הם תמיד שם, הפטרונים של אלוקים. הם מגוננים עליו, מדבררים אותו, ועוזרים לך להבין למה.
למה חלית - כי לא הלכת בצניעות. כשאת מתפללת בקבר רחל, לדוגמא, תמיד תתקרב אלייך אחת בעיניים חודרות ותסביר לך שאם תורידי את הפאה שעל ראשך, צרותייך יסתיימו באחת. ועוד עשרות דוגמאות.
וגם כאן, לתדהמתי וצערי הרב, הם שם.
מנתחים את האירוע, מסבירים למה, תוך כדי הפניית אצבע מאשימה, ומקטלגים, ובונים תבניות של שכר ועונש, ו... מנתקים, ומבדלים ומשקיעים אנרגיות במקומות הכי לא נכונים.
כאילו שאנחנו חיים במשא ומתן עם בורא עולם, אם תהיה טוב, אני אחזיר לך רק טוב, ואם לא, אז נפרדתי ממך ו... תסתדר.
כאילו שאין חזרה בתשובה, כאילו שה' אוהב אותנו על תנאי, וכאילו שאם אני שייך לחברה מסוימת, אז אני באליטה אחרת לגמרי - כזו שיכולה להתיר לי לרכל על מי שבא לי ולדבר לשון הרע, כי זה לתועלת הרי, ברור...
מעניין שבמקרה הזה פתאום פורחות מהראש אמירות תורניות ברורות, כמו: "אחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה..." (שבת קו א)
מעניין גם שתמיד לפטרונים האלה יש קווי אופי מהמשותף:
- ענין הבין אדם לחברו שלהם מוטל בספק.
- לשון הרע זה לא עבירה, או, זה לא לשון הרע.
- כשחילקו את הטקט, מה לומר ומה לא, הם היו באמצע לבדוק למה החילוני הזה לא הגיע ולמה הסרוג הזה מתמהמה, אז הם לא קיבלו את הטקט.
יתכן וגם אני לוקה באחד מהסעיפים, ואולי בפרט בשלישי, אבל לפחות אני לא מתהדרת בצדיקות יתר ובמושלמות ברורה.
יכול להיות שישנם גם חילוניים שחושבים על האירוע המזעזע בקטלוג ובשמירת מרחק מסוים, אבל מאתנו יש יותר ציפייה כי אמורים להיות אצלנו הרבה יותר סולידריות, מוסריות ותפילה, כי פשוט יש לנו יותר כלים כתוצאה מלימוד התורה ושמירת המצוות.
הצעתי, לפחות לגבי אירוע זה, פשוט תשתקו. ואם ממש בוער לכם בפה, תמלמלו פרקי תהלים, להצלתם. להצלתכם.