פסק הדין של בית הדין בצפת לפיו אישה שבעלה נמצא בתרדמת ומוגדר כצמח, תוכל להינשא וכי היא אינה עגונה, ממשיך לעורר סערה עצומה. ראב"ד "העדה החרדית" הגאון רבי משה שטרנבוך, פרסם מכתב חריף בו כתב כי האישה נשואה וכי לא ניתן היה להתירה.
"רעדה אחזתני בשעה שראיתי פסק דין של הבית דין בצפת, שפרסמו שסידרו גט לאש, כשהבעל אינו שפוי מדין זכייה, והתירו לאישה להינשא, ובקול ששון ושמחה, מדפיסים פסק דינם באריכות, ומטהרים שרץ בק"נ טעמים", כותב הראב"ד, "והנה מלבד הדיון ע"פ הלכה, הלוא במציאות אף שהוא בבית חולים בטיפול, ולדבריהם אין תרופה, בוודאי ניחה ליה שאשתו דורשת עליו ומבקרת אותו, וגרו יחד בשלום חמש שנים, ועכשיו שנחלה מבקרת ודורשת עליו וזהו טובתו, ובוודאי אין זו זכייה, וכ"ש לא זכייה באומדנא".
במכתבו מביא הראב"ד תימוכין ממקרה שאירע בתימן: "דמוכח, ועובדא היא שאפילו בזכות גמור עמו נשים שהגיעו מתימן, והבעל התאסלם שם ונשא אחרת, שבודאי ניחא ליה שמתגרש שלא צריך אותה כלל, והגאון רבי יחיאל ויינברג ז"ל בספרו שרידי אש הראה יסודות להתיר, מסיים שמ"מ למעשה אינו מתיר ח"ו, שתלוי בגדולי ישראל ובפרט שעלול להביא מזה קלקולים ולא התירו חכמי התורה".
ב"עדה החרדית", שבימים אלו שוקלים צעדי מחאה נוספים נגד פסק הדין, לא הסתפקו רק במכתבו של הראב"ד וסמוך לשבת פוזרו ברחבי שכונות גאולה ומאה שערים, פשקווילים תחת הכותרת "מחאה גלויה" בהם נכתב כי פסק הדין עלול להביא לחורבן.
"לאחר שפורסם פסק דין מב"ד בעיר צפת"ו להתיר מדין זכיה לגרש אישה בלי דעת בעלה שהוגדר כצמח מבחינה רפואית, וכפי הנשמע עבדו מעשה על פי ההוראה הנ"ל, ע"כ אנו מודיעים כי ע"פ דעת תורה דינה כאשת איש, גם אם לדבריהם של הרבנים המתירים יש להם הסכמה מרבנים אחרים. ומה גם שהדבר עלול ח"ו להביא חורבן בכל דיני אישות אם יתפשט הלאה", נכתב בפשקווילים.
"או לאוזניים שכך שומעות ואוי לדור שכך עלתה לו בימיו שיצא היתר בדבר שלא נשמע כמוהו להקל בדיני א"א החמורים בגט בלי דעת הבעל", תוקפים ב'העדה', "ע"כ אנו מוחים נמרצות נגד זה. ואנו קוראים לרבנים יושבי על מדין בכל קצות תבל להצטרף למחאה ולהודיע ברבים שפסק דין הנ"ל בטל ומבוטל וח"ו להורות כן".
בסיום מכתב הבד"צ, צירף הגאב,ד הגרי"ט את וייס את חתימתו והוסיף: "דברי הביד"צ ברורים שמחויבים למחות על שב"ד אחד בעיר צפת סידרו גט לאשה בלי דעת הבעל, שהבעל נחלה ואין לו דעת כלל והתירו הב"ד את האישה בגט זה, ומובן שפסק זה בטל ומבוטל והרי היא אשת איש. ולא עוד שעלול מאוד להביא מכשולים רבים וגדולים לכלל ישראל להתיר אשת איש על יד גט שלא מדעת הבעל. יבואו נא הרבנים להצטרף למחאה גדולה על מכשול נורא הזה שעלול להכשיל רבים בכל העולם. ושלו' על ישראל".
