לאחרונה עלתה לאויר תכנית הבאה לסקר ולחקור את הסוד הגדול של 'האוטונומיה החרדית', תכנית ראויה, הוגנת והגונה. יש מי מהציבור החרדי שסבור שתכניות מן הסוג הזה "מוציאות אותנו טוב", שהרי בניגוד לכל מדיה תקשורתית אחרת בה הצד החרדי מוחבא ומושתק, בתכנית הזאת ניתנה לנו הזכות להגן על עצמנו ולמלא את הצד שלנו בטענת ה"אתם חיים על חשבוננו!".
הסברה היא, שע"י תכניות כאלה ודומיהן, בהם הצד החרדי מיוצג היטב, וניתנות בהן "הנתונים הנכונים" לטענות הבוערות, בזה נפתור את בעיית "ההסברה החרדית", והשנאה הנוראה הפושה בציבוריות הישראלית, כלפי המיעוט החרדי.
אין ציבור חרדי
בין יתר המסבירנים ומציגי הנתונים, בחרו עורכי התכנית להביא את הרב מוטק'ה בלוי, איש חינוך ליטאי ידוע ויו"ר "משמרת הקודש והצניעות" (תואר מרשים ללא כל ספק..), על מנת שיאיר את עיניהם אודות רעיון "האידיאולוגיה החרדית", ויביע באוזני המצלמה את הבוז הגדול אותו הוא - והחברה החרדית לכאורה - רוחשים כלפי כל חילוני מן השורה. שוב, את ר' מוטק'ה בלוי הם הביאו, על מנת לייצג ולהסביר את "השקפת עולמו של החרדי".
אז בא נבדוק את השקפתו של מי הוא מייצג. בגדול ובמספרים גסים, החברה החרדית נחלקת לשלושה זרמים עיקריים, ספרדי, חסידי וליטאי (כשבכל אחד מהם יש עוד אין ספור זרמים, חסידויות וקהילות). אז כבר נשאר לנו שליש (פחות או יותר) של ציבור ליטאי, נקה מתוכו את אנשי 'הזרם הירושלמי', תנועת 'טוב', החרדים העובדים, החרדים המודרנים, החולצות הכחולות, קהילות בעלי התשובה ושאר אינדיבידואליסטים, ותמצא שהוא והשקפת עולמו, מייצגים במקרה הטוב אולי עשרה אחוזים בלבד מקרב הציבור והקהילות החרדיות (שלא לדבר ע"כ שהבוז וההתנשאות, אותם הוא מפגין במתכוון, כלפי בני שיחו החילונים, הם יותר ענין של אופי מאשר של השקפה ואידיאולוגיה). וזה לא רק הוא.
רבים מבני החברה החרדית מהרהרים רבות, וכבר נשפך דיו רב ונערכו תכניות וסקרים המחפשים בנרות, "מתי כבר יבוא הדובר החרדי שייצג ויסביר אותנו בכבוד?". אז זהו, שאין, פשוט אין, לא נולדה ולא תיוולד חיה כזאת. ומסיבה פשוטה, נתחיל? גור, בעלזא, וויז'ניץ, חב"ד, ברסלב, סאטמאר, תולדות אהרון, קנאים, נטורי קרתא, הזרם הבני-ברקי, הזרם הירושלמי, חזונישניקים, תנועת 'טוב', 'מרביצי', ש"סניקים, תימנים (וסליחה אם שכחתי מישהו), ומבלי להזכיר את החסידויות הקטנות והעדות הרבות. כל אחת מהקהילות הללו משרטטת השקפה אחרת, גישה נפרדת ויחס שונה אל העולם שבחוץ. זה הגיוון וזה היופי. וכשבכלל "שני יהודים - שלוש דעות", וכשבכל ליל שישי ושולחן שבת, ישיבתי או משפחתי, מתנהלים וויכוחים סוערים בענייני השקפה, אידיאולוגיה ואורח חיים, בין חברים לאותה כיתה ואחים בני אותה משפחה, ללכת ולמצוא אי מי שייצג וידברר את ההשקפות, האסכולות והזרמים הרבים, בציבור הגדול והרבגוני, המחולק והדעתני כ"כ, זה פשוט משימה שלא באמת קיימת. וכמו שאין דבר כזה "הדובר החילוני", ככה אין ולא יהיה "הדובר החרדי". כי אין ציבור חרדי.
