במשך שנים רבות נטען כנגד החרדים שהם לא משלמים מספיק מסים, ולכן גם לא זכאים לשירותי מדינה. כל תקציב שהועבר לחרדים זכה להתנגדות ציבורית, ולא היה דבר שהושג בלא מאבק. כדאי להבין האם באמת החרדים הם אלה שפוגעים במשק הישראלי ומונעים צמיחה כלכלית, או שזוהי עלילת דברים.
ראשית, נפנה לעובדות – אכן אדם חרדי ממוצע משלם פחות מס מן החילוני הממוצע. חלק מן הגברים בציבור החרדי אינם עובדים, אך על פי כל אומדן רובם כן עובדים. אחוז החרדים העובדים עדיין נמוך מן אחוז העובדים החילוניים. אלה העובדות. יחד עם זאת, אין בכך שום לגיטימציה לפגיעה כלשהי בזכויותיהם של החרדים.
אסור למדינה להתייחס לציבור כלשהו כקולקטיב, ובטח שלא לתת עונשים קולקטיביים. ישנם חרדים שעובדים ומשלמים מסים, וישנם כאלה שלא עובדים. אסור להדיר חרדי אחד משירותי המדינה בתואנה שישנו חרדי אחר שאינו משלם מס, או שאינו משלם מספיק. בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת להדיר זמרים מזרחיים למשל משירותי המדינה בגלל שישנם זמרים מזרחיים אחרים שלא משלמים מס. יש להתייחס לכל אדם כפרט העומד בפני עצמו, אין אדם אמור לשלם מחיר בגלל שישנם דומים לו שאינם "תורמים מספיק" למדינה.
מה שחשוב יותר להבין זה שתקציבי החרדים הם רק סימפטום של שיטה כלכלית מעוותת, אשר מונהגת כאן עוד מימי מלחמת העצמאות. במדינה מונהגת שיטה כלכלית מעוותת- הסוציאליזם, מפרי רוחה של מפא"י המושחתת. מהות השיטה היא גביה של מס גבוה מכל האזרחים, ואז חלוקתו בדמות שירותי מדינה לאזרחים. ההקצאות ושיטת החלוקה נקבעים על פי המערכת הפוליטית, ובאופן טבעי כל מי שמאורגן בכוח פוליטי חזק משיג יותר משאבים. מאז ומתמיד קבוצות לחץ השיגו לעצמן זכויות עודפות באמצעות כוחן הפוליטי, כך עשו הקיבוצים, הוועדים הגדולים וכל שאר המחוברים למיניהם. זוהי השיטה המעוותת, ומעטיניה ינקו כל מושחתי המדינה לדורותיהם.
באיחור של עשרות שנים החרדים גם הם גילו את השיטה, הם לא המציאו אותה ולא כפו אותה על אף אחד, פשוט למדו אותה מן האחרים. באמצעות כוחם הפוליטי הגדל, הם עשו שימוש במערכת החקיקה כדי לקבל נתח מן המשאבים, בדיוק כמו כולם. גם כיום, למרות הכוח הפוליטי הגדול יחסית של החרדים, עדיין המשאבים העודפים שהם מקבלים אינם משמעותיים יחסית לכוחם. הוועדים הגדולים מקבלים יותר. מי שמצביע על החרדים וטוען שהם הבעיה, מחפה על העיוות ומאפשר להותירו על כנו ורק מבקש להדיר ממנו את החרדים.
מי שרוצה לפעול להבראת הכלכלה הישראלית צריך לדרוש לבטל את הסוציאליזם המיושן, ולנתק את כל המחוברים והפרוטקציונרים למיניהם מעטיני השלטון. מי שמחפש להביא לתיקון צריך לשנות את השיטה, לא להתמקד בסקטור זה או אחר. כל עוד ישנה מערכת כלכלית סוציאליסטית, יש להבין שהעיוות והפרוטקציוניזם הוא חלק אינהרנטי ממנה. לצערי, אף אחד מאלה שרוממות הצדק החברתי בגרונם לא פועל נגד השיטה, לכל היותר הם פועלים נגד החרדים.
ליהדות יש יותר ערכים משותפים עם הנצרות הקתולית מאשר עם השמאל
אם בשינויים עסקינן, בתקופה האחרונה ישנם המדברים על יצירת שינוי פוליטי באמצעות חיבור בין החרדים לשמאל. זהו שיח לגיטימי בתור כלי מיקוח פוליטי בלבד, אסור ששיח זה יתפוס במציאות. השמאל במהותו הוא מרודפי הדת הגדולים מימים ימימה, ואין הוא רואה בחרדים אלא כלי לשימוש זמני שאפשר לנצל.
ליהדות יש יותר ערכים משותפים עם הנצרות הקתולית, מאשר עם השמאל ובמיוחד השמאל הסוציאליסטי. הנוצרים מכירים בערכי המשפחה ומאמינים בבורא לעולם, השמאל כופר בזה ובעוד ערכים רבים אחרים ופועל במרץ כדי להנחיל את כפירתו.
כל מלחמות הדת בישראל הן מיוזמתו של השמאל, ורדיפת הדת הפסיקה רק כאשר הימין הגיע לשלטון. עם הימין יש ויכוח תקציבי, אך לא עקרוני. ממשלות הימין קיצצו בתקציב המדינה, ובכלל זה גם לחרדים. אין בימין עניין להתנגח בחרדים, כיון שערכי היהדות משותפים למחנה הימין כמעט כולו.
האמירה ש"עם השמאל אפשר להשיג יותר" דומה לאותו ילד מוכה המעריץ את הביריון שמכה אותו ומחפש לקבל את חסותו כי "אתו אפשר לעשות עסקים". אין טעם להעריץ שונאים, ובטח שלא לכרות אתם ברית פוליטית.
ערכי היהדות קודמים לכל, ומכירת היהדות עבור חופן תקציבים היא תחילת הסוף של כל מפלגה או זרם חרדי שרק יחשוב על כך.