לפני מספר ימים, הרב זלמן נחמיה גולדברג, מבכירי הדיינים, חזר בו מפסק הדין שניתן אליו שורבב שמו. הרב פסק כי האישה אינה יכולה להינשא מחדש וכי היא נשואה לכל דבר.
הראשל"צ, הרב יצחק יוסף, נשיא בית הדין הרבני הגדול והרב הראשי לישראל, סירב להצטרף לפסק הדין התקדימי, כמו גם מספר דיינים חשובים נוספים. עם זאת, הדיינים פסקו בלעדיו, כשהם מסתמכים על אסמכתאות מהרב צבי פסח פראנק ומוסיפים אסמכתאות מעשרות מקורות אחרים.
במכתב הדרמטי בו חזר הרב מפסיקתו, כך לפי מקורביו ותוכנו, שהתפרסם ב"הארץ", נכתב "משנתפרסם פסק הדין של בית הדין צפת בדבר ההיתר לזכות גט לבעל מחוסר הכרה ועשו מעשה וניתן הגט לאשה על ידי הבית דין, הנני להודיע שכל מה שדיברו עמי בעניין לא היה אלא פלפולא בעלמא ולא נאמרו הדברים למעשה. וגט זה אסור היה לעשותו כלל ואינני מסכים לזה ולא לכך שכתבו בשמי שהסכמתי לעניין".
מקורבי הרב הסבירו כי הוא חזר מהצטרפותו לפסק הדין עליו חתומים שאר הדיינים מבית הדין, משום שפסק הדין פורסם בתקשורת בניגוד לסיכום אליו הגיע , לפיו חל איסור על פרסום פסק הדין שמא ייתפס כפסק דין תקדימי לעגונות נוספות הנמצאות בהליך דומה. סיבה שנייה, כך לפי מקורביו, הדיינים לא עמדו בהתחייבותם להביא רב בעל אישיות בכירה בעולם הרבני שיחתום על פסק הדין.
עו"ד בתיה כהנא-דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" שייצגה את האשה, אמרה בתגובה ליאיר אטינגר ב"הארץ": "מבחינתנו אין שום עוררין על פסק הדין שיצא מבית דין רשמי במדינת ישראל. האשה תוכל להינשא בכל מקום שתרצה".
הדיינים ציינו אז כי פסיקתם הובאה גם לפני מרן הרב עובדיה יוסף בסוף ימיו, אבל מפאת מצבו הבריאותי לא זכו לתשובה. יחד עם הרב לביא, ישבו והחליטו על פסק הדין הרבנים חיים בזק ויוסף יגודה.
בפסק הדין כתבו הדיינים כי "על יסוד החומר שבפנינו ושמיעת חוות הדעת הרפואית, הגענו למסקנה ברורה שאין בה ספק - הבעל במצבו הנוכחי אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובב אותו, אינו מודע ואינו מבין ברמה המינימלית והבסיסית ביותר אף את צרכיו הבסיסיים שלו".
בעקבות כך, החליטו הדיינים כי האישה היא "ספק אשת איש", וחובותיה כלפי הבעל, המוגדר "שוטה", אינם מלאים.
בית הדין ניסה בתחילה להתיר אותה בטענה ל"פסילת קידושין", אך לאחר שמצא כי לא היה פגם בהליך הנישואין לא אפשר את התרתה על בסיס זה.
כאמור, הדיינים השתמשו בהליך של "גט זיכוי", המבוסס על "זכין לאדם שלא בפניו". בסיכום הדיון כתבו הדיינים כי "האמור מיוסד על ההנחה שבמקרה הנוכחי זיכוי גט הוא זכות גמורה עבור הבעל, זאת בהיותו מאושפז ומקבל את כל צרכיו ואין לו שום נפקא מינה אם הוא נשוי או גרוש. מאידך, בהסדרת הגירושים אנו מסירים בעיות קשות מהבעל, שאינו ממלא חובותיו לאשתו והיה בר חיוב גירושים".
למרות פסק הדין התקדימי, הדיינים מציינים כי "בשום פנים ואופן אין ללמוד מכאן לנידון אחר, שהבעל נתבע להתגרש ומסרב לתת גט, גם אם ללא ספק הגירושים הם זכות עבורו".
מיד עם פרסום פסק הדין נשמעה ביקורת חרדית. "פסק הדין הזה שווה כקליפת השום", התבטא אחד הדיינים.