השטחיות של הציבור הישראלי, גורמת לו לראות את החרדים כציבור אחד, כדבר אחד, כגוש גדול ושחור. כותרות מרעישות ומכלילות עד כדי גיחוך, כמו: "הפרשה שמזעזעת את העולם החרדי", "הלם ותדהמה במגזר החרדי", "תגובות זועמות ברחוב החרדי" וכדו', עושות את דרכן לראש כותרות העיתונים ומהדורות החדשות, מבלי להבחין בכלל שלכל פרשה שלא תהיה, לליטאי ולחבדניק, לש"סניק ולקנאי, תהיה תגובה אחרת לגמרי. אנשי תקשורת מובילים, מחליפים בבורות ומבלי משים בין החברה החרדית ל"עדה החרדית", מבלי לדעת שמדובר בקהילה קטנה מאוד בתוכה. השטחיות הרדודה והפרימיטיבית הזאת, שרואה אותנו כדבר אחד וכהמון אחד, "מה, אתם נראים אותו דבר..", היא זאת שבעוכרינו. כי כשטוענים כלפי בחור ישיבה חרדי, שהוריו עובדים, והוא למד מגוון מקצועות חול בנערותו (ולפחות חצי, אם לא רוב הציבור החרדי, הוא כזה), רוב הטענות המוזכרות נעלמות. וכשתמיד אתה עונה "מה אתה רוצה? אני עובד", עונים "נו, לא דיברתי עליך.. דיברתי עליכם, החרדים. אתם לא עובדים!".
גם החרדים הם בני אדם
בעידן הנאורות, הקידמה והליברליזם, בו מסתכלים על האחד כיחיד, מכבדים כל אדם באשר הוא, ודנים אותו ע"פ מעשיו בלבד, הגיע הזמן לומר- גם אנחנו בני אדם. תפסיקו להדביק לנו תוויות ולשפוט אותנו ע"פ צבע בגדנו. פינג-פונג האשמות המתלהם הזה של "מי הציבור שחי על חשבון מי?", הוא מיושן, פרימיטיבי ובעיקר - חשוך!.
הוא מיושן, כי הוא גורם להדבקת ולהטמעת תוויות וסטריאוטיפים על האדם, לא לפי מעשיו, הליכותיו ורצונותיו, אלא ע"פ הקהילה והמגזר אליו הוא משויך. הוא פרימיטיבי, כי הוא צובע את האדם בצבע מגזרי ענק ומכליל, משום שכך מצטייר לו בעין, ושוכח כי גוונים רבים לשחור. והוא חשוך, כי הוא מסרב לכבד את החרדי כאדם באשר הוא אדם, שיש לו הזכות להיות מישהו קצת שונה ממנו, ולהסתכל עליו כיחיד המנסה לחיות את חייו הפרטיים, בהתאם לאמונתו האישית, להיות אדם טוב יותר ומועיל יותר.
בתקופה בה מדינת ישראל מתקצבת במאות מיליונים, משלחות ישראליות לסיוע הומניטארי, אל מדינות מוכות אסונות טבע, כהאיטי והפיליפינים, וזו היא הגאווה הישראלית כי "כולנו בני אדם", אמירות כמו "הם לא סוחטים אותנו בתקציבי הישיבות והכוללים – כי הם באמת תקציבים מזעריים – הם סוחטים אותנו בתקציבי הבריאות, החינוך והתשתיות" ו"אנחנו הטיפשים, שנותנים להם לסחוט אותנו", הם אמירות משסות, גזעניות ולא לגיטימיות. האם ילד חרדי שנשברה לו היד, לא זכאי לטיפול רפואי, אך ורק משום שהוא משויך לציבור מסוים שלטענת מישהו "יש לו יותר מדי ילדים"?? ילד מהאיטי כן, וילד חרדי לא? וכי מה אתה רוצה, שלא יהיה כבישים בבני ברק? לסגור למשפחה החרדית את המים והחשמל? מענין שלעזה, שמקבלת מאתנו מים וחשמל, אנו מצליחים להבחין בין החמס וארגוני הטרור הלוחמים נגדנו, לבין כך ש"יש שם בני אדם שזכאים לזכויות יסוד". מה, לחרדי אין זכויות? גם הוא בן אדם!.
אם ברצוננו להנמיך את גובה להבות השנאה והאיבה הקיימים בין המגזרים בעם, עלינו להפסיק לדון בדיונים שטחיים ומכלילים, רדודים וסטריאוטיפיים של "למה אתם?", אל שיח אישי-אינדיבידואלי, "למה אתה?". כי כמו שפרצופו של האדם שווה רק לו, כך גם מעשיו והליכותיו, רצונותיו ושאיפותיו של האדם, שווים אך ורק לו.