעיון קל בגזר דין של אורי לופליאנסקי ניתן לראות בבירור את הלך הנסיבות החיובי כלפי הנאשם, גם לו חפץ השופט רוזן להתעלם מהנסיבות הנדירות לא יכל לעשות זאת, ומכאן המילים הנדירות שכתב כגון "שלא לתפארת המליצה ניתן לומר כי נאשם 6 הקדיש את חייו למעשי חסד וצדקה, מדובר בנאשם שלא ביקש להנות ממטעמי החיים ובוודאי שלא להתפנק בחיים נוחים וראוותנים".
יתרה מכך, העובדה שהשופט מציין בגזר הדין שנאשם 6 לא נטל את הכסף לכיסו וכן שיווה לנגד עיניו את המטרות הנעלות של עמותת יד שרה, וזאת בנוסף למצבו הרפואי שמוגדר בכי רע, מעלות פליאה על העונש החמור שגזר השופט רוזן שלמעשה השווה את עונשו של אורי לופליאנסקי שהיה בזמן העבירה יו"ר וועדת משנה תכנון מקומית, לעונשו של אהוד אולמרט שנסיבות ענייניו מבלי להרחיב שונות לחלוטין, החל מהכסף שעבר לכיסו של אחיו ועד לתפקידיו הבכירים ושלל פרשיותיו השונות.
מתחם הענישה הראוי בוודאי לא אמור לשלוח אדם שגם אם חטא במקצת מטרותיו היו למען כלל הציבור ולרווחתו, וזאת בפרט לאור העובדה כי השופט רוזן למעשה מתעלם ממצבו הבריאותי וברי לכל שיחמיר בכלא עד לסיכון חיים ממשי.
ישנו דיסוננס עצום בין הפיסקה האחרונה בגזר הדין המכריעה כי נוכח העברת כספי השוחד למוסדות יד שרה נמנע השופט מלחלט את כספי השוחד לבין עונש של 6 שנות מאסר, היעלה על הדעת כי מדינת ישראל תבוא ותדרוש מאזרחיה המקבלים שירות רפואי מיד שרה שיחזירו את הציוד הרפואי המושאל בכדי לחלט את כספי השוחד? ואם ברור לכל כי הכסף שירת את הציבור היאך נגזר בגינו 6 שנות מאסר?
דומה כי השופט רוזן בחר שלא לאזן בין מתחם ענישה ראוי לבין מדיניות חסרת פשרות הרואה בענישה ערך עליון עד סתירת גזר דינו בפיסקה הקובעת שהכסף לא יחולט.