זה היה לפני תפילת מעריב של אחד ממוצאי-השבתות לפני מספר שנים.
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מיהר לתפילה, כדי שהציבור לא יצטרך להמתין, אך אז לפתע מעד ונפל בביתו. כמובן שהזעקנו מיד רופא, שהגיע והחליט לבדוק לרב את הרגל. הרופא התחיל לנגוע ולמשמש ברגל, ואז ראינו שהרופא נלחץ מאד.
הרופא זז הצידה, ואמר לגרי"י אפרתי: תראה, אני מפחד שהרב איבד את התחושה ברגלו, כי אם הוא קיבל מכה ברגלו ויש לו כנראה שבר, אני לא מבין מדוע כאשר אני נוגע ברגלו הוא לא קופץ מכאבים. אמר לו הרב אפרתי: "זה לא ראיה. תשאל את הרב אם כואב לו או לא". ואז הרופא נגע שוב ושאל: כבוד הרב, האם כשאני נוגע ברגל, זה כואב? אמר לו הרב: כן...
בסיפור הזה ראינו את השליטה המוחלטת שהייתה לרב על גופו ועל רגשותיו.
***
ידוע הוא שבשעות הבוקר, כאשר הרב ישב ולמד, הוא היה מאד קנאי לכך שאף-אחד לא יפריע לו באותם הזמנים. יום אחד הגיע לפתח הבית שאלה מאד דחופה של פיקוח-נפש, ונכנסו אליו עם השאלה והפריעו לו בלימודו.
כמובן שהרב ענה לשואל על השאלה, אבל לאחר מכן, במשך קרוב לשלשה ימים הוא היה חוזר על משפט אחד בכאב רב - כמה כואב לו שיש ירידת ערך-התורה בדורנו. כששאלו אותו: והרי היה מדובר בפיקוח-נפש? הוא נענה ואמר: הרי אם הייתי ישן, לא הייתם מעירים אותי! כלומר, הוא לא הבין איך ייתכן שאם הוא היה ישן לא היו מעירים אותו, ובגלל שהוא היה ער ולמד ניתן היה להפריע לו.
***
למרות השליטה המוחלטת של הרב על רגשותיו, ברגע שזה נגע לירידת ערך התורה, במשך שלושה ימים ראינו את הכאב הנורא על פניו, מבלי שניתן להרגיעו.
בימים הקרובים, מתקיים בעולם אירוע ספורט גדול שנמשך כחודש. בתקופה זו, ישנם בחורים הנמנים על הציבור החרדי שמסתובבים בכל מיני קיוסקים ופיצוציות כדי לראות את המשחקים הללו.
בימים האלה, צריך לדעת, מתנהלת בחוץ מלחמה של ממש עם עמלק. ובמלחמת עם-ישראל עם עמלק, לא אלה שלחמו אתו בפועל היו המנצחים או המפסידים, אלא משה רבינו שעלה להר להתפלל ובו היה תלוי הכל, עד כדי כך שהיו צריכים לשים לו אבנים מתחת לידיו כדי שחס-וחלילה לא יהיה מצב שידיו ינוחו וירדו ועמלק ינצח.
לעת כזאת, בואו נהיה אלה ששמים את האבנים מתחת לידיים של גדולי-ישראל, שאין ספק שיום-יום מתפללים על המלחמה בחוץ עם עמלק, ולא אלה שחס-וחלילה מושכים את האבנים מתחת לידיהם. לא ניתן לתאר את הצער שתמונה כזו, של הבחורים הללו יושבים בקיוסקים וצופים באותם משחקים, יכולה לגרום לגדולי-ישראל.
דַבָּר אחד לדור
בימים האחרונים, הנציגות הפוליטית במפלגה מסוימת יצאה בהצהרות לגבי תמיכה כלשהי במועמדת לנשיאות. חברי אותה סיעה יצאו ואמרו שהגרי"ש אלישיב זצ"ל התיר לתמוך ולהצביע לאישה, או שצוואתו של הגרי"ש היא לתמוך בדיין כזה או אחר.
אז ראשית, ידוע שהגרי"ש הקפיד בכל פסק ובכל החלטה להדגיש שזה אך ורק לגופו של עניין, ואין להשליך מהוראה שלו על נושא אחר. ושנית, אינני מבין: מדוע צריך להסתמך על מה שהגרי"ש אמר? היום יש לאותם נציגים את האורים-ותומים ברחוב חזון-איש. מדוע הם אינם שואלים אותו מה הוא אומר להם לעשות?
אויש, כמה אנחנו מתגעגעים ליו"ר דגל התורה הקודם ר' אברהם רביץ ז"ל.